סיכום פרק משימה תשס"ט-תש"ע במחוז ירושלים

"במקום שאליו אני הולך,
היו רבים כבר לפניי.
השאירו שביל,
השאירו עץ,
השאירו אבן לרגליי,
ומה אני אשאיר אחריי?"

האוויר- אויר הרים, לא כזה צלול כמו פעם. גם כאן נטעו כמה קניונים, שתלו ערוגות כבישים, ולכאן אני בא.
היו כאן כבר רבים- מה אנחנו נשאיר אחרינו?
אתה הולך באיזה יום בבית הספר ואז איזה ילד בא וצועק: "חייל, מה אתה עושה פה?"
איך לחניכים תמיד יוצאות השאלות הכי קשות.
ואז אתה חושב משהו בין "לעוררך אחי אני בא" לבין אני חייל שעושה כאן פעילות, ויוצא לך- "לפעילות אחי אתה בא?".
וזה מה שניסינו לעשות כאן בעצם. מפעילות לפעילות לרקום נפש נוער חדשה.
ללמוד עם ילדים, לשחק יחד, לקרוא ביחד, לטייל ביחד מהחרמון עד הכרמל, בהיפר מצב רוח, שמחים אש, להרים בובת צ'יבורשקה באוויר ולצעוק "צ'יפופו" למורל.
זה קשה. זה תמיד יהיה קשה.
לגעת בנוער ירושלמי, נוער ישראלי, קשה, מנוון, אלים, בודד, טוב מהיסוד, ולמצוא בתוכו ניצוץ, ומהניצוץ להדליק.
מתחילת פרק המשימה התקדמנו, הכרנו חניכים, נטענו - בדיוק מול הקניון - את הפקעת שממנה תצמח חברת נערים ונערות שמשחקים, ויוצרים ומורדים יחד.
אי אפשר לסכם תקופה כזאת. עשינו הרבה, נכשלנו הרבה, הצלחנו הרבה, ניסינו חזק,
ונמשיך לנסות ולנסות, להיכשל ולהצליח, במחוז ירושלים - מחוז הבירה, עם המרכז חי הכי מיוחד בתנועה, שמדריך אותנו, שמלווה אותנו, שמצייר איתנו את המפה ללב של החניכים.
נתגעגע ונחזור - בצוותא.
 

ירדן זיו, דברים לסיכום פרק המשימה                          
מסיבת פרידה של המחוז מבני גרעין בצוותא 18.2.2010
 

תמונה מתוך מסיבת סיום פרק המשימה של שכבת תל-חי במחוז ירושלים.

לתמונות נוספות ממסיבת סיום פרק המשימה

חזור להתחלה...