שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

מה הם ערכי הדמוקרטיה אם לא הענקת מרחב בטוח למגוון האנושי הקיים?

כן להתאגדות לא לאלימות

תודה!

2 באוגוסט 2014

עברו 5 שנים מאז הרצח שזעזע מדינה שלמה. השנה, החליטו חניכי תנועות הנוער בתל אביב לאחד כוחות על מנת להוביל במשותף את טקס הזיכרון. ויש להם מה להגיד.

 

עברו 5 שנים מאז הרצח שזעזע מדינה שלמה. במוצאי שבת, הראשון לאוגוסט 2009, בשעה 22:40, התפרץ אדם חמוש הלבוש בגדי הסוואה שחורים ועטוי מסיכה לבית אגודת הלהט"ב בתל אביב, בעת מפגש של בני נוער, והחל לירות בנוכחים. מהירי נהרג ניר כץ (26), מדריך בברנוער, וליז טרובישי (16). בנוסף, נפצעו עוד עשרה בני-אדם. עד היום איש לא הועמד לדין על הפשע הנתעב.

השנה, החליטו חניכי תנועות הנוער בתל אביב לאחד כוחות על מנת להוביל במשותף את טקס הזיכרון אשר התקיים ביום חמישי, ה-31/7, במרכז הגאה בגן מאיר. התנועות וארגונים: הנוער העובד והלומד, איגי, הצופים, השומר הצעיר, המחנות העולים ותנועת תרבות.

בשנים מאז הרצח, הובל השיח הציבורי בנושא בעיקרו ע"י מבוגרים. בני הנוער לא תפסו מקום מרכזי למרות שהרצח כוון כלפי מועדון של נוער. לאחר שבשנה שעברה היו קולות בציבור שהרצח בברנוער לא היה כלל פשע שנאה, הרגישו בתנועות שהגיע הזמן לתת במה לבני הנוער אשר יובילו את הטקס כחלק ממאבקם לחברה עתידית הנקייה מאפליה והומופוביה.

הטקס הוכן ע"י צוות מיוחד ומשותף של חניכי התנועות. הוא כלל קטעים ושירים, כולם בהכנת החניכים. בפתיחת הטקס נאמה איילה כץ, אמו של ניר כץ, וסיפרה על עברה בתנועות הנוער העובד והלומד כבוגרת קן בורוכוב בגבעתיים. היא התרגשה מאד מהעבודה שהטקס הוכן ע"י תנועות הנוער. 

"דווקא הרצח בברנוער עשה אצלי שינוי אדיר. ברור שיש את המקום האישי הפרטי שלי, של הבן שלי שנרצח בפשע השנאה הנורא הזה, והכאב והגעגועים שצפים כל הזמן. אבל קרה לי עוד משהו. כאילו חזרתי בפנים לעידן הזה של התמימות של תנועת הנוער. אז אתם דור הרבה פחות תמים ממה שאנחנו היינו אי שם בשנות ה-70, אבל יש משהו במקום הזה שהזכיר לי את העובדה שכל אחד יכול לעשות משהו, שכל אחד יכול לשנות."

 

סיקור של הטקס בתקשורת:
מאקו – אסור לשכוח: ארגוני הנוער מציינים 5 שנים לרצח בבר נוער – http://www.mako.co.il/pride-news/local/Article-3b9aa133ddb8741006.htm?Partner=rss
פרוגי – לא שוכחים: טקס לציון חמש שנים לרצח בברנוער – http://www.frogi.co.il/news-magazine/10181.html

 GoGay – "לזכור ולהזכיר שהשנאה יכולה להרוג" – http://gogay.co.il/item.php?id=18209

 

 

מובאים כאן במלואם דבר חניכי התנועות לסיכום הטקס. נכתב ע"י מיקול ושון מתנועת תרבות

נאום לעצרת זיכרון 5 שנים לרצח בברנוער

בימים אלו המדינה תוססת וניתן לדמות את מצבה לסיר לחץ השורק לפני התפוצצותו. מצב זה הוא מאוד מסוכן ואפשר לראות זאת על ידי האירועים השונים אליהם אנו נחשפים בשבועות האחרונים במדינת ישראל, הן ברשתות החברתיות והן ברחובות. אירועי מחאה שהמשתתפים בהם הותקפו, קריאות איומים כלפי מגזר שלם באוכלוסיית ישראל וכנגד אנשים מתוך העם בעלי דעות שונות משל אותם מאיימים, קללות, גידופים, תקיפות ושאר ניסיונות להשתיק את האחר.
מה הם ערכי הדמוקרטיה אם לא הענקת מרחב בטוח למגוון האנושי הקיים?

