שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

לחיי ההתאגדות האנושית!

צרור פרחים לכל משפחה, ללא עלות

הנוער העובד והמופקר למוות

27 באפריל 2017

דבר חניכי התנועה בחגיגות האחד במאי 2017

אני טל, בן 17, גר בבת ים וחבר סניף ראשון מרכז. לפני שנה חיפשתי עבודה, חברה סיפרה לי שיש בראשון סניף של הנוער העובד והלומד שיכול לעזור לי. הגעתי לסניף והצטרפתי לקבוצת עבודה – קבוצת נען. במהלך השנה עברנו פעולות וגם עבדנו ביחד כקבוצה. היום אני מדריך קבוצה ט' בסניף וחניך בקבוצת י"א.
בתחילת דרכה של התנועה קמות קבוצות עבודה של בני נוער. ברחובות פועלות שתי קבוצות עבודה. לאחר שנתיים יחד, דורשים חניכי הקבוצות מהקיבוץ המאוחד שיתנו להם שטח להקים קיבוץ על בסיס עבודה עברית. ב-1930 הקימו קבוצות העבודה של הנוער העובד את הקיבוץ הראשון של התנועה, קיבוץ נען.

אני סופיה, בת 18, גרה בבאר שבע וחברה בהתאגדות עובדי בורגראנץ'. בתחילת השנה התקשר אליי המדריך שלי וסיפר לי על רעיון ההתאגדות. אחד הדברים שמגיעים לנו במסגרת ההסכם הקיבוצי הוא הזמנה לתהליך המסע לפולין במחיר מסובסד. החלטתי להצטרף למשלחת בני הנוער המאוגדים והמסע הזה שינה את חיי.
אחת השביתות הראשונות עם הקמת הנוער העובד ב-1924 הייתה בבית חרושת לגפרורים "גבורה". המועסקות הן ילדות צעירות עולות מבולגריה. עובדות בתנאים קשים, במפעל חנוק ללא חלונות. מוכרזת שביתה לקיצור יום העבודה והטבת השכר. המעסיק מוכן לדבר רק עם מבוגרים, הנערות השובתות אומרות לו שהסכם יהיה רק איתן ומולן. לאחר שביתה של שלושה ימים הדרישות מתקבלות.

אני מקסים, בן 18, חניך בבית ספר מקצועי עמל רמת דוד, לומד במגמת חשמל, פעיל בקבוצת ההנהגה התנועתית בבית הספר וחבר גרעין עלמא.
בשנת 1928 החלו לפעול "חדרי המלאכה מיסודה של תנועת הנוער העובד". זאת הייתה מסגרת חינוכית להכשרה מקצועית לבני נוער עובדים שסיימו בתי ספר עממיים.
ב-1929 קם בית הספר המקצועי הראשון בישראל על ידי חברי הנוער העובד – בית הספר מקס-פיין. הוא היה החלוץ הראשון שיצר אפשרות לבני נוער לרכוש מקצוע, ללמוד ולהתחנך.

התנועה שלנו ידעה תמיד לזהות ראשונה את צרכי הנערים העובדים, היא בראה מפעלים אדירים, חלוציים. בנתה יצירות של צדק, שיתוף ודאגה לחברה ולעם. את היצירות האלו בנו לא אחרים מאשר בנות ובני הנוער, שראו לנגד עיניהם את האהבה והאחריות לחברה, לא פחות מהצורך בקיום ופרנסה. בתנועה לא ביקשו מהם לבחור בין דאגה לעתידם ולפרנסתם, ובין בניית החברה ומאבק למען מימוש הצדק בה.
כך בקיבוץ נען, בבית הספר המקצועי ובהתאגדות במפעל הגפרורים.
וכך גם היום! בסניף, בקן, במקומות העבודה, בבתי הספר המקצועיים.
אנחנו, בני ובנות הנוער של היום, נדאג להמשיך את דרכה המיוחדת של התנועה שלנו. נהיה חלוצים וממשיכי הדרך – נדריך, נחנך, נאגד, נדאג לזכויות, נהיה חברי קבוצות, נוביל סניפים וקנים, ניצור את המקום שבו אפשר להיות גאים במי שאנחנו ובמה שאנחנו עושים.
כי אנחנו נולדנו ליצירה ולעשייה, לתקווה ולעמל, לשוויון ולחברות.
אנחנו דורשים מכם, מכולכם, חניכים וחניכות, מדריכים ורכזות, בני נוער ובוגרים – לשים את ערכי התנועה השורשיים האלו, כנר לרגלכם ביצירות שתצרו בתנועה בשנים הבאות.

לחיי המדריכות והפעילים!
לחיי המאבק בניצול וההכשרה המקצועית!
לחיי ההתאגדות האנושית!

לעבודה להגנה ולשלום, עלו והגשימו!

 

שליחת כתבה
רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!