שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

דעה | תינוק בא לעולם, מה יהא עליו?

הזכות להיות גרעינר

דעה | מאחורי החוקים יש חברה

20 ביולי 2017 / מאת עדי גרינשטיין

ההפגנה אליה אלך היום יחד עם חברותי וחברי מהתנועה היא ללא ספק מאבק לצדק ושוויון אשר ראוי להיאבק בעבורו, אך היא איננה חזות הכל. היא צעד אחד בתוך מאבק רחב, ועלינו להכריע בשאלה מהו המאבק אותו אנחנו רוצים להיאבק? האם לשימור המצב הקיים תוך שיפור מיקומנו היחסי בתוכו, או לשינוי אמיתי של המציאות?

"עמדת גורמי המקצוע בשירות למען הילד מצדדים לעת הזו בשימור המצב הקיים, ביחס לעדיפות באימוץ הניתנת לזוג שהם גבר ואישה, בשים לב למציאות בחברה הישראלית והקושי שעלול להיות כרוך בכך ביחס לילד הנמסר לאימוץ".

אם דילגתם על קריאת הציטוט של עמדת משרד העבודה והרווחה, מפני שכבר נתקלתם בו כמה פעמים בימים האחרונים, אני מציע לחזור אחורה, ולקרוא שוב. לאט. ושוב.

בימים האחרונים גועשת הקהילה הגאה והרשת סוערת – המדינה לא מאשרת ללהט"בים לאמץ ילדים. זה הפשט, ואת זה אנחנו כבר יודעים. אז על מה הרעש הגדול, ומדוע לקרוא דברים אומללים אלו שוב? כי אולי בקריאה אחרת, מסמן לנו המשרד את הבעיה האמיתית.

אין בתגובת המשרד אמירה כי להט"בים אינם יכולים להיות הורים טובים לילדים, ובכך גם תומכים מחקרים רבים. הבעיה אותה מסמן המשרד, אשר לטענתו בגינה יתעורר הקושי לילד הגדל להורים להט"בים היא "המציאות בחברה הישראלית". ובזאת צודק מאוד משרד הרווחה. הבעיה של להט"בים בישראל היא לא שאנחנו לא יכולים לאמץ ילדים. זאת אומרת, זו אכן בעיה. ומדובר באפליה קשה אל מול החוק. אך הבעיה היא עמוקה יותר.

בואו נדמיין לרגע שבעוד כך וכך חודשים ישתנה החוק, ולהט"בים יוכלו לאמץ ילדים בישראל, האם בכך ייטב מצבנו?

האם בני הנוער יפסיקו לחשוש לצאת מהארון? האם ההשפלות והבריונות בבתי הספר יפסקו?

האם סיפורי הילדים ותוכניות הטלוויזיה יפסיקו לספר לנו סיפור על אהבה מסוג אחד?

האם טרנסים וטרנסיות יוכלו למצוא תעסוקה? או פשוט ללכת ברחוב מבלי לחשוש לחייהם?

האם יפסקו ההטרדות כלפי ביסקסואלים וביסקסואליות והם יזכו להכרה בזהותם כזהות אמיתית וקיימת?

האם גברים יפסיקו להפעיל אלימות כנגד נשים?

האם שירותי הרפואה יותאמו לצרכינו? וכשנלך לרופא, נפסיק לקבל תגובות עוינות כלפי אורחות חיינו?

האם יותר לא ירצחו בני נוער להט"בים במועדוניהם או במצעדי הגאווה?

צודק משרד הרווחה. המציאות בחברה הישראלית רעה, מפלה ופוגעת בלהט"בים. אך טועה הוא טעות מרה בשלילת זכויותינו עקב כך ובבחירה בשימור המצב הקיים במקום להנהיג את החברה למקום טוב יותר. אלו הם פניה של הלהט"בפוביה בנוסחה הליבראלי, זו שלא תגיד בגלוי שזהות מינית או מגדרית אחת פחותה מרעותה, אך תפעיל כל כך הרבה אלימות כלפי כל מי שבוחר לחיות את חייו אחרת, ולבסוף תאשים אותו בכך ותשלול ממנו את זכויותיו.

"תינוק בא לעולם, מה יהא עליו? ייזרק על מעלות החיים והם כבר יכוונו אותו? או שיבוא בקהל בני האדם שמתעניינים בו, ולכן גם רוצים לכוונו? שתי האפשרויות קיימות, אלא שהתינוק בכל מקרה איננו נופל לחלל ריק. בכל אחד משני המקרים הוא יפגוש בבני אדם חיים, פועלים ומכוונים את חייהם". ברל כצנלסון

טוב עשה השר חיים כץ בגינויו את תגובת משרדו ובבקשו דחיה בדיון בנושא בכדי לגבש מחדש את עמדת המשרד (בתקווה שזו אכן תשתנה), אך גם אם נתקן את כל החוקים כולם, יש לנו דרך ארוכה לעשות בתיקון חיינו כחברה. כי כשיבואו תינוקות לעולם, אילו בני אדם הם יפגשו?

ההפגנה אליה אלך היום יחד עם חברותי וחברי מהתנועה היא ללא ספק מאבק לצדק ושוויון אשר ראוי להיאבק בעבורו, אך היא איננה חזות הכל. היא צעד אחד בתוך מאבק רחב, ועלינו להכריע בשאלה מהו המאבק אותו אנחנו רוצים להיאבק? האם לשימור המצב הקיים תוך שיפור מיקומנו (המיקום של מי מאיתנו, אגב?) היחסי בתוכו, או לשינוי אמיתי של המציאות? עלינו לזכור שבזמן שאנחנו מתלבטים בשאלות האלה, א.נשים משלמות.ים מחירים בנפשם וגופם, שהם לרוב שקופים ולא יוצאים בגינם להפגנות המוניות.

הפעולה החינוכית שאנו מקיימים בתנועה, מכוונת למאבק בגילויי הלהט"בפוביה השונים, אלו הגלויים יותר, אך גם אל הנימים העדינים של הלהט"בפוביה הנמצאים בכל אחד מאיתנו, וכמעט בכל מפגש.

את יודעת איך האור
מתמרד נגד צללים משונים,
נגד שתיקות
לא ברורות.
הגלגל מתהדק
סביבנו, טרוף של
עיניים, של פיות, של דברי
כזב ונביאי שקר.
כמו בהסתערות הזמן
המתגעשת, שולי
הפחד מצרים את שבילנו.

מונסרט אביו

בחודש האחרון צעדנו מאות חברות וחברים מהנוער העובד והלומד במצעדי הגאווה ברחובות תל אביב, באר שבע וחיפה. בשבוע הבא נקיים את טקס הנוער לציון הרצח בברנוער, בו נרצחו ליז טרובישי וניר כץ זכרם לברכה ונפצעו 11 בנות ובני נוער נוספים שנכחו במקום. בעוד שבועיים נשתתף במצעד הגאווה והסובלנות בירושלים, בו רק לפני שנתיים היינו עדים לרצח הנתעב של שירה בנקי זכרה לברכה.

בלב כואב, אך גם גאה, נרים את דגלינו בבירה, ונאבק את מאבקנו לשוויון לכל אדם.

 

הכותב חבר במרכז ההדרכה בנוער העובד והלומד

טקס הנוער לציון יום השנה לרצח בברנוער יתקיים במוצאי יום שבת, 29.7 בשעה 19:45 בקן הנוער העובד והלומד ברחוב טשרניחובסקי 35 בתל אביב. חניכות, מדריכים והציבור הרחב מוזמנים.

שליחת כתבה
רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!