בזמן האחרון אנחנו שומעים הרבה דיונים ושיחות על הכלליות של התנועה.
כאן אנחנו מזמינים אתכם לקרוא ולשתף את הדעות שלכם בנושא.
אם גם לכם יש מה להגיד, כתבו לנו למייל noal4u@noal.org.il יחד עם שם מלא, קן/סניף ותמונה מתאימה.
ובינתיים – 60 שניות על ההיסטוריה של התנועה, או:
"איך בעצם קרה שכמעט כל הציבורים בישראל פועלים בנוע"ל?"
הכל התחיל ב-1924 במפעל לייצור גפרורים בתל אביב. בתקופה הזו היישוב היהודי בארץ היה במשבר כלכלי גדול ואבטלה כבדה. אלפי נערים חסרי מסגרת חינוכית יוצאים לעבוד ללא חוקים המגנים על זכויותיהם. קבוצות ראשונות של בני נוער קמות ומתארגנות במקומות העבודה. בעזרת דוד כהן וישראל גלילי, המזכיר הראשון של הנוער העובד, הם כותבים את "הכרוז הראשון" ובו הם קוראים לבני הנוער להתאגד במקומות עבודתם ולהקים יחד את "הסתדרות הנוער העובד העברי בארץ ישראל". בכרוז נכתב כי "הארגון של הנוער העובד צריך להיות כללי", פתוח לכולם. קבוצת נערות עובדות מפעל "גבורה" בתל אביב, מחליטות להתאגד ויוצאות לשביתה הראשונה. כך מוקם 'הנוער העובד'.
מאז הקמת 'הנוער העובד' פתחה התנועה את שעריה לעוד ועוד ציבורים. תוך שנה לאחר הקמתה התחילה התנועה לפעול בקרב הנוער במושבים, מה שהפך לימים לחטיבת 'בני המושבים'. ב-1959 התאחדה התנועה עם 'התנועה המאוחדת', תנועה של נערים לומדים, והיא שהוסיפה לשמו את המילה 'והלומד'. ב-1981 חודשה לראשונה חוות ההכשרה. ב-1983 קם מעגל הקינים הערביים בתנועה, בסמינר שארך חודש וחצי, וב-1987, בברכתו של השייח' הגדול, אמין יוסף טריף, הוקם מעגל הקינים הדרוזיים. ב-1999 חודשה הפעולה בקרב הנערים העובדים, וב-2007 החלה התנדבות מובנית של נערים ונערות ערביים ודרוזיות בשירות הלאומי אזרחי. בשנה האחרונה הצטרף כמעגל נוסף לתנועה הנוער הרפורמי – נוער "תלם". היום פועלים בתנועה כ-95 אלף חניכים וחניכות מכל חלקי החברה.