טעימה קטנה מהמחזה המצורף –
תמונה א:
<כיתה>
הכתה סואנת מרעש תלמידים מדברים וצוחקים. חלקם עומדים וחלקם יושבים על הכסאות והשולחנות. המורה נכנסת לכיתה, בלתי נראית לתלמידים הרוחשים. על פניה ניכרת השנאה לרעש וההמולה. המורה נגשת אל הלוח וכותבת בגדול את המילה "שלום".
מורה: בוקר טוב תלמידים אני מבקשת שקט ואני לא מתכוונת לצעוק. אוי באמת, תרים את זה בבקשה ושים בפח. שקט בבקשה. אני לא מתכוונת לצעוק ואני דורשת שקט-עכשיו. (המורה ממתינה מספר שניות ומתפרצת בדפיקות עזות על השולחן) כולם סותמים ת'פה! ניב קח את הדברים שלך ועוף החוצה! (הכיתה משתתקת)
ניב: חשבתי שאמרת שאת נגד אלימות.
מורה: נכון, אמרתי את זה, ובמיוחד עכשיו כשאני חושבת על זה, אחרי ההערה השנונה שלך, אני מבינה ומתכוונת למלא את תפקידי ההסטורי והחברתי כמורה ולעזור לך לפרוס את כנפיך הקטנות ולהמריא מחוף לחלון הפרספקט היוקרתי שלנו. (הכיתה צוחקת וניב המום מהתשובה של המורה, בוהה בה בפה חצי פעור). ועוד טיפ טוב לחיים, אל תבהה. הפנים שלך עלולות להתקע ככה. (ניב מסתובב לצאת מהכיתה) חלאס, שב. אנחנו הולכים לדבר היום על משהו שלדעתי כולם כולל אותך צריכים לדבר עליו לפחות פעם אחת בחיים שלהם. (משנה פאזה) שלום! היום אנחנו עומדים לדבר על מילה שלרובנו כבר נשמעת לעוסה, מאוסה ושחוקה. מה זה אומר לכם? זרקו אסוציאציות – מה זה שלום?
תשובות שונות מהתלמידים: "הסכם", "לא לרצוח אחד את השני" "הסכם לרצוח משהו אחר ביחד" "יונים!" "צביעות" "הרמוניה" "עתיד"
עדי: הגיון
מורה: הגיון? תשובה מעניינת. למה הגיון עדי?
עדי: בגלל שלטווח הארוך זאת התשובה הכי טובה. אין מלחמות והמשאבים הולכים למקומות אחרים. (לאורך הדברים שלה אלון בוהה בה, היא שמה לב, מסמיקה ומסמנת לו בחצי חיוך להפסיק)
מורה: (מכוונת את השאלה במבטה לרועי) אז אם כך הדברים, כמו שעדי אומרת, אז למה אין להקות יונים סביבנו? (מעיפה מבט לחלון) למרות שמבט מעמיק על הלשלשת בחלון מעידה שלא חסרות פה יונים…
רועי: אממ… אולי אנשים לא כל כך רוצים שלום?
מיקה: ואולי אנשים פשוט סתומים.
מורה:(מרצינה אך לא כועסת) תשובה אמיצה מיקה, אני מעריכה את זה. אני אשאל אותך משהו ותעני לי ברצינות בבקשה, השאלה מופנית לכולם. את כועסת על הדור שלי, של ההורים שלך שאין שלום? או אם תרשי לי לצטט אותך – את חושבת שאנחנו סתומים?
מיקה: כאילו.. אולי, לא, כאילו זה לא ממש אשמתכם נכון? זה לא כאילו היה לכם עם מי לעשות שלום…
רועי: תכלס נכון. מה, "שלום" זה משהו שאומרים כשרוצים להיבחר או משהו כזה. זה עושה נעים באוזן
אלון: איך ככה? (מנסה לתת לרועי לק באוזן)
מורה:אלון! אני מניחה זו הייתה הזדהות עמוקה עם הדברים של רועי?
