שליחת כתבה






    אייקון המקום שלי לשנות
    המקום שלי לשנות

    המסע לגילוי שורשי המפכה הציונית ומרד תנועות הנוער שואה וגבורה גורס כי האדם הוא אדם – אז והיום. היו אלה אנשים, בני אדם, אשר לבשו את מדי הצורר הנאצי, ולמולם היו אלה בני אדם אשר יצאו למרד גטו ורשה.
    כפי שעליית הנאצים צריכה להיות עבורנו נורת אזהרה היסטורית כך פעולתם של המורדים צריכה להיות לנו נר השראה הסטורי. אך מה להם ולנו?
    נועה רוטשטיין, חניכה בתאטרון התנועה שחזרה מהמסע לפולין לפני חודשיים כותבת:

    "אפילו עכשיו כשחזרנו ארצה ואני מביטה אחורה על המסע וחושבת מה היה, אני דואגת- מה אם המסע לא היה משמעותי עבורי? מה אם לא השתנתי? מה אם הכל היה סתם? האם אכזבתי את ההורים, את המדריכים בכך שלא חזרתי עם תובנות על עצמי?"

    ההצגה "מרד של תקווה" נכתבה על ידי שקד פלדמן חברת תנועת דרור ישראל ומספרת את סיפורם של חברי תנועת דרור בגטו ורשה, בקומונה ברחוב דז'לנה 34. זהו סיפורם של נערים ונערות שבתוך המציאות הבלתי אנושית בגטו בחרו לחנך, להדריך, להאכיל, לצחוק, לשיר, לאהוב ולבסוף למרוד בצורר הנאצי. מקומונה זו יצאו לוחמי מרד גטו ורשה.

    בחודשים האחרונים יצאנו חניכי קבוצת התאטרון של הנוער העובד והלומד למסע בעקבות המילים והמשפטים מהמחזה "מרד של תקווה". למסע בעקבות אותם בני נוער- מערכות היחסים, הכוחות המניעים, היחס למשימה, לאהבה, לייאוש, להתבגרות ולמוות, למסע בעקבות הבחירה למרוד.

    והמסע הזה – הוא המחזה בו אתם עומדים לצפות.- עיבוד חדש למחזה "מרד של תקווה".
    השחקנים, חניכי התנועה, משחקים ומציבים את עצמם בנעליהם של חברי קומונת דזלנה 34 – מורדי גטו וורשה. בדמותו של אנטק צוקרמן נפגוש את רועי, לנעליה של צביה לובטקין תכנס נועה, חווקה פולמן רבן תהיה מור, את סיפורו של שלמק שוסטר יגלם מתן, אל דמותה של אניה גז'נדה תכנס יערה, את דמויותיהם של חנוך גוטמן וזכריה ארטשטיין יגלם אורי, מעלה תהיה חנצ'ה פלוטינצקה, ואת פאניה – מי שמייצגת נערים ונערות שהגיעו לדלתות הקומונה בגטו – תגלם נגה.

    מה לאותה קומונת דז'לנה 34 בגטו ווארשה ולצעירים הפוקדים את המסע לפולין, את קיני וסניפי התנועה היום? זו השאלה עימה יוצאים החניכים למסע לגילוי שורשי המהפכה הציונית וזו משימת המחקר של ההצגה "מרד של תקווה."
    ואסיים בציטוט אחרון של נועה.

    "ומתוך כל הרוע הזה, שהיה הנקודה הכי נמוכה של האנושות עד כה, היינו עדים גם לרגעים הכי יפים בה. סוף- סוף ראיתי הכל בעייניים שלי, ולא דרך ספרי הסטוריה ב' לבגרות. פגשנו בדמיות הכי חכמות, הכי אמיצות שאי פעם אוכל לדמיין"


    נשמח לראותכם מחר ולהצטרף למסע.