אנו לא נשתוק מול מציאות המאפשרת עליונות אדם אחד על אחר על רקע דעה, רעיון או זהות שונה ככלל!

ביום זה, אנו קוראים לכם להיזכר בפשע השנאה בברנוער שנגרם מאותו היסוד- חוסר היכולת להכיל את השונה. להיזכר באותם אנשים שנפגעו ונרצחו, אנשים שהינם והיו עולם ומלואו ושכל פשעם היה להיות שונים בחברה שמנסה לייצר אנשים שדומים אחד לשני. חברה שמדירה את האדם שלא תואם למבנה הכללי של איך אדם אמור וצריך להיראות בחברה הזו. פשע שנאה זה הוא גילוי מוצהר של להט"בופוביה!
שנאת חינם כלפי קהילה שלמה באוכלוסיית המדינה תוך שכחה מוחלטת של היותם בני אדם שווי ערך.

מילדותנו ומהיום בו נכנסו למערכת החינוך מדברים איתנו על ערכי שוויון, חופש וקבלת השונה. גורמים לנו לשנן משפטים וסיסמאות כמו "האחר הוא אני", הלוא היא סיסמת שנת הלימודים שחלפה, אבל בפועל זהו לא המצב. מתוך מתווה התכנית "האחר הוא אני" של משרד החינוך: "המוסד החינוכי כחלק ממערכת החינוך הינו בבואה של החברה הכללית. השונות הבין-אישית בין התלמידים כפרטים והרב-תרבותיות בחברה הישראלית, הנוצרת ממגוון תפוצות, עדות וזרמים, מזמנת לפתחנו אתגר תרבותי וחברתי, והזדמנות ללמוד להכיל את השונה והאחר במעגלים שונים של חיינו ולהדגיש את ערכי החברה שלאורם נרצה לחיות."
אך אילו מסרים באמת מעניקים לנו מוסדות החינוך ובכלל החברה בה אנו חיים? בשנה האחרונה קראנו על רופא במדינת ישראל הקורא לאנשים מהקהילה הגאה חולי נפש ומבקש את טיפולם ותיקונם, רב מוכר הקורא לאיסור על השכרת דירות לזוגות לסביות, תקיפה של טרנסג'דרית על ידי כוחות המשטרה ומג"ב, באגודה למען החייל נאמר לחייל הומו כי אין לו במה להתגאות, וראינו שאפילו שר החינוך בכבודו ובעצמו מפקפק בהגדרה של משפחה גאה כמשפחה נורמאלית. האדם שאחראי יותר מכל לקדם את החינוך של דור העתיד במדינת ישראל, מתקשה בעצמו להכיל, אז מה אני בתור תלמיד אמור ללמוד מזה?

במקום בו נכשלים מוסדות החינוך במדינתו מתחיל התפקיד שלנו כחברים וכמדריכים בתנועות הנוער השונות. כאן מקומנו בחברה – להדריך את דור העתיד לשינוי בשאיפה לחברה שמכילה מגוון "אחרויות", שאוהבת את השוני, שלא מפחדת לערער על מוסכמות החברה ולהטיל בה ספק.
אנו מקיימים אירוע זה כחלק ממאבקינו בלהט"בופוביה. להט"בופוביה המאפשרת מציאות בה נער ונערה מבולבלות שרק נחשפות לעולם המבוגרים ומנסות למצוא את מקומן ולגבש את זהותן נאלצות לחיות חיים כפולים מתוך החשש להערות בוטות ברחוב, ללעג בבית הספר, לאלימות בבית ובסביבה הקרובה ואפילו להיות "מועף" מבית ההורים, שלצערנו, מקרה זה הוא לא חריג בחיי היומיום של הנוער הלהט"בי.
ביום זה התגבשנו כאן משלל תנועות הנוער והארגונים לקיים אירוע זה כדי לזכור את ההרוגים ברצח הברנוער- ניר כץ וליז טרובישי, את הפצועים ואת שאר בני הנוער שנאבקים לא רק על מקומם בחברה, אלא על חייהם ולהיאבק בשמם במצב הקיים ולפעול עכשיו! לא נחכה שהמצב ידרדר.
בתור בני נוער וחברים בתנועות הנוער השונות אנו קוראים לחברה צודקת, משוחררת, מכילה, חברה שיש בה מקום לכולם והמגוון האנושי בה הוא יתרון, ולא חסרון!

 

 

שליחת כתבה
רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!