שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

קופסה שחורה

עלה נעלה!

כל החשבון עוד לא נגמר

5 בנובמבר 2016

סמינר חדש בנוער העובד והלומד, המבוסס על המאמר המפורס של יעל גבירץ, מפגיש את חניכי התנועה עם הסיפור והמציאות שקדמו לרצח הנורא שזעזע את החברה הישראלית לפני 21 שנים.

סמינר "קופסה שחורה", סמינר חדש שיצא השנה לדרך, כשמו כן הוא – יורד לעומקה של השאלה: איך יכול להיות שנרצח ראש ממשלה בישראל?  גם 21 שנים אחרי הולכים וחוקרים את שורשי ההסתה, האווירה הציבורית ואת האירועים ההיסטוריים שהובילו לרצח הנורא. במסגרת הסמינרים עברו פעולות על הרקע לרצח שהתרחש לפני 21 שנה: על ההסתה שקדמה לרצח ועל האתגרים הנוכחיים של הדמוקרטיה הישראלית.

קריאת דברי הסיכום של נדב אבנימלך (י"ב) מקן חולון ושובל אטלס (י"ב) מקן רמב"ם, לסמינר שהתקיים במחוז חולות מסביר בצורה מדויקת את המשמעות של סמינר קופסה שחורה.

"הדמוקרטיה בסכנה. הדמוקרטיה נמצאת תחת איום תמידי, היא מאויימת ע"י המון ארגונים ואנשים. המקום שלנו כתנועת הנוער העובד והלומד הוא להתמודד עם אותם ארגונים. ההתמודדות שלנו תתבטא בחינוך על ערכי הדמוקרטיה ועל שיוויון ערך האדם, ביצירת חברת מופת במדינת ישראל. עלינו להגדיל את התנועה, על מנת לפעול ולחנך בכמה שיותר מוקדים ולהגיע לכמה שיותר בני נוער.
אנחנו חניכי שכבת י"ב דורשים מכם חברינו לשכבה הבוגרת לשנות את המציאות, לשנות את החברה האלימה, הגזענית, השובנסטית וההומופובית.
ההדרכה בקנים היא הכלי הטוב ביותר לשינוי. ההדרכה בקנים מגבירה את האור בחברה בה החושך מתגבר כל יום. אנחנו דורשים מכם להדריך ולקחת תפקידי מפתח בקן. ההדרכה בקנים היא לא דבר קל, היא לפעמים יכולה קשה ולפעמים מרגישים שהיא לא מניבה תוצאות אבל תחושת הסיפוק כשהקבוצה עוברת שינוי שווה את כל הקשיים.  השינוי שאתם יוצרים בחברה הישראלית שווה הרבה יותר מכל הקשיים.  בשנה הבאה אנחנו לא נהיה פה, אנחנו נמשיך להדריך עם הגרעינים שלנו במקומות אחרים ואת התפקידים אותם מילאנו,אנו רוצים להעניק לכם. תהיו השינוי שאתם רוצים לראות בחברה הישראלית!
ולכם חברינו לשכבת י"ב חוות ההכשרה היא המקום שלנו להיות השינוי, השינוי ששינה את חיינו ישנה את חייהם של רבים אחרים. התנועה גם בהיותה מקור מופת לחברה הישראלית היא עדיין חלק ממנה, השיח האחים שוכן בקרבנו ועלינו להיזהר לא להיגרר אליו.
אנחנו דוגלים בשלום, אירועי האלימות שהתרחשו ביום הזיכרון להירצחה של שירה בנקי ז"ל בהם השתתפו חברי תנועה הם אינם דרכנו.
עלינו להיות גרעין קשה בחברה הישראלית אשר מגנה ומוקיעה את האלימות מתוכה.  ב-13/11 תתקיים האסיפה הישראלית , אסיפה שבה נדבר על נושאים בוערים בחברה וננסה למצוא מכנה משותף בין כלל הציבורים בחברה הישראלית. מפגש בין כלל הציבורים בחברה הוא הפיתרון הטוב ביותר על מנת לגשר על השסעים העמוקים. אנו דורשים מכם לקחת חלק פעיל ממעגלי השיח בכדי שנוכל לתקן את הפגמים בחברה.  שיח זה ישלול את זכות קיומם של אותם ארגונים חשוכים אשר מאיימים על הדמוקרטיה הישראלית. כשהחושך גדל לא צריך לפחד רק להגביר את האור."

