שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

יומן הועידה

בשביל הילדים שלכם

על שלוש ועידות

12 באוגוסט 2015

אוהד שגיא, חבר בלהקת התנועה ומשתתף במופע ה90 של הועידה העשירית מתאר החוויה שלנו בהכנות לועידה ובמהלכה

 יום ד' – 29.7.15

יום רביעי, בדיוק פעילויות הקיץ בתנועה כולה נגמרו וכולם מרוכזים בדבר אחד – הועידה ה10!
כל משתתפי הועידה והמדריכים שלהם מתרכזים ביחד בעכו לעוד סבב חזרות לקראת הועידה. עד עכשיו נפגשנו ברביד לסמינר / מחנה אימונים של 4 ימים ויום חזרות אחד בעכו. היום זו החזרה האחרונה לפני הועידה עצמה. עד היום  לא הייתה הרגשה מיוחדת, לא הייתה הרגשה שאנחנו חלק ממשהו מיוחד שיקרה שוב רק עוד 10 שנים(או יותר). איפה שהוא במהלך החזרות , כשעברנו על סצנת הסיום נפל לנו האסימון. אנחנו פאקינג חלק מרכזי בועידה ה10, אומנם אנחנו לא נשפיע על 

העתיד של התנועה אבל אנחנו לוקחים חלק מרכזי באירוע היסטורי ואנחנו- אנחנו עושים אותה, אנחנו עושות את הועידה ה10 של תנועת הנוער העובד והלומד.
איך אני, נער בן 18, שרק סיים כיתה יב ועוד לא נכנס לחוות ההכשרה, אמור להרגיש כשהוא יודע שהפרצוף שלו יהיה מרוח על כל תמונה שניה מהועידה, כשעוד יומיים יצא שיר ה90 של התנועה ואני …אני חלק ממנו אני שר אותו. מה אני עושה עם עצמי בסיטואציה כזאת ? אל תגידו לי "מתמודד", מה באמת אני אמור לחשוב? אני אמור לחשוב משהו בכלל ?
בסופו של דבר יהיה לנו טוב. וההתרגשות תתחיל בועידה עצמה ועד אז נחים ומחכים ( ומקווים שבועידה יחיוט על עתיד טוב יותר לתנועה ולמדינת ישראל)

יום א' – 2.8.15

התחילה הועידה!
כל החניכים הגיעו לזרזיר ונהלל והתחילו לדבר על ההחלטות של 

הועידה ואנחנו התחלנו את חלוץ המסכת של הועידה בחיפה. נפגשנו במועדון בחיפה לשלוש שעות של עבודה על הקטעים, במהלכן התגבשנו והכרנו אחד את השני- המשתתפים. עברנו בסופן למרכז הקונגרסים שם לראשונה ראינו איך נראית הבמה, מאחורי הקלעים ומול מי נעבוד בזמן המופע. היום נמשך ונמשך, שעות על גבי שעות, מאזור אחר הצהריים ועד חצות. הרבה זמן חזרות והרבה זמן לחכות בין קטע לקטע- הרבה לחץ.
סיימנו את החזרות ונסענו כולם ביחד לישון באולם ספורט בחיפה, מקלחת פיפי ולישון. מסכמים יום מתיש וארוך שבסופו אנו מרגישים כבר את אווירת הועידה: התרגשות באוויר ותחושת ה"משקל" שמונח על כתפנו-אם מופע 90 שנה לתנועה יהיה מוצלח או לא. אנחנו במתח, משתוקקים לעלות כבר לבמה מול יותר מ2000 איש שגם הם כבר לא יכולים לחכות יותר להופעה שלך. כל אחד ואחת מהמשתתפים והמשתתפות נרגשים להיזכר לעד בספרי ההיסטוריה התנועתית כאלו שעלו בועידה העשירית לבמה במרכז הקונגרסים בחיפה ונתנו את 'שואו' חייהם לטובת הדבר שהם אוהבים- תנועת הנוער "הנוער העובד והלומד".
מחר… יהיה היסטורי, בלתי נשכח, מרגש ומותח, מלהיב, קשה ומהנה! אז נתראה בחיפה ובנתיים, לילה טוב מחיפה.

