דוד לייב כהן נולד בעת הימים הנוראים בשנת ה'תרנ"ה 1894 , בעיירה סלובודקה שבפלך קובנה, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית.כילד רביעי במשפחתו. הוא הושפע מאביו, שהיה רב נודד והשתייך לתנועת החסידות ומאחיו הגדולים יצחק-אייזיק ורייכל, שהתחברו לקבוצה מהפכנית מקבוצת נרודניה ווליה ("נארודניקים"), שלחמה במשטר הצארי ברוסיה במטרה לשנות את סדרי החברה.
דוד כהן עלה לארץ מתנועת "החלוץ" בליטא בשנת 1924 ,נענה לקריאתו של ברל כצנלסון להתמסר לפעולה בקרב ילדי העמל וילדי העזובה והיה בין מקימי הנוער העובד.קרוב ל-50 שנה חינך ופעל בקרב הנוער העובד ,הוא שעשה את הסיפור העממי והאגדה החסידית לערך חינוכי בתנועה.אלפים רבים מחניכיו ,בני הנוער העובד והלומד הם כיום פועלים נאמנים ומגינים מסורים ,רבים מהם מפקדים דגולים בצה"ל ,אנשי ציבור ,מורים ומחנכים ושרים בממשלת ישראל ,וכן יוצרים וסופרים.דוד זכה לכינוי האהבה "אבי הנוער העובד".
במהלך תקופתו כמחנך בתנועה נגע בהרבה נערים מכל מיני מקומות וכל מיני סוגים. דוד היה מגיע אל הקלוב שם היה מספר סיפורי חסידים ,מעביר הרצאות וסיפורים על נערים עובדים.
במסגרת תפקידו התנועתי, דוד תמך רבות בהקמתו של קיבוץ נען – הקיבוץ הראשון אשר נוסד בידי נערים עובדים, שנולדו בארץ ישראל – חניכי הנוער העובד. הקיבוץ עלה לקרקע ב1930, לאחר שהונחה לו אבן-הפינה בועידה השנייה של התנועה.
בספרו הראשון "ביתי בין נערים" כותב דוד את הדברים הבאים:
"בשעה שגמלה בליבי ההחלטה ללכת לפעולה זאת ידעתי כי הדרך הארגונית והחינוכית שתביא אותם אלינו, היא לא לנסות להעלות אותם אלא לרדת אליהם, להצטרף אליהם לחיות אתם ויחד אתם לעלות.זאת הייתה השיטה החינוכית שלי, להעלות גרעינים-גרעינים מתוך השכונות, לא לקרוא אותם לבוא אל הנוער העובד, אלא, להביא את הנוער העובד אליהם ממש.אל הראשונים המייסדים ,הרוח החיה והכוח המכוון והפועל, הצטרפתי אני ויחד איתם וכעזר להם החילונו להניח יסודות וליצור כלים"
דוד וחברי מזכירות הנוער העובד, 1949 (דוד למטה באמצע)
את דוד כהן הכירו והוקירו מנהיגים רבים מהתקופה וכן חבריו לנוער העובד:
אחד משותפיו הבולטים ביותר כתב עליו: " לאחור אני תופס שהקשר של דוד עם הנוער הדחוי, שנקרא היום, "נוער שוליים", ובעיקר הקשר עם בני דתות ועדות – מהם גסים,בוטים ותוקפניים,מהם מבוישים,מסכנים ונחותים, רובם לא רחוצים, נודפי זיעה מהשפה. הקשר ההדדי המיוחד הזה, נוצר על יסוד יחס אמיתי ,של אי התנשאות, ושוויון ערך -שדוד הקרין לסביבתו. תפיסה זו הייתה אצל דוד עמוקה ואותנטית. מקורה של פתיחותו ואהבת האדם שהייתה בו. והיו לו שנאות משלו, עיקר השנאות הופנו אל הסנובי, אל המתנשא, אל השררה, והשובע הבורגני האטום לצרת זולתו. כך אנו רואים את האיש הזה, דוד, מתהלך ולו קשר סמוי לאלפי נערים ונערות, בכל פינות הארץ, והוא כמו שהוא – ללא גינוני מנהיגות וללא כל שררה"
דוד כהן- ה"אבא" של הנוער העובד חידתו והשפעתו/ בנימין חכלילי
דוד כהן ועורכי עיתון במעלה – מימין לשמאל: משה בן אלול, המשורר זרבבל גלעד, דוד כהן
בספר "פנים לדוד" שנכתב 60 שנה לנוער העובד אמרו החברים:
אמר ישראל גלילי: צמחו דורות של חניכים בתנועת הנוער העובד והלומד, אשר לא ידעו את דוד, הלא הוא ה"אבא" של התנועה, מדוע לא נעלה את זכרו בספר. יקראו בו חניכי התנועה.
אמר יצחק רבין: דוד היה בשבילי ובשביל יתר חברי הנוער העובד, דמות וסמל למסירות ציונית-סוציאליסטית בקרב הנוער בארץ.
אמר צבי שיפמן: נער פועל דפוס הייתי ,ועם דוד עברתי את כל המסלול של פעילות וחברות באיגוד המקצועי. צריך לספר. אמר "מוקה" שלמה טבעוני: אפילו התימנים קראו לו דויד,כמו האשכנזים, אבל צריך לכתוב את שמו כתקנו: דוד הוא לא היה רק האבא של התנועה הוא היה במקום אבא לילדי רחוב ונערים עובדים רבים.
אמר בנימין חכלילי: צריך להחליט שהספר מיועד לצעירים,לחניכים…
אמר נחמן רז: את פניו של דוד צריך להביא בפני הנוער לא רק כאגדה, אלא גם כאחד מגדולי המחנכים שקמו בארץ.