שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

סוגרים את הדרום

עוד רגע ממריאים...

המתכון למסע מוצלח

23 בפברואר 2015

עובדי כי"ל יוצאים למאבק חשוב והוא לא רק שלהם, הוא של כולנו.

 עובדי מפעל תרכובות ברום מקבוצת כיל נאבקים נגד פיטורי 140 מהם. כבר יותר משבועיים מתקיימת שביתה של 850 העובדים במחאה על זימון עובדים לשימוע לקראת פיטורים ללא הסכמת הוועד וההסתדרות. הנהלת כיל טוענת, שהמפעל צבר הפסד מצטבר של 1.4 מיליארד ₪ מאז 2007. לטענתם, ההפסד התרחש למרות השקעות בעלים של 2 מיליארד ₪ מאז 2007; ודיווידנד של 19 מיליון ₪ בלבד בעשור האחרון. היא טוענת שהקיצוצים מחויבים המציאות לנוכח ירידת המחירים העולמית והחרפת התחרות.

האמת מורכבת יותר. ככל הנראה, מפעל תרכובות הברום, אשר מפיק מחומר הגלם, ברום, את מוצרי ההמשך, אינו רווחי. יחד עם זאת, הפקת הברום בישראל היא רווחית ביותר. כיל היא היצרן המוביל בעולם לברום בסיסי. היא כורה ברום בעלויות נמוכות יחסית כאשר רוב מתחריה משתמשים בתמלחות שריכוז הברום בהן נמוך יחסית. לטענת ירון זליכה, המייעץ לוועד העובדים בשכר, מגזר הברום רשם ב-2014 רווח של 128 מיליון דולר.

כלומר, פיטורי העובדים אינם ניסיון לצמצום הפסדים אלא ניסיון להגדלת רווחים. העובדים טוענים גם שתכנית הקיצוצים בתרכובות ברום והתוכנית לפטר 134 עובדים במפעלי ים המלח היא נקמה של כיל במסקנות ועדת ששינסקי שעסקה בהעלאת התמלוגים שעל כיל לשלם למדינה.

כך או כך, מתנהל בשבוע האחרון מאבק תקשורתי אינטנסיבי בין הצדדים. ההנהלה הכפישה את העובדים בשורה של הדלפות:

1. השכר הממוצע של 850 עובדי המפעל הוא 39,400 ₪ ברוטו בחודש. ההנהלה ציינה שהוא גבוה יותר מזה של עובדי הבנקים, ההיי-טק, הביטוח, חברת החשמל, מקורות ויותר מפי 4 מהשכר הממוצע במשק
2. שכרו של יו"ר ועד העובדים הוא 60-65 אלף ₪ ברוטו
3. 9 מבני משפחתו של יו"ר הוועד מועסקים במפעל
4. בעשור האחרון הועברו לוועד תקציבי רווחה בסך 550 מיליון ₪
5. העובדים נוסעים פעמיים בשנה לחו"ל, "ליעדים אקזוטיים", במחיר מסובסד

הוועד הגיב בפרסומים משלו:

1. עלות שכרו של מנכ"ל כיל, סטפן בורגס, עמדה בשנת 2013 על 20 מיליון ₪ – פי 59 לעומת העובד הממוצע בקבוצה. מדובר באחד מחמשת המנכ"לים בעלי השכר הגבוה ביותר בישראל
2. עלות שכרו של מנכ"ל כיל מוצרים תעשיתיים, צ'רלי וידהס, עמדה על 7.99 מיליון ₪
3. עלות שכרו של המשנה למנכ"ל, אשר גרינבאום, עמדה על 7.12 מיליון ₪. גם קרובי משפחתו עבדו בתרכובות ברום. חמו (ז"ל) עבד בחברה וגם שניים מאחיו של אשתו
4. עלות שכרו של המשנה למנכ"ל, דני חן, עמדה על 6.58 מיליון ₪
5. עלות שכרו של מנכ"ל כיל דשנים, ניסים אדרי, עמדה על 6.52 מיליון ₪

