שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

תחפושות או לא להיות

היום הלאומי לגלישה בטוחה ברשת

נועם אלמוג, בן 25 במותו.

11 בפברואר 2010

המנהג הכי נפוץ בחג פורים הוא ההתחפשות. ארז וינר מסביר למה זה מנהג כל כך משחרר וטוב, ומבקש מכם להצטרף אליו בהחייאת רוח החג.

לא משנה איך מסובבים את זה: אמרת פורים, אמרת תחפושות. אין תלמיד אחד בזמן הזה של השנה שלא שואל את עצמו לְמה יתחפש? גם אם אותו תלמיד יענה על השאלה ב"כלום" או מקבילתו השנונה "התחפשתי לעצמי", השאלה עדיין עוברת בראש.

כיסוי ושחרור
אני זוכר שבתור ילד, חג פורים הייתה הזדמנות נהדרת להשתחרר מכל מיני לחצים חברתיים. אני יודע שאומרים שפורים הוא הזמן להתחפש, אבל איפשהו כילד תמיד הרגשתי שדווקא בפורים אפשר להיות אמיתי, ובכל שאר השנה מתחפשים. לדוגמא, אם אתה ילד שמנמן, אתה מתחפש בבגדים גדולים, כי אתה מתבייש בגוף שלך. אותו דבר אם גדל לָךְ חזה קצת מוקדם מדי (או קצת גדול מדי). בנים חייבים ללבוש מכנסיים. ורוד זה צבע של בנות…

מעולם לא הסכמתי עם כל ההגדרות האלה, ופורים היה החג בו זה פשוט מקובל לשבור אותן. בפורים – הכל התהפך! לא משנה איזה צבע אהבתי, לא משנה שהייתי בן, לא משנה מי ואיפה הייתי, לא משנה כלום – פשוט יכולתי ללבוש הכל! יכולתי "להיות" הכל! למעשה, ככל שלבשתי משהו יותר הזוי, כך התחפושת הייתה יותר מוצלחת.

חלומות
בפורים הייתי יכול לתת חופש לשאיפות הכמוסות שלי, שביום-יום רוב האנשים לא הכירו. כשהייתי מאוד קטן התחפשתי לצב נינג'ה, כי זה מה שרציתי להיות. אבל מהחטיבה התחפושות התפתחו ובמהלך השנים התחפשתי לקוסם, מדען מטורף, פיראט, סוכן מוסד, עכביש, לורד סאד-מאזו, כלייזמר, שרוך אדום בחולצה כחולה, אל יווני ושטן. זה כל כך כיף, שהיו שנים שהתחפשתי פעמיים: פעם אחת בבית הספר, ופעם שנייה בקן.

בבתי הספר היום יש כל כך מעט מקום באמת לבטא את עצמך, באמת להיות יצירתי. דווקא פורים זו הזדמנות מצוינת להתחפש למשהו מושקע שיבטא חלק ממי שאתה, או משהו שאתה אוהב.

מקוריות
כל התחפשות שהכנתי באו מהלב אבל בתחום המקוריות לא תמיד הייתי הסכין הכי חד במגירה. חברתי לקבוצה, לעומת זאת, לקחה את עניין המקוריות והיצירתיות לרמה של אומן. במהלך השנים היא התחפשה למלחייה (יחד עם חברתה הפלפלייה), שלט חוצות עם פרסומת לאוכל חתולים, צלחת לווין של yes, "אשת החציל", "פלפלים אדומים וחריפים" (Red Hot Chilly Peppers), ופעם אחת אפילו התחפשה לדוגמת הפסיפס על קירות בית הספר. היא הצליחה להפתיע אותנו כל שנה, וזה נהפך למסורת לצפות לתחפושת הבאה.

אבל מה קורה היום?
בשנתיים האחרונות, כאשר ביקרתי בבתי ספר בזמן פורים לא ראיתי הרבה תחפושות משוחררות, פנטזיונריות ומקוריות. הרבה מהתלמידים לא מגיעים לבתי הספר לפני פורים, וגם אם כן, הם מגיעים בלי תחפושת.

נראה לי שבשנים האחרונות כל תרבות התחפושות כבר הרבה פחות משוחררת. ואיך אפשר שתהיה? כשבמקום להתחפש לחתול, יש רק חתולות מין, ובמקום אחות רחמנייה יש רק אחות "כוסית", נראה שהלחץ החברתי רק גדל במהלך החג. במקום ללבוש מה שאתה רוצה בלי לדפוק חשבון, פתאום צריך לחשוב איך אתה נראה, והאם זה מקובל מספיק? כשזו המחשבה העיקרית, בסופו של דבר זה לא מפתיע שרוב התחפושות הן של "סלבריטאים" ובעיקר כוכבי "ריאליטי".

בקשה לסיום
אני לא יודע אם זה המצב שקורה בכל בתי הספר, ובכל מקרה לא רציתי לבאס. רציתי רק להזכיר, בלי להתעסק יותר מדי במהות החג – שלהתחפש זה כיף חיים. ועם כל הביקורת, אני עדיין חושב ששווה להתחפש ושאפשר לקחת את החג הזה ולהפוך אותו למשהו מיוחד. פשוט להגיע לבית הספר, ולקן, ולכל מקום חברתי – עם תחפושת מגניבה. היא לא חייבת להיות מקורית, אבל עדיף שתיתן ביטוי למי שאתם. בכל אופן, זה בטוח יותר כיף ומשחררר מלהישאר בבית.

לסיום – אשמח לראות את התחפושות המגניבות שהכנתם ואם תרצו גם לפרסם אותם כאן באתר. אז אל תתביישו ושלחו תמונות וסיפורים מפורים. אני לא מבטיח פרס אבל אם ממש תרצו אנסה להשיג תמונות מביכות של מדריכים שלכם כשהיו קטנים (בכל זאת, פורים…)

אז שיהיה חג שמח!

לעבודה להגנה ולשלום,
עלו והגשימו,
ארז וינר
רכז עיתון "במעלה"

שליחת כתבה
רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!