שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

המהפכה המצרית – בין חושך לאור

שינוי של אמת

מועדי אסיפות המסע לפולין

7 בדצמבר 2011

בחצי השנה האחרונה, חווה שכנתנו המצרית גל חסר תקדים בהיקפו של הפגנות ומחאות, אשר כבר עכשיו ניתן לומר כי מימדי ההשפעה שלהן עצומים. לצד הקריאות לדמוקרטיה ולחופש, המצב במצרים נפיץ, והוא מאפשר לכוחות הקיצוניים במדינה לצבור כוח רב ולתעל את האנרגיות המהפכניות לטובת אינטרסים פוליטיים אפלים.

 בסוף חודש ינואר, השכנה הגדולה מדרום, תססה וזעקה. המוני צעירים (ולא רק הם) יצאו לרחובות מצרים במחאה על המצב העגום בו נמצאת מצרים. שליש מהאוכלוסייה אינו יודע קרוא וכתוב, הרעב העוני והאבטלה במדינה שברו שיאים, והגבלה ורמיסה של זכויות אזרח בסיסיות הובילו את אזרחי מצרים לכדי נקודת רתיחה ובסדרה של הפגנות ענק שנמשכו כחודש, הצליחו ההמונים להביא את שליט מצרים בשלושים השנים האחרונות, חוסני מובארכ, להתפטר ולהודיע על קיום בחירות דמוקרטיות במדינה.

לאחר התפטרות מובארכ, עבר השלטון במדינה לידי המועצה הצבאית העליונה (המקבילה המצרית למטכ"ל) ואלו מצידם הבטיחו כי יפעלו למען קיום הבחירות בנובמבר.

הפגנת המונים במצרים, פברואר 2011

כשבוע לפני הבחירות, חזרו המפגינים המצריים לרחובות, הפעם למחות כנגד השלטון הצבאי, אשר לטענם לא פעל מספיק למען הפיכתה של מצרים לדמוקרטיה. בשונה מההפגנות הקודמות, אשר היו בעל אופי אזרחי ו"נאיבי", את ההפגנות המחודשות הובילה תנועת "האחים המוסלמים", (התנועה הרעיונית ממנה צמח ארגון החמאס), אשר שואפת להפוך את מצרים למדינת הלכה מוסלמית, וקוראת למלחמת קודש בישראל. במהלך החודשים האחרונים, עם איבוד היציבות במצרים, כוחם של האחים המוסלמים התחזק באופן משמעותי, ולראשונה מאז הקמתו, הארגון מורשה להשתתף בבחירות הכלליות. הבחירות, אשר נערכות בימים אלו ממש, לוכדות את מצרים בין שני כוחות הנאבקים זה בזה: הכוחות הקיצוניים, אשר שואפים להפוך את מצרים למדינת הלכה מוסלמית, לבין הכוחות המתונים, אשר מקווים לבנות את מצרים כמדינה דמוקרטית וחופשית.

לא ניתן להפריד בין התחזוקות הארגונים הקיצוניים במצרים (מפגלת "אל נור" הקיצונית, האחים המוסלמים וגורמים נוספים) לבין תחושת הבלבול וחוסר היציבות לאחר ההצלחה הראשונית של המהפכה. ההיסטוריה מוכיחה, כי הדבר היחיד אשר גדול יותר מהתקווה הנוצרת במהפכה, הינה התהום אליה אפשר ליפול. המהפכה הצרפתית הנאורה במאה ה-18, הובילה, לאחר קריאות החירות השוויון והאחווה, לשלטון טרור. המהפכה הרוסית של תחילת המאה ה-20 שהחלה כהתקוממות נגד המשטר הסתיימה בעליית שלטון קומוניסטי רצחני ועוד אין ספור דוגמאות לאורך ההיסטוריה, מראות כי לאותם כוחות נאורים במצרים מצפה מאבק קשה אל מול כוחות קיצוניים ואלימים, אשר מתחזקים בעיתות של חוסר יציבות.

המהפכה שהתרחשה (ועודנה מתרחשת) במצרים, אשר שימשה במובן מסוים, מודל לחיקוי למחאת האוהלים של הקיץ, וטבעה מונחים חדשים אל עולם המושגים של המחאה ("א – תחריר", "יום הלחם והזעם") תצליח להתעלות אל מעל אותם כוחות חשוכים המנסים לדכא את אותה רוח מהפכנית.

עמרי גילת,

גרעין רפיקי

omrigimel@gmail.com

שליחת כתבה
רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!