1. זיהוי המקרה והזעקת עזרה:
כל אחד מאתנו מחוייב מוסרית לעזור לאדם במצוקה.
בדקות הקרובות נלמד אתכם כמה דברים, שיאפשרו לכם לתת עזרה ראשונה ומיידית לנפגע. אך אם לא תדאגו לו לטיפול רפואי מתקדם יותר, הדבר יהיה חסר תועלת.
ולכן הדבר החשוב ביותר שצריך לזכור הוא להזעיק עזרה. הטל' של מד"א: 101. תשמרו עכשיו בטלפון!
כדאי לדעת, המוקדנים שמקבלים את הקריאה הם חובשים ופרמדיקים ותיקים. במידת הצורך הם יוכלו להדריך אתכם מה לעשות עד להגעת האמבולנס.
2. בטיחות:
בבואכם להגיש עזרה ראשונה לאדם חולה או פצוע, הדבר הבא שצריך לעשות הוא לשמור על בטיחותכם ובטיחותו, על מנת שלא תיפגעו בעצמכם תוך כדי, ועל מנת שלא תיגרם לו פגיעה נוספת.
בבטיחות הכוונה היא גם לביצוע סקר סיכונים מהיר. לדוגמה:
– האם מדובר בתאונת דרכים, והנפגע נמצא במרכז כביש שנוסעות בו מכוניות? במקרה כזה יש לדאוג להפסקת תנועת המכוניות, ולסמן עצמכם בצורה טובה לפני שניגשים לנפגע.
– האם הנפגע נמצא בקרבת חשמל חשוף שעלול לסכן אתכם?
במקרה כזה יש לדאוג לניתוק אספקת החשמל למקום.
וכיוצא בזאת.
היבט בטיחות שני הוא הבטיחות הרפואית – שימוש באמצעי הגנה:
– יש ללבוש כפפות לפני טיפול בנפגע (בעיקר אם הוא מדמם).
– אם מבצעים הנשמה מפה לפה, יש להשתמש במסכת הנשמה, שתמנע מהפרשותיו לעבור אליכם. אם אין ברשותכם מסכה, יש להימנע מביצוע הנשמות, ולבצע עיסויים בלבד.
3. החייאה:
במקרה שהגעתם לאדם שהוא מחוסר הכרה, דהיינו – אינו מגיב לקול ולכאב, יש לבדוק האם הוא נושם בצורה תקינה.
במידה ולא, יש להזעיק עזרה (אם לא עשיתם זאת קודם), ואם נמצאים במקום ציבורי – לבקש שיביאו דפיברילטור.
לאחר מכן יש להתחיל בביצוע עיסויי חזה.
למדריך – אם החניכים בעניין, אפשר לעבור סכמתית על סכמת ההחייאה:
4. פגיעות טראומה:
פגיעת טראומה מוגדרת ככל פגיעה הנגרמת כתוצאה מהפעלת כוח חיצוני על הגוף. למשל: נפילה מגובה, תאונת דרכים, דקירה (מכל חפץ חד שהוא), ירייה, פיצוץ וכו'.
א. הסכנה העיקרית בפציעה כזאת הינה פגיעה בעמוד השדרה הצווארי, שעלולה לגרום להפסקת נשימה ולמוות.
לכן בכל מקרה של פגיעה כזאת יש למנוע מהנפגע תזוזה בכלל, ושל הצוואר בפרט. במידת האפשר רצוי מאוד להחזיק את צוואר הנפגע ולקבע אותו (אפשר להראות).
להדגיש – אסור להזיז אדם שעבר פגיעת טראומה, אלא אם נשקפת לו סכנת חיים!
ב. הסכנה השנייה בפגיעות טראומה הינה דימום חמור, העלול להביא למוות כתוצאה מאובדן דם.
לכן, אם יש שטפי דם גלויים, ננסה לעצור אותם.
השיטה הטובה ביותר לעצירת דימום הינה הפעלת לחץ על הפצע, באמצעות תחבושת או בד, רצוי סטרילי (להדגים).
5. טיפול באדם מעורפל הכרה / מחוסר הכרה נושם:
הסכנה המרכזית לאדם שאינו מגיב, או אינו מגיב לגירויים בצורה תקינה (מעורפל הכרה), הינה חנק – חסימה של דרכי האוויר.
א. החנק עלול להיגרם עקב צניחת בסיס לשון – החלק האחורי של הלשון מחובר ללסת התחתונה, ואם שריריו של האדם אינם עובדים, הוא עלול להישמט, ולחסום את קנה הנשימה.
הפתרון: בשכיבה על הגב, הטיית הראש לאחור.
