שליחת כתבה






    אייקון המקום שלי לשנות
    המקום שלי לשנות

    חנכו לעליה

    הצטיינות מקצועית

    כשכולם מדברים על זה שהם לא רוצים לגור כאן - יש עדיין ציונות?

    6 ביוני 2016

    נאומה של דפנה ברשילון, רכזת תנועת הנוער, בטקס הנעילה של יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לא"י. "היום אבקש מכם חניכות וחניכים, אבקש מכל היושבים פה, להיות עולים."

    לא מזמן שמעתי שני חניכים, בני הקהילה, מתווכחים זה עם זה. אחד הטיח בשני בזלזול: יה עולה! המילים הכו בי בחוזקה.
    חניכות וחניכים, אורחים נכבדים, באתי לומר לכם היום, כי מעשה העליה הוא הגדול שבמעשים. ויש בו את כל הטוב, היפה והאמיץ שבמעשי האדם.
    לא סתם, חניכים וחניכות יקרים, אנו עולים לארץ ישראל, חז"ל אמרו כי "ארץ ישראל גבוה מכל הארצות", לא כי היא גדולה או עשירה יותר, לא כי יש פה אנשים שבהכרח טובים יותר, לא כי היא חזקה יותר.
    מעשה העליה הוא העצום שבמעשים, כי יש בו הגשמת חלום.


    קרדיט צילום: איתי יוחננוף

    "מקום אחד יש בעולם שלשם איננו נפלטים, אף לא מהגרים, אלא באים הביתה – ארץ ישראל" כך כתבה עולה צעירה, בשם חנה סנש, שהשאירה מאחור בהונגריה לימודים, נגינה על פסנתר ומחזרים. כל עולה הוא חלום. הוא חלום על מקום טוב יותר. הוא חלום על השתנות ומאמץ, על שוויון ועל בית. כל עולה הוא גם מה שהשאיר מאחור: שפה ואהבות, לימודים, בעל חיים, נופים. ויש כאלה, שהשאירו מאחור את היקר להם מכל.
    ארץ ישראל גבוה מכל הארצות כי היא כולה חלומות, וחלומות יפים אפשר להגשים יחד.
    את הקהילה האתיופית הנהיגו מחנכים, בסיפור בתפילה ובפתגם הם חינכו דורות שלמים. ויורשיהם, הוסיפו על אלו את בתי הספר שקמו. מעשה החינוך, דומה למעשה העליה. כי כל מהותו היא לראות את האדם לא רק כפי שהוא, אלא כפי שיכול להיות. וכך, המחנכים הדגולים, ובראשם יונה בוגלה, פרדה אקלום ותמרת עמנואל, ראו את הקהילה שם באתיופיה, לא רק כפי שהינה, אלא בחזונם ראו את מה שעוד תהיה. העליה היא מעשה חינוכי.
    זו היתה קהילה בעלת נביעה פנימית אדירה, שבבדידותה לא למדה ולא קיבלה, לא משכניה ולא מקהילות ישראל. "במשך כל ליל-גלותם הארוך לא חדלו היהודים מלחלום את חלום מלוכתם. לשנה הבאה בירושלים! קראנו בכל הדורות" כך כתב בנימין זאב הרצל, והקהילה באתיופיה, לא ראתה את ירושלים לא בתמונות ואף לא בשמועות, אבל היא שכנה אצלם בלב. הם לא הפסיקו לקרוא ולחנך, כל יום, כל שעה, לשנה הבאה בירושלים. כל עולה היא חלום. כל עליה היא מעשה חינוכי. קהילה שלמה שהשאירה מאחור שפה ואהבות, בעלי חיים ונופים. קהילה שלמה שהשאירה מאחור אלפים מהיקרים לה מכל. כל עולה הוא חלום. כל עולה הוא כאב האובדן.
    חניכות וחניכים, בבואכם להתייצב אל מול האפליה, האלימות, הניצול והשנאה העיוורת, אל תחפשו דמויות לחיקוי מעבר לים. אל תסתנוורו מסיסמאות גדולות. הביטו אל אנשי המופת שפה ממש. שמם: אמא. סבא. אחות גדולה. לימדו מהם. חנכו לעליה. חנכו לארץ ישראל שיש בה ערבות וכבוד, לכידות וצדק. התנועה שלנו, שהיא לכם בית, תהיה גם המקום להגשמת החלומות הגדולים ביותר שלכם.
    היום אבקש מכם חניכות וחניכים, אבקש מכל היושבים פה, להיות עולים. לעלות לארץ ישראל. לעלות בארץ ישראל. להשאיר מאחור את הפחדים, את הדיעות הקדומות, את הנוחות המרדימה ולעלות.

    קרדיט צילום: איתי יוחננוף

    שליחת כתבה
    השארו מעודכנים!