מאת אתר התנועה , קבוצת אתר התנועה

לא מפזרים, מדריכים!

דבריו של רועי יסוד, רכז הנוער העובד והלומד, בטקס סיום של סמינר מד"צים לציון עשור למלחמת לבנון השניה - על הדילמות של התנועה בשעת מלחמה קשה.

נוער שמע,
היום, לפני עשור בדיוק, בבוקר ה12 ליולי 2006, תקף כוח חיזבאללה סיור צבאי על גדר המערכת שבין ישראל ללבנון. שלושה חיילי צה"ל נהרגו, שלושה נפצעו. אלדד רגב ואהוד גולדווסר נחטפו לשטח לבנון. היה זה שלושה שבועות בלבד לאחר חטיפתו של גלעד שליט ובעיצומה של מערכה ברצועת עזה.
צה"ל החל מיד במרדף אחר החוטפים על מנת להשיב את הבנים. אך ללא הצלחה. חמישה חיילי צה"ל נוספים מכוח המרדף נהרגו וביניהם נמרוד כהן, בן גרעין מתנועה אחות לנו, המחנות העולים. עודד מארק, בן גרעין כי טוב מהתנועה, מפקד כיתה בכוח המרדף ולימים מפקד מחנה אלון, נפצע מרסיסים.
צה"ל תקף יעדי חיזבאללה שהשיב במתקפת טילים על יישובי הגליל העליון. פרצה מערכה. לימים מלחמה. מלחמת לבנון השנייה.
באותו יום רביעי, 12 ליולי, כאן בכפר החורש, חניכי מחוזות חיפה וצפון, מהקריות, נהריה, כרמיאל ומשגב, ראש פינה, חצור וגליל עליון, במחנה קיץ. תדרוכי בטיחות ראשונים, והרגעת ההורים.
יום עבר וב-13 לחודש, יום חמישי, עדיין צפונית ליער, חברי תנועה בנהריה וצפת, ועכשיו גם כרמיאל ואשבל יורדים למקלטים. חניכי חוות ההכשרה במחניים מתפנים לכפר החורש. בשעת ערב מוקדמת דווח על נפילת רקטות בסטלה מאריס שבחיפה. זה אומר שכפר החורש בקו האש. שרת החינוך מורה על פיזור מיידי של מחנות קיץ.
תכנית פינוי הוכנה מבעוד מועד, כחלק משגרת הרצינות. האפשרות קיימת.
המחנה בשיא סיפור המסגרת. אבל המסגרת משתנה – השמועות על המשפחה והחברים במקלטים מגיעות, כינוס אחד ועוד אחד ביער. אנשי מרחב חיים ותנועת הנוער, רכזי מחוזות, קומונרים, מש"צים, מד"צים.
ועולה ומתבהרת ומתנסחת החלטה – לא מפזרים, מדריכים!
המחנה ממשיך! נוסעים יחד כולם למקום בטוח. שומרים על החיים.
מאות טלפונים להורים, חלקם תוהים – מי שמכם? חלקם כבר צופרים בשער הכניסה למחנה ודורשים את ילדיהם. רובם מברכים. אחת אחר חצות האוטובוסים יוצאים.
יש שעתיים נסיעה. ואחרי זה עוד יום, אולי יומיים והביתה. לא נוכל מעבר לכך. ההורים לוחצים. צריך לנשוך שפתיים.
באותו ערב חמישי, נסענו מספר חברים להלוויה של נמרוד בהר הרצל. פגשנו הורים רצוצים ושבורים, הרגשנו את קיבוץ מצפה שלם מתאבל על בנו הראשון שנופל, חווינו תנועה אחות אבלה וכואבת. באותו יום ביקרו חברים את עודד בבית חולים רמב"ם. ומחשבות רעות עולות. המון צווי 8, מכל השכבות והקיבוצים. היום חולצת תנועה ומחר מדים. רובה סער במקום טוש מחיק.
חזרנו למרכז. מודאגים. עוקבים מרחוק אחר התקדמות האוטובוסים.

בלילה נסענו לקבל את פני הצפוניים במקורות הירקון. בשטח כבר היו עשרות מדריכים שהוקפצו ממחוזות המרכז והקומונות באזור. יחד איתם קיבלנו את האור הראשון של יום שישי.
השעות הללו, משקיעה עד זריחה, בראייה לאחור, נדמה כי יילדו את התנועה מתוך עצמה.

כבר בבוקר שישי, 14.7, פגישת חשיבה על תפקיד הנוער העובד והלומד בזמן מלחמה, במרכז דרור ישראל. תנועה בחבלי לידתה. עולה הצורך במענה לאוכלוסייה הערבית והצורך במשאבים. טלפון ליו"ר הסוכנות היהודית. פגישה אצלו בבית ברעננה ב- 16:00. מעכשיו לעכשיו. עוד לפני שהספקנו לחזור למרכז, טלפון: "יש לנו תקציב, אנחנו אתכם, מחר בבוקר האנשים שלי אצלכם במחנה לסגירות, שבת שלום ובהצלחה." אחר הצהרים עוד פגישה לחידוד נוסף של המטרה: 'מענה חינוכי לכלל הילדים ובני הנוער ביישובי קו העימות ומתן אפשרות לכל מדריך ומדריכה בתנועה להפעיל את הילדים ובני הנוער ביישוב בתקופה זו'.