במצב זה טכנית, בסיס הלשון לא יכול לחסום את הקנה.
יש להדגיש, אין צורך לתפוס את הלשון / להוציא אותה החוצה, ולא ניתן "לבלוע את הלשון"!
ב. חנק עלול להיגרם גם כתוצאה משאיפת נוזלים / מזון / הפרשות לקנה הנשימה (במקום לוושט). לכן אסור לתת לאדם שהכרתו מעורפלת לאכול / לשתות.
6. התעלפות:
עילפון מוגדר כמצב של אובדן הכרה רגעי.
דהיינו – האדם נופל ומאבד את הכרתו, ותוך זמן קצר חוזר להכרה באופן ספונטני.
מפאת קוצר הזמן לא נסביר כרגע כיצד ולמה זה קורה, אלא מה חשוב לעשות:
א. יש להשכיב את האדם, ולהגביה את רגליו, עד שיתאושש, ולהטות את הראש לאחור.
ב. במקביל יש להזעיק עזרה כרגיל ולפנות את האדם לטיפול, על מנת לבדוק מדוע התעלף, ולטפל בבעיה שגרמה לכך. יש לבדוק אם נגרמו פציעות כתוצאה מהעילפון, ולטפל בהן.
7. פגיעות ראש וזעזוע מח:
בתוך ראשנו נמצא המח, מרכז הפעולה של הגוף, והוא מוגן ע"י כמה שכבות של עצם, נוזל וקרומים, שנועדו לשמור עליו. אך במקרה של מכה חזקה, פגיעה משמעותית בראש, הוא עלול להיפגע.
הפגיעה יכולה להיות עדינה (זעזוע מח), או פגיעה קשה ומסכנת חיים.
סימנים שיש להיות ערניים להם לאחר פגיעת ראש, ולפנות את הנפגע לטיפול רפואי בדחיפות:
– התעלפות או אובדן הכרה.
– כאבי ראש עזים.
– הפרעות בראייה.
– בחילות והקאות.
– טשטוש, שכחה.
– יציאת נוזל המח (CSF) מהאף ומהאוזניים.
– הופעת שטפי דם סביב העיניים ו/או מאחורי האוזניים.
• יש לשים לב, בחלק מהמקרים הסימנים יופיעו באיטיות, ואף כמה ימים לאחר הפגיעה. הדבר עלול להעיד על בעיה חמורה! יש לפנות לטיפול רפואי בדחיפות, ולציין את הפגיעה שארעה.
8. פגיעות אקלים:
הגוף שלנו עובד טוב בטווח די צר של טמפרטורות, וירידה מתחת להן או עלייה מעל, עלולה לגרום לפגיעות חמורות, ואף למוות.
א. פגיעות מזג אוויר חם:
נגרמות כשהגוף לא מצליח לקרר את עצמו, וטמפרטורת הגוף עולה (קורות בעיקר בקיץ).
o השיטה העיקרית של הגוף להתקרר היא באמצעות הזעה. הדבר גורם לאובדן נוזלים. אם איננו שותים ומחזירים לעצמנו את הנוזלים האלה, עלולה להיגרם התייבשות.
כ-70% ממשקל הגוף הוא מים! ופעולתו התקינה תלויה בהם.
אם נאבד 5% ממשקל גופנו, ניכנס למצב של התייבשות קלה, שסימניה: צימאון, ירידה בתפוקת שתן (משתינים פחות. פיפי צהוב – לא טוב…), חולשה, כאב ראש, סחרחורת, עור סמוק, בחילות והקאות.
אם לא נעצור ונשתה בשלב זה, חומרת ההתייבשות תגדל, והיא עלולה אף לגרום למוות.
הטיפול בשלב הראשון של התייבשות הוא באמצעות מנוחה במקום קריר, ושתייה איטית ומתונה. אם לא ניתן לשתות – עקב הקאות ו/או ערפול הכרה יש צורך לקבל את הנוזלים באמצעו עירוי, ע"י איש רפואה.
o מכת חום:
כאשר טמפרטורת הגוף עולה מעל OC40.5, מתחיל להיווצר נזק למוח. ככל שהטמפרטורה עולה הנזק עלול להיות קשה יותר, ואף לגרום למוות.
חשוב לדעת שבתנאי עומס חום קשים, עלולה להתפתח מכת חום גם ללא התייבשות!
מניעה: בימים חמים יש להימנע מפעולה מאומצת בחוץ, ויש לבצע הפסקות מנוחה בצל, ולסייע לגוף לקרר את עצמו (בטיול בשעות החמות ננוח בקרבת מעיין או נחל, בצל, ונשתכשך במים, עד גובה הברכיים).