אלון: (נבוך מהשאלה שכן לא ממש הקשיב לדיון אלא עסק בפלירטוט ממושך עם עדי). לא יודע, מה אני אגיד לך? אני לא חושב על זה. אבל תכלס אף אחד פה לא באמת חשב על כלום, כולם סתם אומרים את מה שההורים שלהם אומרים.
עדי: אני לא!
רועי: (לעדי) אז את אשכרה חושבת שאפשר לעשות שלום עם ערבים? מה אין קסאמים עשר שנים? מה הם לא בונים פצצת אטום באירן? בגלל החארות האלו הפיקסיז לא באו לארץ!
מורה: תודה רועי. בוא נראה מה עוד אנשים חושבים. נעשה את זה קצת היתולי – מי שחושב ששלום זה דבר חיובי שישרוק. יפה, כל מי שהיה מוכן לעבוד קשה כדי שיהיה שלום שיעשה מסאז' לחברו לשולחן. יפה, כל מי שמאמין שיכול להיות שלום במזרח התיכון – שיעמוד. (רק עדי נעמדת, אלון מהסס לרגע אם לעמוד איתה ונתקע במצב מוזר של בין עמידה לישיבה). תודה לכולם. עדי את יכולה לשבת ואלון אתה רשאי לחלץ את עצמך מהפוזיציה המאוד לא ברורה שקפאת בה… (הכיתה צוחקת) אתם יודעים שזה לא תמיד היה ככה? לפני 15 שנהכשאני הייתי צעירה, בגילכם– שלום היה משהו שניתן היה לתפוס, קשה להבין את זה היום. זה לא היה ציני! אתם מבינים מה אני אומרת לכם? למשל,מתי היום הכותרות בעיתון כחולות?
רועי: כשלוקחים אליפות ובחגים.
מורה: יפה, אז אני מדברת אתכם על תקופה שבה יש כותרות כחולות כי קורה משהו טוב. כי יש תקווה. שהשלום ממשי כמו שהיום… כמו שהיום…
מיקה: פסדר, אבל אמא שלי אמרה שלפני 15 שנה היו לכם כל יומיים פיגועים או משהו כזה.
ניב: לי עדין קשה לתפוס את זה שהיית צעירה… (הכיתה צוחקת, המורה מביטה בעיניים ארסיות אל ניב שמסתיר את פיו בשתי ידיו – הוא באמת לא חשב לפני שדיבר…)
מורה: (בטון רגוע) בסדר ניב (מסובבת אליו את הגב ונותנת לו שתי שניות להירגע ואז מסתובבת חזרה בהתקפה) באיזה שנה נחתם ההסכם עם ירדן?!
ניב: 1994!
מורה: מי חתם עליו?!
ניב: יצחק רבין והמלך חוסיין!
מורה: מתי אוסלו א'?
ניב: 1993!
מורה: מתי אוסלו ב'?
ניב: 1995
מורה: בין מי למי?!
ניב: רבין ועראפת!
מורה: תודה לך ניב. תתחיל לפלוט קצת מהידע העצום שיש לך במקום השטויות שאתה מברבר.
מורה: איפה הייתי… אני מבינה שקשה לכם לדמיין את זה עכשיו. ודרך אגב אמא שלך אמרה נכון מיקה, היו גם הרבה פיגועים של מתנגדי שלום אז, זה בא ביחד… הבאתי לכם כמה קסטות לראות… (מוציאה קלטת וידאו ישנה וכל הכיתה משתנקת)
מיקה: (נעמדת) וואו. אני לא ידעתי שהן היו כל כך גדולות, לאח שלי בבית יש אותו דבר רק קטנות כאלו! (לוקחת את הקלטת) כאילו שמים את זה על העיניים? (שמה את הקלטת על העיניים כמו משקפיים והכיתה צוחקת) זה כאילו בתלת-מימד?
מורה: לא.. פשוט שבי… אלוהים.. פשוט תראו את זה…
על המרקע מופיעים לקט של סרטונים מהסכמי השלום וכותרות מהעיתונים.