    רגב שדמי,  מדריך קבוצת תיאטרון הנוער העובד והלומד

    מתוך אלכסון – ג'ון סבאג', RSA

    לאתחל את המתבגר

    לא מפתיע שהמתגבר של ימינו נראה זהיר ושמרן יותר מהמתבגר התקיף משנות ה-60 וה-70: הרי ייצוג זה של חירות נמצא תחת מתקפה זה יותר מ-30 שנה. נוסף על כך, חלק מהוריהם של המתגברים המודרניים היו מרדנים, ומצפים שילדיהם יהיו מרדנים גם כן – אבל אלה מצדם לא ששים בהכרח להתנהג כמו ההורים. התנאים הכלכליים, החברתיים והפסיכולוגיים של ימינו לא מקלים עליהם להפגין תעוזה מסוג זה. מבין התנאים האלה, המרתיע ביותר הוא שינוי האקלים והבעיות שהוא מביא איתו: תחרות על משאבים והעדר קיימות. אין צורך בכישורי חיזוי מרשימים כדי להבין ששינוי האקלים, הנובע ממעשיהם של בני אדם, יתחיל לבחון את גבולות הציביליזציה במהלך המאה ה-21, ושלכל הפחות לא יוכלו אנשים לצרוך בקנה המידה שאליו התרגלו ב-60 השנים האחרונות. משהו יצטרך להשתנות, ומכיוון שעונג הצרכנות השתרש היטב בתודעתם של מיליוני אנשים, ידרוש השינוי הזה מהפכות מטלטלות. האם יש דרך לשמר את ההיבטים החיוביים של צורת החיים הנוכחית שלנו לנוכח שינויים חסרי תקדים אלה?

    בני הנוער נמצאים בעמדה המאפשרת להם לבחון את הבעיות האלה בצלילות דעת ולמצוא פתרונות. ליתר דיוק, חלק מבני הנוער. מתבגרים רבים יכולים להטיח את הערכים הדומיננטיים של החברה בפניהם של המבוגרים והמוסדות בצורה חריפה ובלתי נעימה: "צרכנות-הנוּאַר" של מהומות 2011 באנגליה היא דוגמה טובה לכך. אנו מחנכים את הנוער לחומרנות, והוא אכן נעשה חומרני: אני לא מנסה לבטל בכך את הבחירה החופשית, אבל נוצר אקלים שבו נפשות מתפתחות עלולות להתנהג בדרכים קיצוניות. אבל לבני הנוער יש צד נוסף. בגילאי 16-21 עוזבים רוב הצעירים את מסגרות החינוך התיכוניות והאקדמיות. הם נדחקים מבית הוריהם והסביבה המוכרת להם אל עולם גדול של תעסוקה או אבטלה. בשלב זה מבינים הצעירים מה לא בסדר בעולם, ואם יש להם שאר רוח הם מתחילים לחשוב כיצד אפשר לשפרו. זהו רגע משמעותי ביותר, ובו מתחולל שינוי.

    בסתיו הקרוב נחגוג את יום השנה ה-70 להמצאת ה"מתבגר". מאז סוף מלחמת העולם השנייה, האידיאל האמריקאי של הצרכן הדמוקרטי והמעודכן משמש כטקס מעבר יעיל בין הילדות לבגרות. הבעיה היא שאידיאל זה מתקשר לדרך חיים שהולכת ומתערערת אף שבה בעת היא הופכת לתופעה כלל-עולמית. אם כך, האם ייתכן שעבר זמנו של ה"מתבגר", ההגדרה החברתית המערבית לנוער? ואם בני הנוער המערביים כבר לא יכולים להיות מתבגרים, מה הם אמורים להיות? השאלה הזאת קשורה באופן מהותי לשאלה אחרת: מה צופן בחובו העתיד? האם העולם העתידי יהיה דיסטופיה שבה "אדם לאדם זאב", או שמא הוא יהיה סביבה שיתופית יותר?

    מאז ומתמיד סימלו בני הנוער את העתיד – ככלות הכול, הם אלה שיחיו בו – והאופן שבו אנו תופסים את דמותם הבוגרת תלוי במידת האופטימיזם או הפסימיזם שלנו. אני אופטימיסט המאמין ביכולתם של בני הנוער לעמוד באתגרים שיעמדו בפניהם. המתבגרים של ימינו ימצאו פתרונות לבעיות הבוערות שטורדות את מנוחת המבוגרים. כבר היום הם מתמצאים ברעיונות של קיימות ובו בזמן שוחים במהפכה התקשורתית שהמבוגרים מדשדשים בה. סיפורי הזוועה על בריונות טקסטואלית וויזואלית הם חמורים, אבל מנגד עומד כוחן של הרשתות החברתיות ככלי המסוגל להניע לפעולה. מחאות ה-Occupy מוכיחות זאת.