סימנים: דומים לסימני ההתייבשות, עור סמוק ויבש, יתכנו סימני בלבול, פרכוסים, ערפול הכרה ואף אובדן הכרה.
טיפול: הזעקת עזרה רפואית וקירור באמצעות: העברת הנפגע לצל, הכנסה למיזוג – אם אפשרי, הרטבה בבד ספוג במים קרים (בדגש על אזור הפנים והראש).
ב. פגיעות אקלים קר:
היפותרמיה – ירידת חום הגוף מתחת ל-OC35. בטמפרטורה זו הגוף, ובעיקר המוח, לא מתפקד כמו שצריך, וגם כאן, ירידת חום הגוף מתחת לOC30 עלולה לגרום למוות.
מניעה: היפותרמיה מתרחשת כאשר הגוף לא מצליח לחמם את עצמו בצורה תקינה. לדוגמה – בגדים רטובים ביום קר, או בתנאי רוח קשים. המניעה בטיול היא אם כן ע"י חימום נאות – בגדים יבשים, מזון ושתייה חמים, מחסה מרוח וגשם, חימום ע"י מדורה (יש לשים לב, זהו אמצעי למניעה בלבד!) וכו'.
סימנים: מתחילים בתלונות על קור ורעד, דרך ירידה בשיקול הדעת עד ערפול ואובדן הכרה, ירידה בקואורדינציה וביכולות המוטוריות, חיוורון ועוד.
טיפול: חימום הנפגע באמצעים שהוזכרו קודם (כמובן במקרה של ערפול הכרה לא ניתן מזון / שתייה חמים), בדגש על מניעת התקררות נוספת, והכנסה למקום סגור ומחומם, במקביל – הזעקת עזרה רפואית.
9. פגיעות בעלי חיים:
ישנם בעלי חיים שונים, העלולים לגרום למגוון פציעות – עקיצות, צריבות, הכשות ונשיכות. כמו כן, גם חומרת הפציעה עלולה להשתנות, החל מעקיצת יתוש ועד להכשת נחש, העלולה להסתיים במוות. זאת כתלות בחיה שגרמה את הפציעה, והאופן בו התרחשה.
מעבר לכך, פגיעה כמו עקיצה, שעשויה להיות לא מסוכנת לאדם אחד, עלולה לגרום לאלרגיה חריפה ולמוות באחר.
מניעה:
o להימנע מללכת יחפים, בטיול ובמחנה נקפיד על נעליים סגורות.
o אין להכניס ידיים מתחת לאבנים ולמקומות חשוכים.
o בקרבת הבית והקן יש לנכש ולהוריד עשבייה העלולה להיות מקום מקלט לנחשים ועקרבים.
o בלינה בשדה יש לבדוק שק שינה לפני ההליכה לישון, ונעליים ותיקים בבוקר.
o נשמור על מחסנים מסודרים, וציוד מוגבה, על מנת שלא יהיו מקלט לנחשים ועקרבים.
טיפול:
בכל פגיעה משמעותית, ובכל מקרה בו בעקבות הפציעה נוצר קושי בנשימה, דימום והרגשה כללית רעה – יש לפנות את הנפגע לטיפול רפואי.
במקרה של נשיכה – יש לעצור את הדימום – כמו בפגיעות טראומה.
במקרה של הכשת נחש ועקיצה, יש להרגיע את הנפגע, למנוע ממנו תזוזה, בהכשות יש להימנע מקירור מקום הפגיעה. אין להניח חסמים למיניהם. אין לנסות לתפוס את הנחש הפוגע.
10. "הרפואה הטובה ביותר היא הרפואה המונעת"
בסעיפים הקודמים הסברנו בהרחבה כיצד לטפל במקרה חירום רפואי, אם חלילה התרחש.
אך הצלת החיים האמתית היא במניעתם של מצבי חירום.
• ע"י שמירה על פעילות בטוחה בסביבת פעילות בטוחה נמנע פגיעות טראומה.
• בפגיעות אקלים ובעלי חיים פורט בהרחבה כיצד ניתן למנוע אותן, ויש להקפיד על כך.
גם מצבי מחלה הם לעתים קרובות ברי מניעה – בשמירה על אורח חיים בריא, תזונה נכונה, קיום פעילות גופנית והימנעות מעישון ומשימוש בחומרים מזיקים.
נכתב על ידי גל סלע – מרחב חיים, הנוער העובד והלומד.
יעוץ: מג"ר נעם אורלינסקי, מד"א.