שלום וערב טוב, אני רותם ברק מקיבוץ שניר. לפני חודש סיימתי תיכון ובעוד שבוע אני מתחילה שנת שירות בנוער העובד והלומד.
שבוע ימים אני נמצאת במאהל שהפך לבית, אני נמצאת כאן כי אכפת לי מהמדינה שלו ואכפת לי מאיתנו- כלל אזרחי המדינה.
אני יוצאת עכשיו לחיי הבוגרים, ואני רוצה שהם יהיו כאן, במדינה שלי. אני רוצה להתפרנס ועם זאת לעסוק בחינוך ולהיות מעורבת חברתית. אני נאבקת כדי לחיות במדינה מתוקנת ולאפשר לכולנו לחיות בכבוד. זה לא יתכן שימשיכו להיות 12 משפחות שצוברות הון על חשבוננו ומנהלות לנו את המדינה. לא יתכן שרבים מאזרחי המדינה בקושי וסוגרים את החודש ושהמסים שלנו לא חוזרים אלינו.
במדינה שלנו, מי שרוצה בית, מזו בריאות וחינוך ראויים- צריך לשלם, והרבה.
בשבוע הזה הבנתי, ביחד עם שאר דיירי המאהל שפוליטיקה זה לא תחום השמור ללובשי חליפה תככניים ושלי- "האזרח הפשוט", יש השפעה עצומה על המציאות. המאבק הזה הוא לא מפלגתי, אבל הוא כן פוליטי. אנחנו הפוליטיקה, אנחנו אלו שמעצבים את מציאות חיינו.
כאן בגליל ובתנועת הנוער חונכתי למעורבות חברתית, לשוויון ערך האדם, לאזרחות פעילה, לסולידריות. למדתי שהציונות לא נגמרה בקום המדינה ומשמעה אינו רק התיישבות אלא גם דאגה למדינה. היום כל המדינה רועשת כי הגיע הזמן להחזיר את המדינה לידיים של האזרחים, הגיע הזמן למדינה רווחה- בה הממשלה דואגת לכל האזרחים, בין אם יש להם כסף ובין אם לא. בימים אלו ממש הממשלה מנסה להעביר את חוק הוד"לים. חוק היאפשר לבנות בתים פרטיים ובתי מלון בנחלים, בפארקים ובחופים. הוא לא יביא לדיור ציבורי בר השגה אלא לעוד בתים לעשירים.
בקיץ הזה יחול בארץ שינוי משמעותי, בזכות כולנו. לא ניתן לבעלי ההון להמשיך ולעשוק אותנו!
אני קוראת לנוער לקום ולהצטרף למאבק כי אין לנו ארץ אחרת וזו היא החברה שלנו. אנחנו העתיד והקיץ הזה הוא ההוכחה שיש עתיד טוב יותר!
אל תאמרו נואש כי עוד לא אבדה תקוותנו.
תודה רבה ושבוע טוב.