למשמר – מכתבו של אהרון שר

המיוחד בדבריו של אהרון שר הוא שהדרך לדעתו להגן על תל חי היא בהגעת עוד עובדי אדמה לאיזור, כך יוכל חבר אחד לעבוד את האדמה וחבר שני להגן.

לדבריו גל מקום בנוי, בו החלו לרקום ולהצמיח חים, לא מוותרים כל כך מהר….

למשמר

אנו מוכרחים להושיט יד-עזר לנקודות הצפון הרחוק כי בליבות אנשי המקומות הכי "מבוצרים" : תל חי וכפר גלעדי, למרות ההכרה הברורה כי את המקום אין עוזבים, כי על הבנוי אין מוותרים, אינה פוסקת ההרגשה כי הננו אך קומץ, קומץ, קומץ. כי באותה מידה במספר האנשים גדל, מתחזק גם רוחם בהם, כי צריכים אנו להרחיב את גבולי שמירתנו להוציאה מארבעת קירות הבית שעל פני כל השדה מסביב. לא צבא כובש החי על חרבו דרוש לנו לשמירת עמדותינו עד תום הימים הרעים – כי אם מחנה עובדים, שידעו אמנם, להחזיק גם בשלח. דרוש לנו עובד שידע גם להגן על מחרשתו ולא לחרוש בה בלבד; שיזכור, שלא רק על עצמו הוא מגן, ולא על קירות הבית, כי אם על אדמתו בעבודה, בשדה. ולמעשה, למצב הקשה והמסוכן של הגליל יש רק תשובה אחת: להגדיל תיכף ומיד את הישוב בצפון בעבודה ובשמירה. ובמצבן הגיאוגרפי המיוחד של כל נקודותינו בצפון קשורה עבודת השנה הבאה. המקום – רחוק מכל ישוב, ואם יחסר מספוא ואם יחסר תבן מוכרחים להוביל אותם ממרחקים של שעות וימים לנסיעה, ואת הפלחה מוכרחים לשמור, ואם יצטרכו יעבדו גם אנשים אחרים בזוג בהמות אחת – על עבודת השדה אין מוותרים. לפי זה ולפי השמירה הדרושה כעת, זקוקים המקומות תל-חי וכפר גלעדי לעשרים איש נוספים, שיכולים לעלות בלי הכנות יתרות, במקום אלה הנמצאים שם – אנשי קבוצות הגליל התחתון, הנתבעים בתוקף לשוב אל מקומות עבודתם. (חמישה-עשר איש מן הגליל התחתון עולים עכשיו, אחרי המאורעות האחרונים, בהחלטה לבלי לזוז עד שלא יתחיל הסידור הקבוע).

מלבד עבודת הפלחה הדורשת עשרה אנשים נוספים בכל מקום, ישנה בתל-חי האפשרות והצורך הגדול של נטיעת איקליפטוס היכולה להעסיק עשרים איש במשך רוב השנה. נטיעה זו נחוצה וחשובה למטרת הבראת המקום, אושרה כבר פעם ודחו אותה מחוסר אמצעים. נוסף לזה: הכרחי להקיף את תל-חי קיר-אבן, מצפון הבית, מקום הדלתות והחלונות המפריעים כל כך להגנה. לכפר גלעדי ישנה תכנית של נטיעה שדוחים ודוחים אותה ועכשיו צריך למלא אותה בקשר ענייני ההגנה ולהוציאנה לפועל. כל העבודות האלה ניתנות להיעשות בחבורות גדולות ביחד. והמשא ומתן על אודות העבודות האלה במוסדות הציוניים צריך להתנהל במהירות האפשרית ואין לדחותן אף לרגע, מפני שהמאורעות אף הם משתלשלים במהירות ואין איש יודע מה יביא היום הבא. אנחנו המוכנים להבהיל את כל הרופאים בשעת מחלתו של קרובנו, המוכנים בשבילו לייסורים וגם לקרבנות נוהגים להתרשל באמצעים השומרים על בריאותו. כעת בא צבא, מחר הוא הולך, ורע ומר לנו כל הזמן שאנו סומכים על כוחות אחרים. מפני שעוד מעט ועוד מעט ואיחרנו את המועד כמו שאיחרנו את חמרה, ומה שיכולנו לעשות אתמול בנקל, יעלה לנו מחר בייסורים ואולי גם בקרבנות. אל תתנו לגליל העליון לנפול!

אהרון שר
י"ה טבת תר"פ