הבניין עם האבנים האדומות בפאתי וורשה, אינה תחנה שכל מסע עובר בה.
עבורנו במסע התנועתית זוהי הזדמנות לדבר על חוות ההכשרה שהיתה שם, לפני ותוך כדי המלחמה.
כותבת על גרוכוב צביה לובטקין:
"הקיבוץ היה אותה שעה הפינה החמה בתוך יוון החשיכה והניוון שהשתרע סביבנו…לא נעדרו גם ויכוחים סוערים בשאלות העומדות ברומו של עולם. ופעמים, בשעות הקשות ביותר, התרוננה השירה ועלתה, התלקח המחול והחבורה התלכדה בהורה גועשת".
הבניין נהרס ועל חורבותיו יוקם בניין מודרני ואילו עלינו מוטלת המשימה להמשיך ולספר את הסיפור…
