שליחת כתבה






    אייקון המקום שלי לשנות
    המקום שלי לשנות

    מחשבות על הנעשה בכפר תבור

    פותחים שנה בקן שדרות

    פותחים שנה בקן מיתר

    13 ביוני 2012

    לאור ההחלטה של המועצה המקומית לסגור את פעילות התנועה בכפר תבור כתב אילן בכר אבנטור בבלוג שלו "מבעד לאובך" שיר ביקורתי ומעורר מחשבה.

    ואלו דבריו: 

    אזרח טוב זה אזרח שקט
    השבוע התבשרו פעילי הנוער העובד והלומד בכפר תבור שהמועצה המקומית – שמזה זמן מה מפעילה לחץ על התנועה בניסיון להסיר את הגוונים הערכיים והפוליטיים מהמפגשים – החליטה לסגור את פעילות תנועת הנוער בעיר. במכתב שהגיע לידיי עיתון הארץ הגדילה מנהלת מקומית לעשות ודרשה כי בפעילות לא יהיה "כל תוכן המוביל ליצירת עמדה כלשהי".

    כשבקהילות יהודיות ברחבי העולם
    התעורר לו העם העברי,
    והתקבצו גרעינים שחצו את הים
    לקיום מבוסס, עצמאי,
    לא הייתה זו יוזמה של פרנסי קהילה,
    של נושאי תפקיד או תואר.
    כי הלאומיות פיעמה בתשוקה צעירה
    בחזוֹתיהן של תנועות הנוער.

    בכפר תבור, בגליל התחתון,
    חיות כמה מאות משפחות.
    ולהן מועצה, וגם מוזיאון,
    ומרכז תרבות, נוער וספורט.
    וכשפנתה השבוע הנהלת המתנ"ס
    לתנועת הנוער היחידה בישוב
    נשמע טון תקיף וקצת לא מנומס
    מכריז 'לא תבואו כאן שוב'.

    המועצה המקומית, כך נכתב בעיתון,
    קָצַה בעצמאות מדריכים,
    שלמרות שהוסבר להם מי מכתיב את הטון
    התעקשו ללמד ערכים.
    כתבה המנהלת, לא יהיה "כל תוכן
    המוביל ליצירת כל עמדה שהיא"
    וביקורים בבית ספר, הנהוגים כמקודם,
    הוגדרו כהסגת גבול פלילית.

    כי המחזיקים בשלטון, על כל רמותיו,
    יודעים איזה אזרח הם רוצים.
    שלא קורא בעיתון ואינו מעורב,
    ושרק לא ייאמץ ערכים.
    תטיילו בארץ, תטפסו על גבעות,
    ותריחו את ריח הטל.
    תאפו על טאבון ותאכלו לחמניות,
    והשליכו הפסולת לסל.
    שחקו במחשב, בחיילים של כאילו,
    ותבהו בדמותכם בראי –
    רק במטותא, אל נא תובילו,
    ליצירת 'כל עמדה שהיא'.

    כשהגטאות באירופה נואשו מתקווה
    ואחזו בנשקם הדל
    בהתמודדות שסופה כליון ולהבה
    תוך עמידה של כבוד מול גורל –
    לא הרבנים שם הנהיגו את חוד החלוץ
    שבאפילה פתח את הצוהר.
    כשעמד הצאן בלי רועה מול ייאוש,
    רעוהו תנועות הנוער.

    כשהאומה נדרשת להתגייסות הציבור
    הם ראשונים להגיע ואחרונים לעזוב,
    וכשדיון ציבורי דורש קול ברור
    הם יוצאים בתרועה לכיכר ולרחוב.
    במאבק השכירים, בהדרת הנשים,
    הם הזדקפו בגאון ומתחו את דגלם.
    וכשילדי הדרום המופגז נעדרו מלימודים,
    בא הנוער העובד והלומד ללמדם.

    לחברה ציניקנית, שנואשה משינוי,
    עייפה ממאבק איתנים,
    שמתספורת באג"ח לניסור ופינוי,
    היא נסחפת דומם בזרמים,
    יש צורך נואש בצעירים נחושים
    ששותים ונושמים אמונה.
    שזוקפים את ראשם מול סמכות, מול שרים,
    ומוחים בזעקה איתנה.

    זה מאה שנה הם עומדים על משמרת
    הם מדריכים, מלמדים, הם עושים.
    הם האויבים הגדולים של האזרחות האחרת,
    'בלי כל עמדה שהיא'.
    הם מלמדים עשייה, מחנכים למסירות,
    לאזרחות אמיתית, פעילה.
    ולחברה ציניקנית, אכולת אדישות,
    הם גם נר בתקופה אפלה.

     

    כאן תוכלו לקרוא דברים נוספים שכתב.

     

     

    שליחת כתבה
    השארו מעודכנים!