בכל רחבי הארץ התקיימו סמינרים של חניכי הנוער העובד והלומד תחת הכותרת – "קופסה שחורה". הסמינרים, בדומה לקטע המפורסם של יעל גבירץ, חזרו לאירועי הרצח ובחנו אותם על מנת ללמוד לקחים למציאות ימינו.

קטעים מתוך קופסה שחורה, יעל גבירץ.

העין מכאיבה לו בבוקר. לאה מזמינה רופא ויוצאת למגרש. רבין מרים טלפון לנגיד יעקב פרנקל ומזמן אותו לביתו לפגישה. לאה מתקשרת אליו מהמגרש ושואלת אותו אם דרוש לו משהו מבית המרקחת התורן. רבין משיב שהרופא השאיר לו טיפות עיניים. בצהריים הם יוצאים להרצליה פיתוח, לחגיגת יום ההולדת ה-11 של ידידת המשפחה יהודית קצין. רבין נראה לבבי ונינוח. באוכל הוא כמעט לא נוגע. "במאמץ רב הורדתי חמישה קילו", הוא מתנצל, "ואני רוצה לשמור על זה". הוא מספר לאפרים סנה שהמסר העיקרי בנאומו בעצרת הערב יהיה נגד האלימות. "אני שומע את ביבי מתחסד ולא מבין מדוע. הרי אלה שצועקים מתחת לבית ללאה – בעוד שנה נתלה אותך על עץ גבוה, הם פעילי ליכוד ולא שום ארגון שוליים קיקיוני. הוא נפרד מכולם ב"להתראות בערב בעצרת", ויוצא עם לאה ל"שלאף שטונדה" המסורתי שלהם בשבת בצהריים. ב-11:12 מצלצל בדלת חיים רמון. האווירה ביניהם נינוחה מאד. יחד הם לוגמים כוסית בלגימות קטנות. לפני שרמון קם ללכת הם מחליפים כמה מילים על העצרת. רבין, כהרגלו, פסימי ומבטל את ההערכה האופטימית של רמון על 11 אלף משתתפים. הוא לא מעלה בדעתו שכשיגיע לעצרת יראה שם 111 אלף איש. ב-11:12 עולה דמתי לקחת את התיק לנסיעת הלילה המתוכננת לירושלים. הרבינים נכנסים למכונית. במהלך הנסיעה מסתובב אליו המאבטח יורם רובין, שיושב במושב הקדמי. "יצחק", הוא אומר בפנים חמורות, "יש התרעה חזקה על פיגוע של הג'יהאד האיסלמי". רבין פונה ללאה. "את עדיין רוצה ללכת? את לא פוחדת?" הוא שואל. "מה פתאום שאני אפחד אם הילדים והנכדים שלי שם?" היא עונה לו ומוסיפה בצחוק: "אבל אולי אתה פוחד ורוצה לחזור הביתה?" רבין מאושר. הוא מתבונן בהמונים. בראשונה זה שלוש שנים הוא לא ניצב לבדו. הוא מתחבק בחום עם שמעון פרס. "שיר השלום" מסתיים, ורבין מקפל את דף המילים ומכניסו לכיס חולצתו. הוא מקפיד להיפרד מכל אחד מהנוכחים. דמתי מתניע את הרכב. יורם רובין קולט את הבהק הירי. הוא מחבק את רבין מאחור ומפילו לקרקע. בדרכם למטה הוא חש בכדור שחודר לזרועו. דמתי מפלס את דרכו לאיכילוב. רבין ורובין במושב האחורי. רבין נאנח מכאב. דמתי מסובב את ראשו לאחור. "נפגעת? נפגעת?" הוא שואל. "כואב לי", עונה רבין. "לא נורא", הוא מוסיף, וראשו נשמט. בדיוק חודש חלף. מההסתה ועד הרצח. מכיכר ציון לכיכר רבין. "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, אשר נרצח בידי מתנקש הערב בתל אביב", קורא איתן הבר את ההודעה הרשמית. מהקהל הצובא על פתח בית החולים עולה צעקה נוראה. הבר מכניס לכיסו את הנייר, ועליו לוח הפעילות המתוכנן של יצחק רבין לשבועיים הקרובים. הוא לא יזדקק לו עוד.

שליחת כתבה
רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!