שליחת כתבה






    אייקון המקום שלי לשנות
    המקום שלי לשנות

    ״אתם תהיו הגשר הראשון לעלייה ״

    לבחור להיאבק באהבה

    סמיון רוזנפלד ז"ל אחרון מורדי סוביבור

    5 ביוני 2019

    רווית ומאור נאמו את דבר החניכים בטקס הזיכרון ליהודי אתיופיה שנפלו בדרכם לארץ ישראל 2019

    שלום לכולם ,
    אני רוית מקן ספיר,  בשכבת יב בגרעין מחר
    אני מאור ממכינת יפתח , חבר בגרעין אלה

    ״אתם תהיו הגשר הראשון לעלייה ״
    זה מה שבחר יצחק בן צבי נשיא המדינה להגיד לנערים ולנערות שעלו לכפר בתיה. במהלך תהליך ההכנה ליום הזיכרון ולטקס ניסינו להבין מה זה אומר להיות גשר ראשון.
    איזה משקל הוא ויונה בוגלה הניחו על כתפיהם של הנערים ? להיות ראשונים, חלוצים, לסלול דרך .

    גיליתי על הכאב שבמסע דרך אמי, שמעתי את סיפורה האמיץ, את המחירים ששילמה, אבל אף פעם לא דימיינתי את עצמי מספר את הסיפור.
    השנה בסמינר שורשים ביקשו ממני להדריך את התערוכה שעשינו בתנועה, החלק שהייתי אחראי לספר עליו היה על אבא מהרי שבשנת 1856 ניסה להגשים את החלום והפך לנחשון בן עמינדב של הקהילה האתיופית.
    למדתי הרבה דברים חדשים, בעיקר שאמא שלי לא הייתה לבד, היו לקהילה מנהיגים רבים שהובילו בתקופות שונות את הכמיהה לירושלים ולבסוף את העלייה עצמה.
    למרות הפחדים הגדולים שהיו לי החלטתי לעשות את זה, הבנתי שאם אספר לילדים קטנים את הסיפור כפי שהיה הם יוכלו ללכת בגב זקוף. הרי מי שעוצרים אותו ברחוב ללא סיבה, לא רוצים לשבת לידו באוטובוס, צועקים עליו שהרס את המדינה ושהוא צריך לחזור לאתיופיה, לא יכול ללכת בגב זקוף.
    לאחר הרצח של יהודה ביאדגה זכרונו לברכה הרגשתי שחייבים להילחם על הצדק. שאנחנו צריכים ללכת ולצעוק שזאת גם המדינה שלנו, שלי. מרגע שפותחים את העיניים, ומסתכלים מסביב על אנשים אחרים ועל החברה הישראלית מבינים שבכל מקום יש חוסר צדק. כל אחד דואג לעצמו, מפקירים את החולים, הנכים, הזקנים, ניצולי השואה ואת פועלי הבניין. השנאה והגזענות קופצות מכל פינה וכולם מיואשים מזה. כי בחברה שלנו היום אנשים מפחדים להיות ראשונים, להגיד אני יהיה הראשון לעשות מעשה, ואחרי יבואו אחרים.
    והאחרים שיבואו גם הם יהיו ראשונים. אולי רק ככה נצליח לשנות באמת את החברה שלנו.

    הדבר הכי חשוב שלמדתי בתנועה זה שבשביל לשנות את המציאות אי אפשר להסתכל על הדברים מהצד, לבקר אותם ולחשוב שישתנו. בשביל כל חלום שרוצים להגשים צריך את האנשים שיהיו מוכנים לקפוץ למים ראשונים. ככה גם נוצרה התנועה שלנו, לפני יותר מ90 שנה, חבורת נערים עובדים שמציאות חייהם הייתה של ניצול יום יומי בעבודה והם החליטו להגיד לזה די. ביחד. הם העזו לחלום על חברה ישראלית שאין בה ניצול. אבל לא רק דרך התאגדות נגד הבוסים, הפגנות, ומאבק על שיוויון זכויות, אלא גם דרך חינוך! הם הקימו סניפי פעילות שהפכו לבתים מלאי אור עבור אלפי נערים כמותם, בהם היה אפשר לדבר, לצחוק, ולעבור פעילויות שיתנו להם כוח להמשיך ולהיאבק יחד.
    החלומות שלהם, כמו החלומות של פרדה וברוך לא התגשמו במלואם.
    עכשיו תורנו.

    במועצה היו לנו הרבה ויכוחים על מי יכול להיות חלוץ? מה דמותה של החלוצה? האם זה רק יחידי סגולה? אנשים מיוחדים ונדירים? או שגם אנחנו יכולים להוביל, לשנות, להיות גשר ראשון להפוך את החברה שלנו לטובה יותר, בקנים בסניפים , בחוות ההכשרה ובנח"ל.
    לעבודה להגנה ולשלום , עלו והגשימו!

    שליחת כתבה
    השארו מעודכנים!