סמינר תנועה אחת - ההרשמה מתחילה!

סמינר "תנועה אחת" מתקיים מזה שמונה שנים בקיבוץ רביד שבצפון. בסמינר משתתפים חניכים ערבים ויהודים ביחד ועוברים פעולות ופעילויות ביחד בחוגים מעורבים.
כדי לחשוף בפניכם את חשיבות הסמינר והחוויה המשמעותית והמהנה המתקיימת בו הבאנו מספר קטעים שכתבו חניכים בסמינר בשנים קודמות:

"הסמינר – סמינר כזה אי אפשר לסכם, באמת שלא. אבל אפשר לנסות.
כשהגעתי לכאן לא באמת חשבתי שאפשר לעשות שלום. זה רעיון יפה, אבל יותר מדי אנשים יוצאים נגדו ואי אפשר לשנות את זה. אבל זה לא כך. לא חשבתי על זה במילים לפני הסמינר, אבל זאת היתה התחושה שלי. וגם אני דברתי על שלום וגם אני אמרתי שכולם שווים. וגם אני אמרתי (זעקתי) שצריך לעשות משהו אבל לא באמת האמנתי שזה אפשרי. הפערים גדולים מדי, פשוט בלתי ניתנים לגישור.
אבל טעיתי, הו כמה שטעיתי. הפערים בינינו כל כך קטנים הם כל כך כן ניתנים לגישור, ועכשיו זה לא רק דיבורים. זה דברים שראיתי בעיניים, שהרגשתי בלב וזאת האמת שלי, בשבילי. אני לא יודעת אם כשאצא מהסמינר ואספר לאנשים הם ירגישו כמו שאני מרגישה, אני מניחה שהם לא, לא באותה עוצמה. אני מקווה שאני אשפיע עליהם באמת, להאמין כמו שאני מאמינה עכשיו, יותר מתמיד שזה אפשרי. גיליתי שערבים הם אנשים בשר ודם, כמוני, כמו כולם. ידעתי את זה קודם בהגיון, אבל לא בלב, כי לא הכרתי אותם. עכשיו יש לי אפילו חברים – באמת חברים ערבים. פתאום הרעיון של טרנספר חורה לי יותר מתמיד, כי אם הם אנשים, באמת אנשים, איך אפשר לקחת אותם מהבתים ופשוט "להעביר" אותם כאילו הם חפצים. ואם טרנספר למה אותם ולא אותנו? למה לי מגיע יותר ממוחמד? למה לי יש יותר מלמוחמד?
אני יוצאת מהסמינר עם הרגשת חשיבות, עם רצון אמיתי וכנה לשנות, להשפיע, להפר את אי הצדק הזה. קיבלתי הרבה מתנות בסמינר הזה ואני באמת מרגישה נשכרת אבל עם טרדה אחת. עכשיו אני פשוט לא יכולה להתעלם, להבליג, כי המצפון שלי ייסר אותי, כי אני יודעת שהם לא רק עם הם גם אנשים. אני מקווה באמת שאני אהיה מספיק חזקה בשביל לדבוק בזה ובמה שקיבלתי."
(חניכה מקן כפר תבור כותבת סיכום של תחושותיה ממחנה תנועה אחת 2004)

"אני באתי לסמינר עם חלום ומטרה מסוימת והיא להעביר ולהביע את דעתי לצד השני ואני חושבת שהצלחתי בזה ומקווה שזה הגיע בצורה הנכונה.
אני אהבתי את הסמינר הזה כי הכרתי חברה חדשים שכל כך היה כיף איתם. וגם הכרתי אידיאולוגיה חדשה והכרתי דעות חדשות, מה שמקובל עלי ומה שלא מקובל עלי. גם מה שעניין אותי באמת זה הדברים על התרבות. בסמינר הזה רציתי להעביר את הבעיות שנמצאות בצד הערבי כי כמו שראיתי היו הרבה דברים שלא מכירים אני לא יודעת מאיפה אי המודעות נובע אולי כי התקשורת לא נותנת להם או משהו כזה אך באמת ממה נובע זה.
אני עכשיו יוצאת מהסמינר ומקווה שיהיה עוד מפגש כי אני חושבת שלא סגרנו כמה דיונים וויכוחים שהיו לנו אך בסמינר הזה עברנו על הרבה נקודות מעניינות ועברנו רגעים נפלאים עם החברה שכאן. מקווה שנהיה בקשר ולא סתם מילים אלא להמשיך את מה שהתחלנו וזה יהי נהדר אם יהיה עוד מפגש. אני עכשיו יודעת שיש לפחות סיכוי לחיות ביחד בשלום כאן בארצנו."

(חניכה מקן עין מאהל כותבת סיכום של תחושותיה ממחנה תנועה אחת 2004)

"יצאתי לסמינר תנועה אחת עם המון תקווה וגם עם המון חשש. חששתי שהחברים הערבים לא יהיו דומים לי. חששתי שהם לא יבינו אותי, ואני לא אותם. חששתי שהדעות הפוליטיות שלנו יולידו ריבים וויכוחים. חששתי שלא נעשה חברים.
במהלך הסמינר, הבנתי שחששותיי התממשו. היהודים והערבים באמת היו שונים אחד מהשני. באמת לא תמיד הבנו מה שנאמר, והמחלוקות הפוליטיות יצרו מתח קשה בפעולות.
אבל הבנתי משהו נוסף, שזה לא מה שימנע מאיתנו להיות חברים.
למרות השוני ולמרות המלחמות. כי החברות בינינו היא ערך בפני עצמו.
יש גישה שאומרת שמדינות בסופו של דבר ישאפו לשלום מפני שזהו אינטרס כלכלי. שלום באמת מביא רווחה כלכלית.
אבל שלום לא נבנה מכלכלה, שלום נבנה מחברות ושותפות. והחברות היא בידיים שלנו. השלום מתחיל בי, וזאת לא קלישאה, זו מציאות שכולנו קצת שכחנו.
ובגלל שזו המדינה שלי, המדינה שלנו, אל לנו לשבת לרגע עד אשר כל ערבי, יהודי ,גבר, אישה, הומו, סטרייט, בריא או בעל מום, יקבלו פה שוויון זכויות מלא, שיאפשר להם חיים של כבוד ורעות. עד אשר כולנו נרגיש שאנחנו חלק בלתי נפרד מהמדינה שלנו, שהיא באמת שייכת לכל אזרח.

עידן דרדיקמן
חניך ומדריך בקן הרצליה
דבר החניכים בטקס סיום סמינר תנועה אחת 2007

לכתבה זו מצורפים קבצים:

• פלייר צד אחורי - לחץ להורדה
• פלייר צד קדמי - לחץ להורדה

חזור להתחלה...