שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

מסע מדריכים לגילוי שורשי הכמיהה לציון ועליית יהודי אתיופיה

המשלחת התנועתית הראשונה לאתיופיה יוצאת לדרך!

"הציפייה שלי היא שיהיה דור שימשיך אותנו, שילמדו את התרבות וההיסטוריה שלנו, ושיוכלו להעביר אותה לדורות הבאים." (פרדה אקלום)
במשך אלפי שנים חלמו יהודי אתיופיה חלום משותף: ירוסלם, היא ירושלים. פעילי העלייה הרבים פעלו ללא לאות בתוך אתיופיה ומחוצה לה על מנת להגשים חלום זה, ולהביא את כל הקהילה שלהם לישראל.
היום יוצאת קבוצה של מדריכים ומדריכות מהתנועה בעקבות סיפור זה – מסע מדריכים לגילוי שורשי הכמיהה לציון ועליית יהודי אתיופיה.
המשלחת כוללת 23 חברים: מדריכים בתנועה, הורים של חלק מהמדריכים, והמדריכים עמרם אקלום ובני פקדו.
במהלך המסע, שיימשך 9 ימים, תבקר המשלחת באדיס אבבה, בגונדר, בתיגראי ובאקסום.
בכל יום נעלה לכאן סיכום יומי קצר מהמסע אז אל תשכחו לשוב ולהתעדכן.

היום הראשון

נחתנו אתמול בצהריים באדיס אבבה, המדריכים עמרם ובני עשו לנו סיור רכוב בעיר, בערב הלכנו לאכול במסעדה שיש בה גם תיירים וגם מקומיים, אוכלים אינג'רה ויש הופעות ריקודים ושירים היסטריות.
בהתחלה היינו קצת המומים אבל בסוף כולם רקדו והיה מדהים. את היום סיימנו בשיחת לילה ראשונה וחשובה.

היום השני

בבוקר טסנו לבאר דהר ומשם נסענו להליכה רגלית שמובילה אל מפלי הנילוס הכחול. הנילוס הוא מקור כוח חברתי ופוליטי באתיופיה ובאפריקה כולה. במסלול המפל עברנו ליד הכפר שבקרבת מקום והיכרנו גם את סיפורו של קייס ברהן ברוך שהקדיש את חייו למאבק במסיון ולשמירה על הקהילה היהודית באתיופיה ופעל בין הכפרים בעקשנות ובמתינות.
אחרי הסיור במפלים חזרנו לעיר באר דהר ועשינו סיור רגלי לאגם טאנה, אחד ממקורות הנילוס.

היום השלישי

היום יצאנו מבאר דהר לכיוון גונדר. ביקרנו בכפר אווראמבה, שהוא כפר שונה ממה שפגשהו עד כה – כפר שיתופי שנבנה על טהרת השוויון בין גברים ונשים, פרויקטים משותפים ודאגה לכלל. הם הראו לנו את הכפר, ואנחנו סיפרנו להם שגם אנחנו חיים בשיתוף ודאגה הדדית.
בהמשך הדרך עצרנו ולמדנו על ראשי הקהילות היהודיות באתיופיה – תפקיד הקייסים והשמגלוץ'.
התחלנו להיפגש גם עם סיפורו של ברוך טגניה: פעיל עלייה ומנהיג בקהילה שעבד ללא לאות ברחבי העולם כדי להניע את תחילת העלייה מאתיופיה לישראל.
בערב הגענו לגונדר וערכנו קבלת שבת.

היום הרביעי

ביום שבת ביקרנו בבית כנסת שבפועל הוא מחנה מעבר של קהילת זרע ביתא ישראל- יהודים שממתינים לאישור לעלות ארצה. היינו איתם בתפילה ואחר כך עשינו הפנינג לילדים עם המון תחנות שונות.
המפגש עם הילדים היה מרגש וטעון, רבים מהם נולדו וגדלו כאן בגונדר אך הם מחכים ומצפים להגיע לישראל.
אחר כך במלון עמרם סיפר לנו על ההיסטוריה הרחוקב של אתיופיה בכלל ושל יהדות אתיופיה בפרט.

היום החמישי

היום בבוקר יצאנו מגונדר לכיוון העיירה אמבובר.
אמבובר הוקמה על ידי יהודים כעיירה יהודית, והיום גרים בה נוצרים.
באמבובר היה בית כנסת פעיל ששימש את כל יהודי האזור, והיום עומד שחזור של בית הכנסת לצד השאידים המקוריים.
מול בית הכנסת ישנו בית ספר, שהוקם כבית ספר יהודי בשנות השישים על ידי מנהיגי הקהילה שעסקו בחינוך.
משם התחלנו לעלות ברגל להר הסיגד – זהו ההר בו היו מתכנסות הקהילות היהודיות לצום, תפילה וחגיגות חג הסיגד, בכל שנה בדיוק 50 יום אחרי יום כיפור. מראש ההר ניתן לראות מקומות רבים שבהם היו כפרים יהודים כמו ווזבה וסלמלה.
למרגלות הר הסיגד ערכנו טקס משלחתי לזכרה של הקהילה היהודית העשירה על אנשיה ומנהיגיה, ולציון חג הסיגד שליכד את כל הקהילה יחד בחלומם המשותף: להגיע לציון

היום השישי

ביומיים האחרונים אנחנו נמצאים באזור שירה שבתיגראי. הגענו לבית הכנסת בעדי וורבה שהוקם ע"י הקהילה היהודית בשנות השישים ואחרי שהיהודים עזבו את הכפר , הוא הוזנח ונהרס בחלקו. עמרם, המדריך שלנו, היה אחד מהילדים שגדלו בכפר והוא גם אחיו של פרדה אקלום, שיצא מהכפר הזה וקרא אחריו לראשוני ההולכים במסע לסודן לכיוון עלייה לישראל.
ביומיים האחרונים שיפצנו את בית הכנסת, צבענו וקיבענו לוחות המספרים את הסיפור של היהודים במקום.
שיפוץ בית הכנסת היה תולדה של המפגש עם עמרם ובני, המדריכים שלנו והרצון ליצור סמל חי לסיפור הגבורה והעלייה וביטוי לבחירה לקשור את סיפור התחנכותנו בתנועה בסיפור גבורתם של יהודי אתיופיה.
בסוף קיימנו טקס מרגש בנוכחות אורחים שגדלו באזור והגיעו להשתתף בטקס.
רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!