לידור כהן ושי לררבעצרת המחאה בבאר שבע

שלום, אני לידור מקבוצת שייקספיר, קן ט' באר שבע.
ואני שי, מקבוצת זבנג מקן אשדוד דרום, מתנועת הנוער העובד והלומד.
בתקופה האחרונה, כל העם החליט לצאת מהבתים, להראות שאכפת לו, ושהגיע הזמן לעשות שינוי.
אנחנו, בתור חברי התנועה, היינו שותפים למחאה, בטבריה, באשדוד, בת"א, ובמקומות רבים אחרים בכל הארץ. היום, בעצרת הזו- אנחנו קוראים לשינוי גם פה, בדרום ובנגב.
אני גדלתי בחברה שבה החזק שורד, חברה בה חלק קטן מהאנשים יכול להרשות לעצמו שתי וילות מפוארות, וחלק אחר לא יכול להרשות לעצמו אפילו בית. נמאס לי. זו לא החברה שאני רוצה לגדול בה. אני לא רוצה שהעם שלי יחיה במציאות כזו.
אני גם יודעת שאם לא נעצור את זה עכשיו, כולנו ביחד, פשוט נתרגל לחיות ככה, כמו שחיינו עד עכשיו. אני מפחדת שהחניכים שלי יגדלו לאותה מציאות שבתוכה אני גדלתי: מציאות בה כל אחד חייב להילחם על קורת גג ופיסת לחם, ובה המדינה לא דואגת לדברים הבסיסיים: לתשתיות, לרפואה, לחינוך, לחיים בכבוד. נחיה בחברה בה אדם לאדם זאב, ולאנשים לא אכפת אחד מהשני ומהמדינה בה הם חיים.
לי אכפת!
אני רוצה לחיות בחברה אחרת! אני חולמת על מדינה בה לכל אחד יש קורת גג, פרנסה ופת לחם. אני חולמת שכל ילד יזכה לחינוך הולם בלי להצטופף בכיתה עם עוד 40 ילדים. אני לא רוצה להכיר ילדים בגילי שצריכים לעבוד כי למרות ששני ההורים שלהם עובדים – עדיין אין להם מספיק כסף כדי לסגור את החודש. אני רוצה לחיות בחברה בה אדם עובד יכול לחיות בכבוד, חברה בה ההורים שלי לא צריכים לפחד ממכתב פיטורים כל חודש, אני חולמת על חברה שוויונית בה הפערים מצטמצמים משנה לשנה, ולא להיפך. אני חולמת על מדינה בה אין מרכז ופריפריה אלא מדינה שכולה מרכז! מדינה שבה האדם במרכז!
ומה שמדהים בכל הסיפור הוא שהחלום יכול להתגשם – כאן, ועכשיו! איתכם, בזכותכם!
כולנו ביחד נעשה את המהפכה.
ולכן אני קורא לחברים שלי, בני הנוער, שחיים במדינה ורואים את מה שקורה מסביב – קומו!!!
תצטרפו, לא רק לקבוצה בפייסבוק, אלא לאלפי האנשים שכאן.
אני חולם להיות אחר מהמציאות שבה גדלתי, ואני מתאמץ לעשות את זה – בקן, בבית הספר, בשכונה, עם החניכים שלי ועם חבריי לקבוצה. לא תמיד הייתי בטוח אם יש לי שותפים – ובשבועות האחרונים אני מבין שאני בעצם ממש לא לבד – אני שותף של כל אחד ואחד מכם. וביחד אנחנו יכולים לשנות.
אבל רק אם נדע גם אנחנו, בני הנוער, לקום מהכורסא ולהיות השינוי שאנחנו רוצים להיות בעולם, העולם ישתנה, אנחנו לא יכולים לתת לאף אחד אחר לקבוע את העתיד שלנו.
תעשו לא רק בגרות בהיסטוריה, אלא היסטוריה אמיתית, כאן ועכשיו, בבאר שבע, באשדוד, בירושלים, בת"א ובכל הארץ. העתיד הוא העתיד שלנו. אנחנו נקבע אותו.
ונסיים בברכת התנועה – לעבודה להגנה ולשלום – עלו והגשימו !