מדריך/ה יקר/ה,
מאז שנסתיימה הרגיעה ובמיוחד מאז התחילה פעולת צה"ל – מבצע "עופרת יצוקה", נמצאים הישובים הקרובים – יותר או פחות – לעזה תחת מתקפת טילים. מתקפה זו מציבה אותנו בפני מצב ישן-חדש, בו אנו נמצאים בסכנת חיים אמיתית ואקוטית, במציאות בה נופלים טילים, נפצעים ונהרגים אנשים והאזורים המסוכנים הולכים וגדלים.
במציאות זו, בה חצי מיליון אזרחים נמצאים תחת איום מתמיד, בלתי נצפה, עם אפשרויות מיגון מינמליות, תחושת הבטחון – היא צורך בסיסי וקיומי – מתערערת עד כדי נעלמת. מציאות זו פועלת על חניכינו, נוטעת בהם פחדים ולחצים, מעצימה את הצדדים האלימים שבהם
ומייאשת אותם.
בבואנו לקחת אחריות על מציאות זו אנו ניצבים בפני דילמות ושאלות רבות, הנובעות מקיום פעילות חינוכית – הנובעת מתוך שוויון ערך האדם ושמה לה לחזון את החברה הטובה במציאות בה מתרחש הרג יומיומי, מאורגן ואכזרי. ובמיוחד, שאנו, המדריכים, אינם חפים מפעולתה של המציאות על נפשותינו, ומהסכנות להן חשופים חניכינו.
אנו כתנועה בוחרים לקחת אחריות על המציאות בה נמצאת החברה הישראלית, ולחנך לקדושת ערך חיי אדם, לחברות, לשוויון וטוב שבאדם. אנו בוחרים במעשה המורכב והלא מובן מאליו כלל – "חינוך לשלום בעיתות מלחמה". זוהי מטרתה של פעילותנו במקלטים, וזהו אופי החינוך שאנחנו מביאים איתנו למפגש האמיתי, הבלתי-תכליתי והחיוני עם הילדים.
לפניכם אסופת רעיונות, מתודות, פעולות והפעלות לימודיות וכמו כן קבצי העשרה למדריך.