……

אוקיי…..
וואוו! וואוו וואוו וואוו וואוו וואוו!!
ציפינו לערב בלתי נשכח, אבל מה שהיה בסופו של דבר עלה על כל דימיון. התרגשות-הייתה, לחץ-היה, פחד-מלא! ולמרות כל זה, המופע היה הדבר המשמעותי והמיוחד ביותר שלקחתי בו חלק.
תוך כדי הכתיבה אני מתייעץ עם האנשים סביבי מה לתאר. "המופע היה שילוב מיוחד ומדהים של כשרונות ואמנים צעירים מהתנועה ומפגש אנושי עמוק בין חברים מכל מעגלי התנועה ומכל החברה הישראלית", כך מתאר גיא רשף מקן טבעון ומגרעין ארגמן, מנחה המופע, את החוויה האישית שלו מהמופע. ומתוך הרגשה אישית, אני מאמין שהוא לא היחיד. כל משתתף שלקח חלק וכל צופה באולם וברחבי הארץ הרגיש כך, כל מהות התנועה על במה אחת- אחדות, סובלנות, קבלת האחר והשונה ואהבה.
היום, במהלך ההופעה הבנתי באמת לאן נכנסתי. זה קרה בסוף מחרוזת שירי התנועה, ה"איטם" הראשון שפתח את הערב. בסופו, כאשר סיימנו לשיר ונגמרה המוזיקה, זה הגיע. כל הקהל נעמד על הרגליים, מחא כפיים, שרק וצרח, בהתרגשות אין קץ ובאותו רגע נגלתה אליי המשמעות האדירה של מה שאני עושה. אני מייצג על הבמה הזאת בחיפה תנועת נוער שלמה, כ-100 אלף חניכים וחניכות ובנוסף אליהם: קומונרים, חיילים במסלול נח"ל ופרק משימה ואת כל מגוון בוגרי התנועה – החל מאלו שהשתחררו לפני יומיים ועד רועי יסוד ופסח האוספטר. ולא רק זה: גם נפל לי האסימון שאני מופיע מול יותר מאלפיים איש באולם ועוד מאות נוספים מבסיסי צה"ל, הקנים והבתים שכולם מחכים להופעה הזאת כמעט שנה ועכשיו, הדבר הכמעט ראשון שהם רואים על הבמה זה אותי- שר ורוקד.
ההופעה ממשיכה. הלחץ מאחורי הקלעים לא נגמר או נרגע, רק מחמיר ונהיה גדול יותר. כל חלק בהופעה שעובר מעלה לך את הדופק, כי בקרוב… בקרוב אתה עולה שוב. "נוער שמע", "כחול אדום" ולבסוף, הדובדבן שבקצפת, "שיר התשעים". אם אתאר כל דקה מההופעה, אני אצטרך לפתוח מחברת חדשה. נסכם את זה כך – הדבר הגדול ביותר שלקחתי בו חלק ושאני לא מתחרט על אף שנייה בו.
סיימנו. ירדנו מהבמה וחזרנו לחדרי המשתתפים. כולם באקסטזה ואדרנלין מטורף ויחד עם זה עייפים ומרוצים. כל קבוצה עושה שיחת סיכום על התהליך, מקבלים סיכת ועידה ולאוטובוסים. הביתה.

הייתי רוצה להודות לכל אחת ואחד שלקחו חלק בועידה.
לכל הצירים והצירות שהצביעו והשפיעו על עתיד התנועה. לכל מארגני הועידה בפרק נהלל וזרזיר ובפרק חיפה. למזכירות החניכים, למדריכי הועידה, לסופרים ושאר החניכים בעלי התפקיד שהשקיעו מזמנם ומרצם כדי לקיים את הועידה. לכל המשתתפים והמשתתפות, אנשי הסאונד הבמה והוידאו ולמדריכים, שכולם נתנו את הלב שלהם על לקיים את מופע ה90 בועידה ונתנו יותר ממאה אחוז מכוחם.
ואחרונים אבל מבחינתי הכי חשובים- להקת התנועה, שבשנה וחצי האחרונות היו לי למשפחה ומקום חם ונוח. קודם רציתי להגיד לכן תודה בכללי, על כל התקופה שלי איתכן בלהקה. שהייתן לי לעזר בכל הרגעים הקשים והמסובכים, שהייתן אוזן קשבת לשיחות חולין ולבעיות, שהייתן יותר מהכל חברות ומעבר לזה, פרטנריות לעבודה. תודה שבזמן הועידה התעקשנו יחד על לעשות אווירה טובה, שנסיים את השנה בטוב ושנהנה. תודה שהזכרתן לי כל פעם מחדש שבחרתי נכון שהצטרפתי ללהקה. תודה גם למדריכות שבמיוחד ברגעי הקושי והשפל סבלתן אותנו ושרדתן את החפירות הבעיות והבלגן. תודה על זה שהייתן כאן בשבילנו גם לדברים שאינם קשורים ללהקה.
את שאר מילות הסיכום נעשה במופע הסיום (אגב- כולם וכולן מוזמנים לבוא. נפיץ פרטים בהמשך)

בברכת עלה והגשם,
אוהד שגיא, קבוצת טאפאס, גרעין היידה,
ק"ן ראש העין, קומונר לעתיד במחוז דרום.

לעבודה להגנה ולשלום,
עלו והגשימו!

 

 

שליחת כתבה
רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!