הוויכוח בין הוועד לבין ההנהלה לא מתמקד רק במספר העובדים שיפסיקו לעבוד במפעל אלא באופן סיום ההעסקה. הוועד רוצה שהוא יהיה הקובע לגבי רשימת הפורשים לפנסיה מוקדמת (70 עובדים) ואילו ההנהלה רוצה לקבוע תקדים ולפטר עובדים (134 עובדים). העובדים מוכנים לקיצוץ שכר של 5% לכלל העובדים (כולל המנהלים) כדי לפצות על צמצום מספר היוצאים לפרישה מוקדמת.

שחר כהן, מתנועת דרור ישראל, ביקר במאהל המחאה של עובדי כי"ל בנגב. הוא מתאר מפגש חשוב ומרגש וניכר שיש בעיני העובדים חשיבות רבה לתמיכה במאבק שלהם. הוא מספר על שני דברים חשובים שנאמרו שם:

• לפני שנה פיטרו במפעל רותם אמפרט (גם חלק מכי"ל) אבל אף אחד באף מפעל אחר של כי"ל לא חשב שזה נוגע לו. עובדי רותם אמפרט נלחמו לבד והפסידו. עכשיו הם כבר "מבינים את השיטה" ויש כאן מאבק משותף של כלל עובדי הקונצרן.
• לטענתם המפעל לא מפסיד רק מרוויח, ובעצם זו דרך של עידן עופר לעשות שריר לממשלת ישראל על כך שרווחיו נפגשו עקב ועדת שישינסקי. שריר על חשבון העובדים

ההסתדרות התייצבה באופן מוחלט מאחורי העובדים והכריזה על מאבק כללי כנגד הפיטורים. המאבק הורחב ומתקיימים עיצומים גם בחברות נוספת מקבוצת כיל. בשבוע שעבר סגרו עובדי מפעל ים המלח, מקבוצת כיל, את שערי המפעלים ומנעו הוצאת אשלג לנמל אשדוד ומשם ליצוא. עובדי מפעל רותם אמפרט הסמוך לערד הפסיקו את כל פעילות יצוא הפוספטים ועובדי מפעל פריקלאס ליד ערד מנעו ממשאיות לצאת משטח המפעל. ביום ראשון הורה יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, לעובדי בזן, כרמל אולפינים, דשנים ומכון המחקר תמ"י, הממוקמים כולם במפרץ חיפה, לקיים אספות הסברה בהן תודגש הסולידריות עם המפוטרים ממפעל תרכובות ברום. בנוסף, העובדים לא ישתפו פעולה עם דרישות הנהלות המפעלים ולא יגיעו לישיבות עבודה. במכון תמ"י יתקיים שיהוי מחקרים. עובדי מפעלי ים המלח יחלו בשביתה מיום רביעי ללא הגבלת זמן.

המאבק המתנהל כעת במפעל הברום הוא חשוב ביותר. מטרת המאבק היא לא רק סביב כי"ל, אלא גם על כך שיש הרבה צמצומים בנגב והמצב שם נהיה קשה ביותר. יש חשיבות בבלימת מעבר מקומות עבודה לחו"ל ולצמצם את הפגיעה בפריפריה. המפעלים האלו נמנים על מקומות העבודה המעטים בהם לעובדים יש כוח והם לא מרווחים רק שכר מינימום. העובדים והמפעלים הללו הם עמוד השדרה של החברה הישראלית בנגב, הם המנוף הכלכלי האיכותי של הנגב, וההערכות מדברות על 5 משרות בנגב שתלויות בכל משרה במפעלים הללו. ראוי לציין, שיתוף הפעולה שנוצר בשבועיים האחרונים בין המפעלים הוא די נדיר, כמו גם הגיבוי שמקבלים העובדים מראשי הרשויות בנגב. בכך גם מחוזק הקשר בין הוועדים השונים לרשויות ומצליחים לפתח סולידריות רחבה כנגד חזירות בעל ההון.


 

שליחת כתבה
רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!