חינוך אמיתי – אם היו אומרים לכם שאלף בני נוער בוגרי כיתה ז' מבלים את הקיץ שלהם במחנה קיץ בנושא העפלה לארץ ישראל – הייתם מאמינים? שטויות, הם בטח בקורס סטיילנג. רגע, באמת יש דבר כזה? איך זה יתכן?
חינוך הוא דבר קשה. החברה שלנו אלימה מאי פעם ותרבות הפייסבוק הופכת את הילדים שלנו לבודדים ומנוכרים. סביבה חינוכית כמו "מחנה העפלה" של הנוער העובד והלומד נותן לילדנו את החופש לגדול להיות אנשים יוצרים, ערכיים וציוניים.
איזה דבר מרגיז זה חינוך, מרגיז כמו החיפוש אחר אהבת אמת – כולם יודעים שצריך את זה, רוצים את זה אבל לא ממש יודעים איך לעשות את זה או להשיג את זה. הסיבה לכך, שקצת כמו אהבה, מדובר באומנות. חינוך לוקח זמן, חינוך לא קורה במקצב בו אנו חיים ולא בישירות אליה אנחנו רגילים, חינוך זה דבר עקום, מלוכלך, מלא במשחקים, מלא בריבים, מלא בהתפייסויות ובהזדמנויות שניות.
הילדים שלנו כל הזמן מתחנכים בין אם נחפוץ בכך ואם לא. הם מביטים בנו, מקשיבים לנו, בוחנים את הסביבה שלהם ולומדים. בגלל זה כל כך קשה להיות הורה – להצליח להכיל את אינסוף הגירויים האנושים שאנחנו חושפים את ילדינו אליהם, להכיל את כל הקצוות הקשים, הקטנוניות והעצבים שלנו שאנו מנסים לחסוך מהם. אי אפשר להיות מחנך מושלם וזה השלב הראשון בלהיות מחנך מושלם.
התשובה היא סביבה חינוכית אליה הינו רוצים לחשוף את הילד. סביבה חינוכית באה לחשוף את הילד לחוויות שונות ודמויות שונות שנבחרו בקפידה כדי להוות לילד דוגמא וקרקע לבחירות ערכיות ויוצרות. בשדה החינוך הבלתי פורמאלי במדינת ישראל היום מהווה "מחנה העפלה" של הנוער העובד והלומד דוגמת מופת לשיטה זו.
ה"העפלה לארץ ישראל" זהו אטוס ישן וארכאי שנכחד יחד עם ירון זהבי, המנון הפלמח וחצר תל-חי (שגם אותם מיטיבים להחיות מדריכי תנועת הנוער העובד והלומד) עליהם גדלו הדורות שהקימו את המדינה. האם הבחירה לעלות לארץ ישראל על אף הסכנות כדי להקים חברת מופת אינו אטוס רלוונטי לילדים בשנת 2011? 'אחד הרלוונטים אם לא ה-' בלשונה של "בתמצווש". אולי הם לא מעפילים בספינות אבל צפויים להם לא מעט קרבות על הארץ שלנו כדי לתקנה.
למחנה העפלה מגיעים חניכים שלא שגורות בפיהם מילים כמו "ציונות", "העפלה" ו"ספר לבן", בכל מסגרת אחרת יעברו שנים עד שיפגשו במילים אלו בהכנה לבגרות בהיסטוריה (בהנחה שלא תרד "ההעפלה" במיקוד) אבל עם נחיתתם של הזאטוטים ביער כפר החורש מסדרים אותם בשורות חיילים בריטים המודיעים להם כי הגיעו למחנה קיץ באירופה. במהרה מופיע בפניהם שליח מהארץ המחלק להם תפוזים מארץ הקודש וקורא להם להתאמן לקראת העליה לארץ. הבריטים תוקפים והילדים מקבלים מקלות כדי להגן על עצמם בקרב פנים מול פנים (קרב קפא"פ). אחרי ארבעה ימים בהם בנו חומה ומגדל, הפגינו מול הספר הלבן וחלמו על הקיבוצים אותם יקימו הם עולים להפלגה על ספינה אמיתית בדרך לארץ (סיבוב מכובד בנמל חיפה) אשר גם בו הם הודפים מתקפה בריטית. ביום האחרון, בשבי הבריטי במחנה המעפילים בעתלית, מגיעים הורי החניכים וזועקים עם ילידהם "יש" ו"בוז" למשמע ההצבעה באום וחוגגים יחדיו על פרוסות אבטיח קרות את הקמת המדינה ושיבת הבנים הביתה.
ייתכן שלא הצלחתם לעקוב אחר העלילה המורכבת של מדינתנו הקטנה ושל מחנה הקיץ הזה אבל הבנתם שמדובר בתרבות הרחוקה שנות אור מעספור. איך זה יתכן? הסביבה החינוכית אותה יצרו מדריכי הנוער העובד והלומד עונה על כל הצרכים החברתיים של חניך בגיל 13 אשר הוא מחפש לענות עליהם גם כך ומנתבת אותם למקום ערכי ויוצר – את הצורך במרד מפנה המחנה אל החיילים הבריטים, את הצורך באינטרקציה חברתית ממלא המחנה בהפגישו באופן מושגח ומודרך את למעלה מאלף החניכים מרחבי הארץ, את הרומנטיקה ממלאים ריקודי העם המדורות והטיולים לאור הכוכבים, את היצירתיות מגשימה הצופיות המורכבת ואת הצורך להוציא אגרסיות ממלאים אימוני הקפאפ בהם מפגינים הילדים איפוק ומקצועיות. ומעל הכל עונה המחנה על הצורך בזהות – הוא מעניק לנערות והנערים את הציונות כזהות חיובית ויצרנית הרודפת צדק.
אין פה טריקים, יש פה עבודה קשה שמדריכי הנוער העובד והלומד עושים במשך שנים כדי ליצור את הסביבה החינוכית הזו לילדים. עלינו כהורים להכיר בעובדה שילדנו יתחנכו כך או כך ויחפשו לענות על הצרכים החברתיים של גילם כך או כך. קייטנת סטיילינג תאפשר לילדים לגדול להיות דבר אחד וקורס קיץ במחשבים יאפשר להם לגדול להיות דבר אחר. האחריות היא קודם כל עלינו כהורים ליצור לילדנו סביבה חינוכית אבל אל לנו לעשות זאת לבד – הפעילות החינוכית של הנוער העובד והלומד מהווה סביבה חינוכית משלימה מהמעלה הראשונה.
רשמו את ילדיכם למחנה העפלה או לכל אחד ממחנות הקיץ של הנוער העובד והלומד ותנו לילדכם אפשרות לגדול להיות בני אדם ערכיים וציונים.