לשכוח את רצח רבין

 גם הבוקר נזכיר למי שטרם רשם ביומן- 27.10-כיכרן רבין- כולם בעצרת.



"התרגיל הגדול ביותר שאי פעם ביצע השטן, הוא לשכנע את העולם שהוא אינו קיים" (החשוד המידי).



(חברים זה יהיה מעט ארוך – אנא הקדישו את 5 הדקות…)



רצח פוליטי מושלם הוא רצח פוליטי שלא זוכרים אותו.

למה?

כי רצח כזה מחלחל לדמה של החברה.

מכרסם במוסדות

יה, מרעיל את בארות הפוליטיקה ושוחק את אמונתם של האזרחים בדמוקרטיה.

לשכוח את רצח רבין פירושו להניח שמעולם לא היה השלום בר השגה. והרי הוא היה. מכך פחד כל כך מחנה הרוצחים. ניתן להתנגד לשלום שכיוון אליו רבין- מוסרית, אסטרטגית, דתית-אך הוא היה אפשרי וקרוב. והוא לא בא כי נושאו המרכזי נרצח בכיכר העיר!

לשכוח את רצח רבין פירושו להניח שלא יכול לעמוד לעם ישראל מנהיג שאינו כוהן טמא של השיטה הקפיטליסטית הקיצונית. רבין לא היה סוציאליסט גדול. אך הוא ידע להכריז כי "האבטלה היא אם כל חטאת" ולפעול בהתאם להכרזותיו אלו. מנהיגי הכלכלה הנוכחית של מדינת ישראל עומדים במקומם כי מייצגה של התפישה האחרת נרצח בכיכר העיר!



לשכוח את רצח רבין פירושו להניח שהציבור הערבי בישראל תמיד היה ותמיד יהיה מקופח מחד, ומנוכר למדינה מאידך. והרי ממשלתו של רבין הביאה לכך שרוב רובו של הציבור הערבי במדינת ישראל יחוש הזדהות עם המדינה! מצבו של הציבור הערבי היום אינו גזרת גורל- אלא תוצאה של הירצחו של רבין בכיכר העיר!



לשכוח את רצח רבין פירושו לשכוח שהסתה- סופה להביא לאלימות. שמנהיגים משולחי רסן יכולים לדרדר את עמנו לאבדון. שהשנאה אינה בוחלת באמצעים- ועל כן על האהבה להתאזר בכוח ובאומץ. קריאות "בדם ואש את רבין נגרש" לא היו ביטוי לגיטימי לאי הסכמה- אלא הביאו לכך שראש ממשלת ישראל נרצח בכיכר העיר! ההסתה יכולה להמשיך היום בחוצות ישראל מכיוון שרבין נרצח בכיכר העיר- "ולא חרדה העיר" (אלתרמן)!



רוצח אחד נשלח למאסר. סייעניו המידיים נענשו. אך אלו שהובילו את ההשתלחות, שגרמו במילותיהם ומעשיהם לרצח- עודם מתהלכים בינינו. עוד אוחזים בעמדות מפתח ומשרות ממשלתיות- וממשיכים להשחית את דמותנו המוסרית, הציבורית והאנושית. לשכוח את רצח רבין משמעו לאפשר להם להמשיך במזימותיהם!



מאז רצח רבין קשה להאמין. קשה להאמין כי הפוליטיקאים מבטאים את רצון העם(כי הרי האקדח ניצח את רצון העם). קשה להאמין שיש עתיד טוב למדינה הזו. קשה להאמין כי ניתן ליצור מרכז חזק, שואף צדק, שוויון ושלום. מאז הרצח נדמה כי "הפילוג והפירוד וההתקוששות הנצחית בין כת לכת" (בובר) הם תכליתה של מדינת ישראל- ולא כן היא!



מהי שיכחה בהקשר זה?



