אנו, יובל עטרי ומיה רביד, חניכות ומדריכות בקן בורוכוב בשכבה י״א, נפגשנו ביום חמישי האחרון עם יהודה מימון המכונה פולדק בקרב חבריו, ניצול שואה שלקח חלק במרד המחתרת היהודית "החלוץ הלוחם" בקרקוב שבפולין. פולדק שימש כקשר משום שהיו לו עיניים כחולות, שיער בהיר והשפה הפולנית הייתה שגורה בפיו. במסגרת תפקידו הוא העביר ידיעות למקומות נוספים מחוץ לגטו והתגנב דרך שער אל מחוץ לגטו. יהודה סיפר כי הפחד לא היה קיים אצלו והוא האמין אמונה מלאה בפעולה המחתרתית. יהודה היה חבר בתנועת עקיבא, הוא סיפר לנו שבערבים ישבו הוא וחבריו לתנועה בג׳וזפינסקה 13, שם גבר ההוואי, האווירה החברית והאמונה על הפחד מלהיתפס.
כאשר הוא סיפר על המדריכה שהייתה לו בזמן המלחמה והאווירה החברית והתנועתית שתמיד שררה בין חבריו, יהודה מאוד התרגש ועלו דמעות בעיניו. הוא סיפר עד כמה תפקיד המדריכה היה חשוב ועזר להם אל מול החיים הנוראיים של הגטו.
אחד הדברים החשובים שהוא רצה להעביר לנו, שמי שלא נכח בשואה יתקשה מאד לדמיין ולהרגיש את הרוע והאימה ולהבין באמת-
באמת מה קרה שם. אבל אנחנו ניסינו ונמשיך לנסות.
יהודה סיפר לנו שכשהיה צעיר והצטרף לתנועת הנוער, הוא עבר להתגורר בקומונה. המעבר הקשה על אמו שהייתה מאוד קשורה אליו.
במהלך המפגש הענקנו לו את הסיכה שהתנועה הוציאה השנה לכבוד 70 שנה למרד גטו וורשה כסמל לשאר המרידות. הסיכה מסמלת את הלהבה הבוערת עדיין בליבנו, אותה להבה שניצתה לפני 70 שנה – להבת המרד.
המפגש היה מאוד משמעותי עבורינו, במיוחד לאחר שהשתתפנו במסע התנועתי לפולין השנה.
חשוב ליצור מפגשים כאלה, כדי לשמוע כמה שיותר עדויות מאותה תקופה, ולזכור ולא לשכוח.
