סיפור חייה
בת קמיל. נולדה בשנת 1922 בווינה שבאוסטריה. מנעוריה היתה חברה בתנועת "גורדוניה" שבעיר וסייעה בארגון עלייתם של בני-נוער לארץ ישראל. טוב לבה, נועם הליכותיה ועזרתה לזולת חיבבו אותה על כל מכריה ובזכות תכונותיה אלה רכשה לה ידידים רבים. אחר סיפוחה של אוסטריה לרייך הגרמני היתה עדה להתעללויות הנאצים ביהודים ואף היא עצמה היתה קרבן להשפלה. התעללויות אלה גרמו לה זעזוע עמוק והחלטה נחרצת לנטוש את הגולה ולעלות לארץ-ישראל. היא הגיעה לארץ בשנת 1939 ותחילה שהתה בכפר בן-שמן שבו הכשירה עצמה לחיי קבוצה ובתום ההכשרה הגיעה לשדמות ואחר-כך עברה לאבוקה והתכוננה לקחת חלק בבניין הנקודה החדשה בבית-שאן. חבריה לקבוצה תיארו אותה כצעירה עליזה ומלאת-חיים, אופטימית ונלהבת, מרבה לרקוד, לשיר ולהאזין למוסיקה. עם זאת היתה ספוגה להט חלוצי ואמונה עזה בדבקות בשפה העברית.
באוקטובר 1942 התגייסה לצבא הבריטי והוצבה לחיל העזר לנשים שבו נודעה כחיילת מסורה. היא נשלחה עם יחידתה לשירת במצרים ומשם הרבתה לכתוב לחבריה בקיבוץ מכתבים רוויי געגועים, בהם הדגישה את הצורך לשמור על האופי הארץ-ישראלי ולעמוד כנגד סכנת ההתבוללות בצבא. במכתבה האחרון כתבה שהיא עתידה להגיע בקרוב לחופשה. ביום י"ח באדר תש"ג (25.3.1943) נספתה בתאונת דרכים במצרים והובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בתל-אל-כביר.
חבריה פירסמו בעלון הקבוצה רשימה על דמותה ועל פעלה.