שבת, 15.7, פגישה, מסכימים על אפיקי פעולה: מחנה בירקון, פעילות במקלטים, פעילות במרכזי קליטה. כמה ימים לאחר מכן נולדו מחנה בזק וסמינר מל"ח הארץ. אחר הצהריים מכריז שר הביטחון על מצב מיוחד בעורף. לימים תימתח ביקורת חריפה מדוע לא הוכרז משק לשעת חירום. אנחנו לא מחכים להכרזה ואנחנו מוכנים – במוצאי שבת כינוס גדול – ערבים, יהודים ודרוזים במרתף המרכז. חברות וחברי התנועה, מ- 63 רשויות מצפון ומעוטף עזה. בכל רשות רכזת ורכז ועשרות מדריכים בוגרים וצעירים, עיניים טובות, לב חפץ, ידיים עובדות. הנחיות ראשונות למפעל 'מחבקים את ילדי קו העימות'. נוער שמע, בוגרים ובוגרות שמעו, זו העת להטיל עצמכם על כפות המאזניים. באותו יום גם טבריה נפגעה.

מאז ועד סוף המלחמה. לא פסקה התנועה. והיא גדלה וגדלה. נוצר פילוח לבתי חינוך וריכוז לצוות מצ"ד. נחפרו תעלות, הושגו שכפ"צים ונקטפו הפירות. מקלטים אורגנו לשהות ארוכה. וכל חבר וחברה שיצאו מביתם לוו טלפונית עד שהגיעו ליעדם. נכתבו מטרות אדירות והסכמות עמוקות. שמירת החיים כמטרת על וביצור כוח העמידה של החברה הישראלית ושמהותו של הגרעין הקשה היא שאף נפש לא תיזנח.
בירקון, בהדסה נעורים, בבית ספר זלמן ארן בחולון ועוד נרקחו אמון וביטחון, חברות, מסוגלות ואחריות כנוגדנים למוראות המלחמה: הבדידות, השינוי המהיר בסדרי חברה ומחשבה, רפיון הרוח, הפחד ואיבוד שליטה.
וכבר במחזור השני באו יחדיו חניכים ערבים ויהודים והחלו מפלסים את הדרך משותפות גורל של קורבנות להתקפות טילים לבחירה בשותפות של בנייה. הנוער הישראלי שיווע להדרכה. ההורים בצפון שיוועו לעזרה.

כוח העמידה מוגדר כאורך הנשימה של אומה במלחמה ממושכת והוא נקבע לפי משאבי רוח וחומר. ואנחנו העמדנו את שניהם. תנועתנו חצבה ללא הפסקה, אגב מסירות והתנדבות חבריה, דמות ראויה לחברה במלחמה. זה אמנם היה בן רגע בעוצמה אדירה, אבל יותר מכל היה בזה להעיד על מה התרחש בתנועה בשני עשורים של חידוש ההגשמה טרם מלחמה.
ובכל זאת, התנועה הוסיפה ונצרפה במלחמה. המדריכות בררו החוצה את החששות, המדריכים את הפחדים. ונזקקה ונצרפה אל הווייתנו באותה תקופה אחריות לגוף ולנפש. שלי, שלךָ, שלךְ, של כולנו, של כולם. ביתנו פתוח לכל אדם!

המלחמה הסתיימה, כאב גדול על מותם של רבים – אזרחים וחיילים. כאב על מות חפים מפשע בלבנון. אכזבה מרה מרשויות המדינה שלא צלחו את התקופה. 14 לאוגוסט 2006, הפסקת אש ושכבת תל חי כבר בסמינר חוות בחולון במקום ברביד. התחילה שנה.

עשר שנים עברו מאז ויש והמתנו לא בכדי, אנחנו, בוגרי התקופה, עד אשר יכולנו למסור לידיכם, מדריכים צעירים את הווית התנועה במלחמה במלוא עוזה. המתנו כי אין בתקופה ההיא רק עניים נוצצות ואדרנלין. הבחירה לחוות מלחמה במלוא העוצמה, צורבת בך צערם של יתום ואלמנה, את קטועת הרגל, חסר כל, את פגועי החרדה, היא מעלה את חמתך על המפקירים חיי אדם, היא חושפת מוסדות מדינה חלשים. היא צורבת בך את צער אומה וקלקולה.

זהו סוד כוחה של התנועה, שידעה לתבוע מאנשיה, כדברי צביה.
התביעה היא קשה. יומיומית. לשנים ארוכות. סיזיפית ואפורה.
תיקון חברה בחינוך זו המלאכה העמוקה והארוכה ביותר.
אין בה הבטחה אבל היא מאפשרת למסור הוויה מדור לדור – היא מאפשרת הדרכה. והדרכה יכולה לברוא מציאות חדשה וטובה.
ואם יצית הסיפור אש בליבכם, ואם אתם תציתו אש בחניכיכם. אשרי שחלקתי אותו עמכם.

יוני ומיכל, מפקדות וסגנים, מדריכות ומדריכי החוגים, גדוד העבודה, סגל הסמינר, ברוכים אתם על המלאכה.
נועה ודפנה, חברות וחברי תנועת הנוער וקיום משותף,
חבריי לקהיליית קיבוצי הקבוצות, תנועת מרח"ב - מחדשי רעיון החלוץ בישראל,
חברי שכבת חוות ההכשרה, מדריכות צעירות מדריכים צעירים,
חניכות וחניכי מחנות רימון, אלון, ברוש ואורן.

לעבודה, להגנה ולשלום,

לִלְעַמָל וַּאלְדִיפָע וַּלִסַלָאם,

עלה והגשם.

רועי יסוד, רכז הנוער העובד והלומד

דברים בטקס סיום סמינר מד"צים - תנועת הנוער
יער כפר החורש
‏‏יום שלישי ו' תמוז תשע"ו
12 ליולי 2016

 


מתוך אתר הנוער העובד והלומד
www.noal.org.il
קישור ישיר:
http://www.noal.org.il/9/articles/202230