שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

"נשק ההגנה וההתנגדות הטוב ביותר שלנו – הוא החינוך"

לצרור את נשמתם בצרור החיים

"לא עוד!"

14 באפריל 2018

טקס הנעילה המרכזי ליום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל, יתקיים השנה תחת הכותרת "חינוך". יודלקו 4 משואות לזכר 4,000 הנספים ע"י בני משפחה שאיבדו קרובים בעלייה.

ביום ראשון (13/5), לצד החגיגות ושמחת ההמונים של יום ירושלים, יציינו במקביל את יום הזיכרון ליהודי אתיופיה אשר נספו בדרכם לארץ ישראל, המוכר כיום זיכרון ממלכתי ונערך מידי שנה ביום שחרור ירושלים כ"ח באייר. כ-1,500 משתתפים, ביניהם תושבי נתניה, נציגים מהקהילה האתיופית מכל רחבי האר ומאות חניכי הנוער העובד והלומד, ינעלו את יום הזיכרון ביום עיון ובטקס הנעילה המרכזי ליום הזיכרון. המטרה: הדור הצעיר מחדש את הסיפור המשפחתי שנשכח.

תנועת הנוער העובד והלומד מובילה בשנים האחרונות את טקס הנעילה של יום הזיכרון ליהודי אתיופיה אשר נספו בדרכם לישראל, ובשנתיים האחרונות בשיתוף עם עיריית נתניה. הטקס יתקיים השנה תחת הכותרת "חינוך" ויתמקד במפעל החינוכי האדיר שהקימו באתיופיה תאמרת עמנואל, יונה בוגלה ועוד רבים אחרים שראו בחינוך את הדרך הטובה ביותר להפוך את החלום הציונות והעלייה למציאות. בטקס תשתתף משפחתו של יונה בוגלה ז"ל, מחנך ומנהל רשת החינוך של ביתא ישראל באתיופיה.


הטקס מוקדש לזכרם וגבורתם של כ-ארבעת אלפים הנספים אשר מתו בדרכם מאתיופיה לישראל ממחלות, חיות ושודדים, רובם על אדמת סודאן. לזכר 4,000 הנספים, יודלקו 4 משואות ע"י בני הקהילה אשר כולם איבדו קרוב משפחה במהלך העלייה. מדליקי המשואות בטקס הנעילה של שנת תשע"ו:
1. יובל יעקב, חניך הנוער העובד והלומד ראשון לציון, ואמו רחל – לזכר סבא שלו טריקו פקדה ז"ל. טריקו, חקלאי וזמר, יצא למסע לסודן לאחר משפחתו ובשנת 1989 נרצח בדרך בידי שודדים
2. אדיסו גטהון – לזכרה של אמו, לסהיט רדה ז"ל, ונכדתה, בליינש גטהון ז"ל. לסהיט יצאה למסע בגיל 77 כשהיא עיוורת וצועדת באומץ עם משפחתה. בהגיעה למחנה הפליטים אמרקובה הייתה לסהיט תשושה וסבלה מחוסר במזון. כשבנה הצליח לקבל מעט מזון מהצלב האדום, ניסה להאכילה, אך היא סירבה בתוקף לאכול משום שהאוכל לא היה כשר. לסהיט לא שרדה ונפטרה במחנה הפליטים אמרקובה שבסודן. נכדתה של לסהיט, בליינש גטהון בת השנה ו-4 חודשים, סבלה מתת תזונה ומחלות בשל חולשתה ונפטרה במחנה.
3. סיסאיי מקונן, אסיר ציון – לזכר בת דודתו, איינש רובל ז"ל. איינש ונערות רבות, הלכו מידי יום קילומטרים רבים כדי ללמוד בבתי הספר שהיו מרוחקים. דבר זה היווה להן כל העת סכנת חיים ממשית. לכן, כשהייתה איינש בת 17 נשלחה ע"י הוריה לישראל בליווי קרובי משפחתה. אל המסע לישראל יצאה איינש בשנת 1984, כשהייתה בת 18 נפטרה במחנה אומרקובה שבסודן.
4. פרנוס סלמסה, אימו של יוסף סלמסה ז"ל – לזכר זאודיי טגאיי ז"ל. ובתה קבר-עלם טדלה סלמסה ז"ל. משפחת סלמסה יצאה למסע ב-89'. זאודיי אחרי שנפטרו לה 9 נכדים בשבוע אחד נפטרה משברון לב בגיל 80. קבר-עלם, רק בת 4.5, הייתה חולה עם פצעים בגוף ובתת תזונה במשך שלושה חדשים. ונפטרה, בדרך לסודן.

בכניסה לטקס תוצג תערוכה על הדמויות המחנכות המרכזיות בקהילה לצד עדויות וסיפורי עלייה משפחתיים אשר נאספו ותועדו ע"י חניכי הנוער העובד והלומד בחודשים האחרונים בשיחות עם הוריהם האירוע תוכנן, נכתב ומופק ע"י חניכים ומדריכים מהתנועה וצפויים להשתתף בו מעל 1,500 משתתפים, חניכים ואורחים. בנוסף, האירוע ישודר בשידור חי באתר הנוער העובד והלומד וברשתות החברתיות.

ליאל מסלה, רכזת קן של הנוער העובד והלומד בשכונת רמב"ם בראשון לציון: "הטקס הוא רק עוד חלק מפעולתה הנרחבת של התנועה ליצירת הכרה בחשיבות הגדולה של העלייה הציונית מאתיופיה. גם היום, מעטים בציבור מכירים את סיפור עלייתם של יהודי אתיופיה ומודעים לקורבנות הרבים ששילמו על מנת להגשים את החלום הציוני. סיפורי הגבורה של רבים מבני העדה ומשפחותיהם נדחקו לקרן הזווית של הזיכרון הקולקטיבי ורק מעטים מציינים את יום הזיכרון, מעבר לבני העדה עצמם. למשל, מעטים מכירים את תרומתו האדירה למפעל של אנשים כמו תאמרת עמנואל. חמור מכך, עקב העדר פעולה חינוכית ותרבותית רחבה, בני נוער רבים אינם מכירים כלל את סיפורם המשפחתי. השתיקה בבתים נובעת מהטראומה הקשה שרבים עברו בדרך לארץ, לצד תפיסה חברתית הרואה בעליית יהודי אתיופיה כ-"מבצע" ולא סיפור עלייה ציוני עם מקום של כבוד משל עצמו. סיפור העלייה האתיופית צריך להוות מופת חינוכי וערכי לכלל בני הנוער בחברה הישראלית."

שליחת כתבה
רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!