התבשרנו באחרונה שרשת קפה קפה החלה לעשות שימוש נסיוני בשעוני רטט מיוחדים. כאשר לקוחות הקפה מעוניינים לקרוא למלצר, הם יכולים ללחוץ על כפתור בעקבותיו יחוש המלצר ברטט בזרועו. איתות פיזי קטן בין הלקוח לבינו.
מיד החלו רבים למחות כנגד הניסוי ואף החלו מאיימים על הרשת בחרמות. לא יישבו בבתי הקפה של הרשת עד שתפסק היוזמה. הטוקבקים גועשים, רועשים. חלקם אוטנטים, חלקם מטעם.
אבל מה בעצם מפריע לנו בזה? כלומר האינטואיציה שלנו אומרת שמשהו כאן מוזר, שונה, חשוד. אבל מה?
אני חושבת שהבעיה מתחילה בוויתור על השפה. השפה והמילים הם שמבחינים בינינו ליתר החיות. היכולת לדבר. כבני אדם ש לנו ציפייה לתקשורת הדדית במילים. שימוש בתקשורת בלתי מילולית גורמת לנו לאסוציאציה מיידית של עדרי בקר, או קריאה לחיית המחמד שלנו.
מלצרים הם אנשי מקצוע שאמורים, גם הם, לתקשר במילים. במקצוע זה המילוליות עומדת בשחיקה מתמדת. מחוות רבות החלו להחליף עם השנים את המילים: איור באויר הוא בקשת חשבון. הרמת יד היא קריאה לעובד. הרמת כוס היא איתות למילויה, ועוד מחוות שונות ומשונות.
דבר אחד קודש, המרחב הפיזי של המלצר. לא נוגעים במלצר. 
מקובל על כולנו שכל אדם אדון לגופו, ואין ללקוחות זכות לגעת בגוף נותני השירות. הטכנולוגיה החדשה פורצת את הטאבו הזה והופכת את המגע לאמצעי תקשורת. מגע פולשני, לא רצוני, לא נוח ולא נעים. מגע שתכליתו להקל על הלקוח. בית הקפה יכול היה להתקין מנורה שנדלקת כשרוצים שרות, יכול היה לקבוע לוח אלקטרוני, או כל פתרון טכנולוגי אחר.
אבל הבחירה בהטרדה הגופנית הזו מעידה על מעמדו של נותן השירות בימים אלו. על זכויות האדם, או הכבוד שאנחנו רוכשים לבני אדם ובמיוחד לנותני השרות. מעמד העובדים נשחק בשנים האחרונות עם התחזקות חברות הקבלן. יכולת המיקוח מול המעסיקים פחתה ונחלשה והעובדים הפשוטים משתכרים שכר נמוך מאוד תוך רמיסת זכויותיהם. למעסיק, ולעיתים גם ללקוחות מסוימים, נדמה שהם הבעלים של העובדים. הפגיעה הפיזית החדשה רק ממחישה את המקום אליו הדרדרנו.
מחוות גופניות ושפת גוף הם דברים שלמדנו לקבל, והם חוסכים לנו צעקות וטרטורים. אבל הרטט בזרוע הוא שלב נוסף בשחיקת השפה ובשחיקת מעמד העובדים הזוטרים. לא עוד מחווה, אלא קשר גופני פיזי, סיבתי, בין הלקוח למלצר. הלקוח לוחץ, המלצר חש חוסר נוחות הנובע מרטט בידו. זוהי כפה בתיווך אל-חוטי. מגע גופני בו המלצר לא בוחר.
אני חושבת שכדאי לחשוב מחדש על השימוש במכשיר זה, לטובת כבודנו וכבוד השפה שלנו.
קישור לכתבה בדה-מרקר
http://www.themarker.com/opinion/%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99/1.1576852
(שיר ברניב אוהבת מילים, בעלת חברת Say it לייעוץ רטורי ובעברה הרחוק מלצרית.)