ללא קורת גג – חן בוסקילה

שלום, שמי חן בוסקילה ואני בת 17, מדריכה בתנועת הנוער העובד והלומד בקן מגדל העמק.
אנחנו בתור תנועה שאכפת לנו מקהילת הקשישים וניצולי השואה בישראל, צריכים להירתם לעזרתם. השיתוף שלכם מאוד חשוב לי כי ביחד, בתור אחת התנועות הגדולות בישראל, נצליח להשפיע!

רציתי להעיר את תשומת ליבכם על בעיה ממושכת שאף אחד לא עושה דבר בנידון, אמנם להרבה אזרחים כואב לראות ולשמוע על זה כל פעם מחדש אבל בסופו של יום כולנו הולכים לישון ולא שהבעיה נפתרה, להיפך היא רק מתעצמת וגדלה.
ישבתי הערב מול הטלוויזיה וצפיתי ב״תוכנית חיסכון״ המשודרת כמידי ערב בערוץ 2 וצפיתי בכתבה שגרמה לי לבכות, ואני מאמינה שלכל מי שצפה בה היו דמעות בעיניים.
״ללא קורת גג״ קראו לכתבה. אני מאמינה שכבר הכותרת אומרת הכל.

בכתבה מסופר על קשישים וניצולי שואה שאין להם איפה לגור, חיים בעוני והרעב והתסכול לא איחרו לבוא.
רבים מהקשישים בישראל נמצאים בבעיה כספית מכיוון שמגיל 65 רובם יוצאים לפנסייה, מסיבה כזו או אחרת חלק מהקשישים נופלים חולים, לחלקם האחר קשה לתפקד בשל גילם המבוגר.
וכך הם מתקיימים מדי יום, ללא עזרה עם חוסר יכולת להתקיים במדינת ישראל שלנו שלא לדבר על קשישים וניצולי שואה שחיים ללא משפחה בארץ וחיים לבד ללא עזרה מאף גורם מדיני.
תתארו לכם ניצול שואה, בגיל ה80 לחייו שבקושי יכול ללכת ואין לו איפה לגור, בכל יום הוא בקושי אוכל כי אין לו מספיק כסף, בשארית היום הוא מחפש מקום להיות בו-לשבת בספסל ציבורי או ליד גן משחקים כי אין לו איפה לגור ובצדק כי אילו התנאים כאשר קיצבת הזיקנה הבסיסית החודשית בישראל לאדם יחיד מתחילה בסכום של כ-1,502₪.
למרבית הקשישים ולניצולי השואה בישראל אין איפה לגור!!! ״חלקם כמו סטודנטים, חולקים דירה עם קשישים אחרים שהם אינם מכירים בשביל לשרוד.״ ואני מצטטת מהכתבה!

לאן הגענו? לזרוק את הסבא והסבתא שלנו לרחוב?! כתבות אומרות כי קיימים קשישים שכלל לא מקבלים סיוע מהמדינה בכל תחומי החיים!!! מהתחום הכלכלי ועד לתחום הסיעודי!
הנושא שעליו צריך לדבר בכנסת זה בראש ובראשונה הסיוע לקשישים ולניצולי השואה! איך אפשר לזרוק אדם לרחוב ועוד קשיש בגלל שאין לו כסף?! המדינה חייבת לדאוג לפתרון לכל בעיה של כל קשיש במדינת ישראל ולשמור עליו מכל משמר כי זה מה שאומרת הזכות לחיים וביטחון לא?
אני בת 17 ויש לי סבא וסבתא, הם חיים חיים נורמליים עם יכולת קיום ועומדים בהוצאות החודשיות בגלל שהילדים שלהם דואגים להם! מפרנסים אותם ותמיד לצידם. לסבא וסבתא שלי יש אוכל, מיטה וקורת גג לא בגלל המדינה אלא בגלל הילדים שלהם שלא נטשו אותם בשעת צרה! אבל מה עם הקשישים האחרים? לאילו שאין ילדים? רק מהמחשבה שסבא וסבתא שלי יכלו להיות כאלה עולות הדמעות בעיניים… אז תיקחו את העניינים לידיים ותפסיקו להישאר אדישים! תתחילו לנצל את תקציב המדינה ומשאביה לנושאים חשובים כמו קצבת זיקנה. תשקיעו עוד כסף בקצבת הזיקנה, תקימו יותר מוסדות ויותר ארגונים הדואגים לקשיש לקורת גג, לאוכל ללא תשלום ולהוצאות חודשיות, תקלו עליהם תעזרו להם הם לא סתם בחרו לגור פה במדינה הזו!!! אסור לנו לנטוש אותם בעת צרה…

״והדרת פני זקן״ זה לא רק לקום באוטובוס ולפנות לקשיש כיסא, זה גם לא רק לעזור לקשישה לחצות את הכביש, אלא לדאוג שבסוף היום הם יגיעו לבית חם, יאכלו אוכל חם וילכו לישון במיטה, ולא על ספסל ולא בפארקים ציבוריים!

חן בוסקילה