חיים ארלוזורוב היטיב לזהות את תפקידה המשחרר של הציונות – חברה יהודית צודקת ושוויונית שאיננה משועבדת לממון. דווקא היום, 80 שנה לאחר שנרצח, כדאי לחזור ולקרוא את הדברים החכמים שכתב ראש המחלקה המדינית של הסוכנות
חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות, נרצח ב-16 ביוני, השבוע לפני שמונים שנים, על חוף ימה של תל אביב. לפני מס' שנים נפגשתי לראשונה עם מסתו: "הסוציאליזם העממי של היהודים" שנכתבה ב- 1919.
מסה ארוכה ומבריקה וארלוזורוב, בן עשרים בלבד. המסה מצטרפת למאות כתבים שהשאיר ארלוזורוב לנו והם הנקמה על רציחתו.
יגאל אלון טבע את המימרה: "עם שאינו זוכר את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". בכל הקשור לארלוזורוב, נראה שהעבר – כתיבתו, פעולתו ונסיבות רציחתו, עשויים להיות זרע תקומתנו. אך כתביו הם גם תמרור האזהרה טרם כניסה אל הערפל. לצערי, נראה כי איננו שמים לב יותר לתמרורים, ואנו לוטים בערפל עמוק. חוק התקציב וחוק ההסדרים הולכים ומתאשרים על ידי נבחרי הציבור ובעיקר על ידי הציבור שנואש כמעט כליל מממשלות ישראל האחרונות. אם היה עמנו ארלוזורוב, נראה כי בעשר אצבעותיו היה מצביע נגד התקציב.
העם היהודי ככל העמים, ע"פ ארלוזורוב, יוצא עתה מהמלחמה והוא חבול, רצוח, חסר כל וחייב תקומה. וכך כותב: "הקמת הריסותיו של העם היהודי נעשית במזל הציוניות" ומהו אותו מזל? "הציוניות שאינה נשענת על המוני-העם העובדים – היא אבודה. הציוניות שיש בדעתה להקיף את אלה, תצטרך לערוב להם שגם הבית הלאומי החדש בארץ-ישראל – יעשה ברוח הסוציאליזם וחידוש הפרודוקטיביזציה של העם היהודי…. היעלה על הדעת להכניס את צווארי העם, שקנה לו את חירותו במחיר מלחמה קשה, בעול של שעבוד קפיטליסטי?"
ארלוזורוב מיטיב לזהות את תפקידה המשחרר של הציונות – חברה יהודית צודקת ושוויונית! שאיננה משועבדת לממון. חברה בה האדם איננו במלחמת קיום בעוד הוא עצמו מנוצל להפקת רווח. והנה, בארצנו, העוני פושה בכל חלקה ונראה כי הצטרפות ישראל ל- OECD חשפה אף ביתר בהירות שאנחנו במקום רע. אם נהיה כנים עם עצמנו ועמנו, הרי "צווארי העם, הנכנסים בעול של שעבוד קפיטליסטי" זה בדיוק מה שאנחנו חווים כיום. אך אין השעבוד מגיע לבד, הוא מרסק את מזל הציוניות ובונה תחתיו מזל אחר. מזל שלא יכול לאחד תחתיו את המוני העם וגם את שותפינו הערבים כי רע לנו, לכולנו.
אין ציונות בלי להגיע לפיוס עם השכנים
תחת מעטה של רפורמות מבניות שמטרתן ייעול מנסה ממשלת ישראל לשמוט את הבסיס הרחב של מזל הציוניות, והנה דוגמאות אך מהשנים האחרונות: בשאלת הקרקע, תבע ארלוזרוב כך – "למטרת חזרה אל הקרקע, עבודת אדמה וייצור עצמי יש דרישה ראשונה והיא: שהקרקע, שכל העם רכש לו במלחמה כה קשה, גם השאר תשאר בידי העם. הקרקע – זה המעיין שממנו שואב הכלל את הרווי לצימאון צרכיו. אבל הקניין הפרטי בקרקע .. יביא לידי כך שאיכר הזעיר החופשי יגורש מעל אדמתו ויהיה אנוס למכור את עמל יומו במרכזים העירוניים ובכרכים". והנה, עדיין תלוי ועומד הרצון הבלתי נלאה של ראש הממשלה למכור ולהפקיר את קרקע הלאום לכל המרבה במחיר.
ועוד הוא כותב: "יד ביד עם הלאמת הקרקע הולכת הלאמת אוצרות האדמה והעושר הטמון בבטן האדמה, שיש בהם תועלת לכל החברה כולה. הללו אינם תוצרת הפרט ואינם יכולים להיות לתוצרת פרטית. הכלל זקוק להם ואין הוא יכול להסכים שיהיה תלוי באינטרסים של יחידים". היש ברור מכך?
ארלוזורוב הבין שאין ציונות בלי השלמה עם שכנינו לארץ – בני העם הערבי, אך הוא דאג להזהיר מהניסיון לחמוק מהדרך הארוכה לשלום והיא צדק. טענתו פשוטה: כיצד יהיה גורל אחד לבני אדם שונים כל כך? זה עשיר מופלג וזה עני מרוד. הרי זה כמו להעמיד פירמידה על חודה.
בעצם, אפשר לומר (בציניות) כי למדנו מהעבר. כמעט כל פסקה במסה זו הפכה למטרה לחיסול בידי ממשלות ישראל האחרונות. הפכה לחלום רחוק. והיות ואנשים ארציים הפכנו, רחקנו מלחלום. ומי אשר מילים אלו מציתות בו אש של עיון ומעש, כדאי להמשיך וללמוד מארלוזורוב ולדבוק ברעיונות חדשים ישנים אלו. ולהתחייב, כי כל עוד אויר לנשימה הוא מוצר חופשי, להטיל המשקל על כף המאזנים.
רועי יסוד הוא רכז תנועת הנוער העובד והלומד וחבר תנועת דרור ישראל