ב-1 בינואר 1945 לפנות בוקר יצאה שיירה מיוחדת בת 14 סיירים מהפלמ"ח ומהנוער העובד, למסע הרפתקני ונועז במדבר הלא נודע. בעזרת בדואים וגמלים הם ביקשו לחצות את הנגב לאורכו ממצפה רביבים לאום רשרש (אילת).
הרעיון נולד בראשו של שמריה גוטמן מקיבוץ נען, שהדביק בהתלהבותו את מזכיר תנועת הנוער העובד, שמעון פרסקי. התוכנית היתה לתור את הנגב, למפות את שביליו, לציין את מקורות המים שלו ולבדוק את מצב החי והצומח. גוטמן אף חשב שניתן יהיה להעלות יהודים מעיראק דרך נמל אום רשרש – וביקש להכיר את השטח לצורך כך.
הסיור נועד להימשך חודש ותוקצב בידי יו"ר הנהלת הסוכנות בן גוריון ובידי מפקד הפלמ"ח, יצחק שדה. למסע התלווה גם הזואולוג פרופ' היינריך מנדלסון, אשר זיהה בדרך עוף דורס גדול – הפרס. פרסקי הצעיר התרשם מהעוף, ובשובו הציע לרעייתו סוניה לשנות את שם משפחתם לפרס.
החובש והמאבטח של החבורה היה בר כוכבא קוטיק, ששירת בפלוגה ב' של הפלמ"ח בגבעת ברנר. הוא נולד ב-1926 בחיפה למשפחה שעלתה לארץ מפולין. אביו, יוסף, היה כרטיסן ברכבת המנדטורית בקו לוד-פורט סעיד. אחר כך עבד בטחנת הקמת בחיפה. באמצע שנות ה-30 עברה המשפחה לגור בשכונת פועלים חדשה מצפון לחיפה – קרית חיים. דודו, שמעון, ניהל את המחסן המרכזי של משטרת המנדט, שהיה בחיפה.
ב-1943 התגייס קוטין לפלמ"ח לפלוגה ב' במחלקת בודדים. תחילה בתל יוסף ואחר כך בגבעת ברנר. ב-1 בנובמבר 1945 הוא השתתף ב"ליל הרכבות”, שבו ניסו הפלמ"ח, האצ"ל והלח"י לפגוע במתקנים חיוניים של השלטונות הבריטיים, כמו בתי הזיקוק בחיפה, מסילות ברזל ברחבי הארץ וסירות של משמר החופים. קוטיק השתתף בחבלה במסילה בואדי א-צראר – נחל שורק.
בנובמבר 1947 ירד לנגב ושרת במחלקת "חלוצה" בפיקודו של משה אלברט. ב-14 במארס 1948 ליווה קוטיק שיירה מבית אשל לרביבים. השיירה הותקפה, והוא נפצע באורח אנוש. עזר ויצמן, שהשתתף בקרבות ובגיחות אספקה ליישובים הנצורים בדרום, הטיס אותו לניר עם, משם פונה לתל אביב. לימים סיפר ויצמן כי הפצוע ניווט אותו באוויר, כשטעה בכיוון.
מפקדו של קוטיק, אלברט, נהרג במאי בהפגזה קטלנית כשירד ממגדל המים בבית אשל. על שמו נקרא "מבצע משה" לכיבוש באר שבע. לאחר תקופת החלמה חזר קוטיק לנגב ושירת במחלקת סיירים בגדוד התשיעי. הוא השתתף במבצעי "חורב", "לוט" ו"עובדה". אחרי קורס קציני מודיעין שירת באילת ובגוש יואב. בהמשך השתתף במבצע קדש. חברו, ד"ר זאב זיוון, סיפר על "אינספור סיפורי פלמ"ח" ששמע ממנו.
עד פרישתו לגמלאות עבד כאיש ביטחון בכור הגרעיני ליד דימונה. הוא התגורר במיתר עם אשתו, מנוחה, הצנחנית הראשונה בצה"ל.
הוא הותיר אחריו את אשתו, שלושה ילדים ותשעה נכדים.