ביום שני (ה 17.3) התקיים מפגש הפתיחה לקראת הועידה העשירית שהולכת להתרחש לראשונה אחרי עשרים שנה בסוכות שנה הבאה. האירוע, לפי דעתי, היה אחד מאבני הדרך החשובות ביותר שהיו השנה בתנועה, גם כחלק מההכנות לקראת הועידה העשירית כמובן, אך בעיקר כחלק מהשינויים החשובים שקורים בתנועה בזמן האחרון.
האירוע התחיל בבית ספר "שער האריות" בחולון, ולאחר שכל החניכים מכל המעגלים בתנועה נקלטו בכניסה וקיבלו תיקייה וסנדוויץ', נכנסו כולם לפעולה, בה עברנו פעילויות היכרות. החוגים שבהם עברנו את הפעילויות, היו חוגים מעורבים של חברים מכל המעגלים של התנועה: תנועת הנוער, המחדשים, הקן הערבי, הקן הדרוזי, בני המושבים, תנועת הבוגרים וקיום משותף.
לאחר משחק היכרות בין כל החברים, התחלנו קצת להכיר יותר לעומק את איך שכל אחד חווה את הפעילות שלו בתנועת הנוער ובמקום בו הוא גר או פועל. זה אחד החלקים שבו באמת הבנתי כמה אנחנו לא שונים, כמה החיים שלנו נראים אותו דבר, אך גם כמה אנחנו לא מודעים אחד לשני. כי לי לדוגמה היה בחוג מישהו מסלמה, ואני גר במשגב (ולמי שלא מכיר, מדובר על מרחק של קילומטרים אחדים) ועד אתמול לא היה לי מושג שיש שם בכלל פעילות תנועתית. חוסר המודעות הזה הוא מה שמפריע לאחדות בין המעגלים, כי הרי איך תהיה אחדות אם אין מודעות?
בשלב מאוחר יותר, לאחר עוד כמה פעילויות היכרות בסגנון הזה, "הרוח נושבת" וכדומה, התחלקנו לקבוציות, עדיין מעורבבים ככל האפשר בין המעגלים השונים, שמה התחילה, אחת השיחות הכי משמעותיות שחוויתי בתנועה. השיחה הייתה על צורתה של הועידה העשירית, ואיך אנו רוצים שהיא תראה. בשיחה הזאת העלינו לדוגמה, אילו נושאים אנו רוצים שידונו עליהם בועידה, ובשיחה הזאת שמעתי לראשונה הרבה דעות וחוסרים שעולים אצל החניכים ממעגלי פעילות שהם לא המעגל בו אני חבר, תנועת הנוער (הקן העירוני והקיבוצי). שמעתי על בעיות שאילולא האירוע אתמול, לא הייתי יודע עליהם כנראה לעולם.
באותה שיחה גיליתי שיש גם פערים בין המעגלים השונים, הבנתי שיכול להיות שיש לנו מטרות וצורות, שאולי כבר לא רלוונטיים בצורתה הנוכחית של החברה הישראלית ושל התנועה. ודבר זה הוא אחד הקשיים, הבעיה של מציאת הערכים המשותפים לכל המעגלים בתנועה כפי שהם היום, ולתת להם צורה, ביטוי גשמי (הגשמה) במציאות, בלי להידרדר לשטחיות.
אנחנו צריכים יותר מפגשים כאלה, כדי שבאמת נוכל לפתור בעיות, לא רק על הנייר, לא רק בסיסמאות. כדי שביתנו יהיה פתוח לכל נערה ונער, אנחנו גם צריכים מדי פעם לצאת מהחדרים שלנו ולהפגש לאיזה שיחה בסלון.
היום הסתיים בטקס שכלל נאום של פסח, בעברית ובערבית, ושל ראש עיריית חולון, חניך ומדריך לשעבר בתנועה, בהפקת "אלטנוילנד" של חברים מהתנועה, בהופעה של להקת "דבקה" מנצרת וכמובן עם הופעה של להקת התנועה".
אך לאחר היום הזה, עם השיחה הזאת, השיחה שנקטעה באכזריות בגלל הזמן הקצר שהיה אתמול, אבל צריכה להמשך, ולא רק באירוע מיוחד שיגיעו אליו נציגים יחידים. כי השיח הזה צריך להמשיך ולהתקיים ביום-יום התנועתי, שקנים שהם שכנים אחד של השני, אך אפילו לא יודעים זה על זה, יפגשו יחד לחינוך משותף, כי אחרי הכל, כולם כחול אדום.
אז לסיכום, האירוע אתמול היה באמת פריצת דרך בתנועה, בשנה בה היה לנו אירועים גדולים בתנועה כמו אל המחר, או אחריו המועצה החינוכית, אני מאמין שהפעולה הקצרה הזאת של השעתיים וחצי בהחלט נכנסת במקומות הראשונים, כי היא תמצית הכלליות בה התנועה דוגלת, והיא פתיחה לדברים גדולים בהרבה.
אז לעבודה להגנה ולשלום, עלו והגשימו!
נעם ניסל