שיכחה היא לא רק לא לזכור את שלוש היריות. שיכחה היא גם לשלוח אצבע מאשימה אל כל העולם- לבד מאל הרוצח והמחנה ששלח למשימה. ולא. איני מדבר על "כל הימין", ולא על "כל הדתיים". אני מדבר על זועקי "בדם ואש" ומלבישי רבין במדי קצין אס.אס! זו אינה דמותו של כל הימין הישראלי.



לשכוח זה אינספור תאוריות קונספירציה. לשכוח זה לערוך שנה אחר שנה קמפיינים לשחרור הרוצח תחת השם הציני והמעוות "הוועד למען הדמוקרטיה". (זה גם לאפשר לרוצח מתועב שהוציא עצמו במעשיו מכלל ישראל להתחתן נישואי פיגולים ולהוליד ילד- שאין בלבי עליו פרט לרחמים).



אבל יותר מכל, לשכוח זה לא לזכור ולהזכיר- מי רצח ולמה, ומי נרצח ועל מה. זה לסלוח למי שלא הביעו חרטה. זה להסכים להמשך האלימות, הגזענות והקנאות- ולא לקשור אותם לציון הרצח. זה לרצות לציין רצח רבין שהוא "סטרילי" ממשמעויותיו הציבוריות ו"ממלכתי", אך נותר בידי קומץ קטן של "מחנה השלום" ההיסטורי- שכבר מזמן אינו מחנה ואינו חותר לשלום אלא מבקש בעיקר את זכותו לבכות את היעדרו של זה.



בשנת 1933 נרצח על חוף ימה של תל אביב חיים ארלוזרוב ע"י יהודים קיצונים. רצח זה נשכח. בשורתו של ארלוזרוב- שהיה על סף הסכם היסטורי שהיה מאפשר פיתוחה של הציונות בהסכמת הערבים- נשכחה אף היא. 



לאחר הרצח כתב ברל כצנלסון "אין הם רוצים שנבליג, אלא שנשלים". מחנה הרוצחים אינו מבקש את סליחתנו- הוא מבקש שנשלים עם כך שרצח פוליטי הוא דרכו להשפיע על דרכה של המדינה. משאלת לב זו היא מובנת מצידו של מיעוט המבקש את ה"זכות" לכפות דרכיו הנלוזות על כולנו בכוח הזרוע – מבלי שיקום עליו הרוב לעצרו. 

מול זאת חייב הרוב להכריז- לא נשכח ולא נסלח- לאלו שאינם מוכנים לחזור מדרכיהם הרעות!



השנה- זוכרים את רצח רבין אחרת. השנה מגיעים לכיכר כדי להגיד למחנה הרוצחים המסתובבים חפשי – לא עוד! הציבור הישראלי מסרב לשכוח את הרצח, מסרב להשלים עם היתכנו- ומסרב לסלוח סליחת חינם! בעוד שבועות מספר יחול יום כיפור. גם במועד זה- שאין כמוהו לסליחה- אין היהודי מחויב לסלוח לאדם שלא הביע חרטה וביצע תיקון.



אני מאמין שציון רצח רבין באופן זה- גם יאפשר לציבורים רחבים הרבה יותר להשתתף בעצרת. הרי אנשי הימין הדמוקרטי הכנים, והציבור הדתי-ציוני חפץ החיים- עליהם להיות מעוניינים בהוקעת הרוצחים מהציבוריות הישראלית יותר מכל אחד אחר.

ואם כך- אין ברירה. השנה אנו פותחים מחדש במסורת עצרות הזיכרון ההמוניות, הכלליות- הנוקבות והתובעות שינוי בחברה הישראלית! לא עוד אירועים תפלי טעם של חגיגת טוהר המחנה- כי אם זיכרון-מחאה המוכן להישיר מבט אל המציאות הישראלית ולהכריז שנה אחר שנה- לא נשכח ולא נסלח!

רשמו את התאריך: ב 27.10.12- כולם מגיעים לכיכר!



יואב.