86 שנים בתנועה
נדמה: רק תמול זה היה, ימי יסוד ראשונים. ואני קומץ נערים מגשש ומעפיל. בתוך סביבה אדישה ומתנכרת עמסנו ציוויו של גורל. בעקשנות טיפחנו יעודי תנועתנו הצעירה. כל יחיד מאתנו הרגיש בחובו צמיחה חשאית ומכאיבה. כגרים היינו, כשכנים לא רצויים. בכל מקום ראו בנו בני-בלי-נימוס, המפריעים למנוחת האזרח ההגון. ואמנם, ילדי עמל עזובים ופרועים, נערי "בשפל" משכונות יפו היוו אז את סניף תל אביב בראשיתו. אדרבא, השתדלנו להעלות חומר אנושי זה מיון שקעונו ולהצילו משחיתות. אין פלא, איפוא, אם הנערים האלה, אשר לא ביקרו בית ספר וכל סביבה תרבותית הייתה זרה להם עד כה, נהגו להקים שאון ולהתרוצץ מתוך דחיפות ושריקות. הייתה לפנינו עבודה חינוכית חשובה ואחראית, ואיש לא ידע את לבטי העדה הקטנה – עדת נערים מרי נפש, התובעים ילדותם הגזולה, המבקשים תיקון לסדר חיים פגומים ונפסדים.
אברהם ברוידס
בערב חג הסוכות בשנת תרפ"ה, היא 1924, התכנסו כמה עשרות נערות ונערים, והחליטו יחד על הקמת "הסתדרות הנוער העובד". הימים היו ימי תחילת המנדט הבריטי בארץ ישראל. העלייה השלישית תמה זה עתה. נערות ונערים אלה היו אמורים להיות תלמידי בית ספר בכיתה ח' או ט', אולם לא כך היה. במקום זאת, היו אלה מתבגרים אשר חוו את שנותיהם היפות והמעצבות בתור עובדים קשי יום. הם היו שוליות, עוזרים, מנקים, שרתים, מוכרנים, או שעבדו בכל עבודה אחרת אשר לא זכתה לשכר הוגן וטמנה בחובה "עבודה שחורה", כזו שאיש לא היה מוכן לבצע במקומם. אך לאותם נערים ונערות כלל לא עמדה האפשרות לעשות זאת – לסרב לעבוד. הם היו מוכרחים לעבוד. המציאות הכריחה אותם. הבית, ובו אחיהם ואחיותיהם הרבים ומיעוט ההכנסה, אביהם המבוגר שאינו משתכר דיו, אימם העמלה יומם וליל על אחזקת הבית. הייתה זו המציאות חסרת הרחמים.
עם זאת בערה בליבם של הנערים הידיעה שלא גזירת גורל היא, וגמלה בליבם ההחלטה לעמוס על גבם את ציוויו של גורל אחר ולמרוד במציאות. וכך עשו: הביטו על שכניהם לעבודת יומם – המבוגרים שהקימו זה מכבר את ההסתדרות – ולמדו מהם את מחשבת ההתחברות האנושית, היא ההתאגדות. ומכל קצווי ארץ נפגשו יחד הנערים הללו, התחברו והתקבצו, התאגדו והתרוממו כולם יחד, והקימו הסתדרות כללית של נוער עובד בארץ ישראל. אמר מדריכנו ברל כצנלסון:
לפנינו הסתדרות נוער מיוחדת במינה, מקורית, היא צמחה על קרקע ארץ ישראלי. לא שיש לה אידיאולוגיה בעלת גושפנקה מקורית, אלא שהיא פרי מצבו וצרכיו של הנוער העובד שבארץ, פרי הדאגה לסבלותיו, לגורלו ולחינוכו. היא פנתה לחוגי נוער דל ועזוב ביותר, והביאה את חניכיה לדרגה של בוני נען, של אנשי גינוסר, של כובשי עצמם לעבודת הים. הרי זה יבול חינוכי. היא ממזגת נוער מיוצאי פולין, מעדות המזרח, מיוצאי גרמניה, מבני המשקים. היא לא קיבלה שום דבר מן המוכן, היא ודאי לא ידעה בתחילתה אם תוכל להעלות את חניכיה למפעלים חלוציים וכיבושים, אך מתוך שעבדה את עבודתה באמונה, מתוך שהאזינה לחיי תרבות לחיי – עם, למחשבת העבודה – הצליחה להעלות את הנוער שלבים – שלבים, נטעה בליבו את הכרת ערכו ורצון העפלה והביאה אותו לידי כיסופים ליצירה חלוצית.
וברבים מאלה שעברו בית ספר זה של "הנוער העובד" יכולים אנו להתברך.
סניף חיפה, 1934
אותה עדת נערים עובדים, מנותקים, מנוצלים ומקופחים, בחרה לכרוך את גורלה בגורלו של העם היהודי בארץ ישראל ובגולה, ובגורלם של כל הפועלים בעולם, יהיו אשר יהיו. ומאז חלפו ימי בראשית אלה, מה רבים המפעלים אותם הרימה הסתדרות הנוער העובד, ולימים הסתדרות הנוער העובד והלומד.
מאיגודם של ילדי העמל בהסתדרות אחת כללית וארצית, דרך הצטרפות בני הנוער מהמושב ומהקיבוץ והצטרפות הנוער העירוני הלומד, ועד לברית הרחבה עם החברה הישראלית והמגוון העשיר המרכיב אותה. מיסוד בתי ספר ערב לנערים עובדים וקבוצות חברתיות לאיגודם, דרך הקמת רשת החינוך "עמל" ו"מקצוע ועבודה", ועד ל"דרור בתי-חינוך" ולבתים למדע ועמדה. מיציאה לטיולים ומחנות קיץ לנערים עובדים דרך טיולים למצדה ולגולן, מחנות לשכבה הצעירה ומחנה העפלה ותנועה אחת, מסעות מים אל ים ועד הרי אילת. מהקמת ראשוני קיבוצי התנועה – נען, אלונים, גשר, אלומות וגינוסר – דרך כיבוש הארץ בהתיישבות והקמת עשרות היאחזויות, קיבוצים ומושבים מדן ועד אילות, ועד הקמת קיבוצי המחנכים העירוניים והכפריים. מהצטרפות ההכשרות המגויסות לפלמ"ח, דרך הקמת הנח"ל ולחימה בכל מלחמות ישראל, ועד להשתתפות פעילה בהגנה על גבולות המדינה – במלחמה ובשלום. מקליטת העולים החדשים לשורות התנועה, חינוכם וחברותם לתרבות ולשפה עוד בטרם מדינת ישראל, דרך הפעילות האדירה במעברות לקליטת גלי העלייה בשנות החמישים והשישים, ועד לפעולה בקרב הנוער העולה והנוער המנותק.
ועוד השביל נמתח לפנינו ונמשך עד האופק הרחוק מהעין.
ומה נאחל לעצמנו ביום חגנו התנועתי?
נאחל ונבקש שיהיו שנותינו הבאות עלינו לטובה שנים של יצירה והגשמה, שנים בהן נידרש למשימות לאומיות וחברתיות חדשות כישנות, שנים בהן נתקשה בכל פעם מחדש, ועם זאת נתעקש ונמצא את השביל הנכון בו ראוי שתהיה דרכנו. שנדע להעמיק ולברוא מתוכנו את המציאות הנחשקת בליבנו, אשר תהיה בכוחנו הצנוע אך הרב, ושנדע לברך כתמיד על העול הפשוט כעפר. ושנדע שנים יפות של עבודה, של הגנה ושל שלום – לו יהי.
עידו רותם,
מחלקת הדרכה.
אנו מזמינים אתכם להוסיף ברכות ואיחולים משלכם לתנועה בתגובות ולספר מה אתם אוהבים בתנועה.