    אם אין ברירה אלא לשנות את מהות הציביליזציה שלנו, כדאי שנחפש פתרונות אצל בני הנוער ואצל מבוגרים פתוחים ומעודכנים. וכפי שנצטרך לשנות את המבנה הארגוני של החברה בעשורים הבאים, יהיה עלינו להגדיר מחדש גם את מעמדו של הדור הצעיר. המתבגרים של ימינו מתנודדים בין הדוניזם למעורבות, וגם בהגדרה העתידית שנעניק לבני הנוער, עלינו לאפשר להם לחלום ולהתנסות לפני שהם מתייצבים מול משימות גורליות.

     

    לקריאת המאמר המלא, כנסו לאלכסון – סוף עידן המתבגר

    בכ"ח באייר נציין את יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל על אדמות סודן.
    בין השנים 1977 ל- 1985 החלה קהילת היהודים לצאת מאתיופיה. כ – 20 אלף איש ואשה מקרב
    הקהילה עזבו את בתיהם בחופזה ובסודיות ונעו במסלול קשה וטראומטי לעבר גבולות המדינה,
    בעיקר לעבר סודאן. הם חצו ברגל אזורים לא מוכרים להם ונעו באינספור מסלולים בתוואי
    קרקע קשים. הם חצו שרשראות הרים, צעדו במדבריות, התמודדו עם נהרות גועשים ויערות
    סבוכים, הותקפו על ידי שודדי דרכים וסבלו מרעב, צמא, מחלות ומוות.

    השנה זו השנה השלישית שהוחלט לציין את יום הזיכרון בתנועה.
    לקראת יום הזיכרון, הוקמה מועצת חניכים ארצית של חניכים וחניכות בני ובנות הקהילה האתיופית. את המועצה הדריכו שתי קומונריות משכבת החוות – מזל מוגס (גרעין מסע) ומלי פלקה (גרעין גוון).
    מכל מוקד פעילות של התנועה בו חברים גם חניכים בני הקהילה האתיופית הגיעו נציגים –
    באר שבע, אשדוד, בית שמש, רמלה, ראשון לציון, בת ים, נתניה, עפולה וקרית ים וגם נציגים מגרעיני שכבת יב'. החניכים הגיעו מכל קצוות הארץ לשלוש מפגשים.

     

    מטרת המועצה היתה ליצור מפגש בין החניכים/ות ולעצב יחד איתם את התהליך החינוכי שיעבור בסניפים ובקנים על ידם, לקראת יום הנספים, ולהיות אחראים על ההרשמה ליום העיון.
    המפגש הראשון עסק באוטונומיה. שאלנו ביחד מה המקום של הנוער לשנות, ומדוע זה חשוב ומשמעותי שהנוער ינהיג עת עצמו. במפגש השני למדנו את סיפור העלייה, על החלום לעלות לישראל, על המסע ועל מחנות הפליטים בסודן. דיברנו על האתוס של העלייה האתיופית בחברה הישראלית. הבנו ביחד שסיפור העלייה האתיופי הוא סיפור גבורה נשכח. סיפור שלא מסופר עד הסוף, אם בכלל. שאלנו על מי האחריות לספר את הסיפור, ואיך צריך להוקיר את גיבורי ומנהיגי העלייה. החניכים והחניכות החליטו להעביר פעולות לחברי בוגרת שלהם בנושא, ולהיות אלו שרושמים בפועל את חבריהם ליום העיון ולטקס.

    פרדה אקלום יונה בוגלה

    ביום שלישי האחרון (20.5) התקיים המפגש השלישי והאחרון בנושא מנהיגות.
    העמקנו בסיפוריהם האישיים של מנהיגי הקהילה יונה בוגלה, פרדה אקלום, חירות טקלה ואבא מהרי, ודיברנו על מצבה של הנהגת הקהילה היום. "מצב העדה שלנו רע היום, מקומנו בחברה הוא לא גדול. זאת תוצאה של חוסר בהנהגה. אנחנו צריכים ללמוד מאותם מנהיגים כמו פרדה, יונה וחרות. זה עלינו, בתור חניכים בתנועה להיות ממשיכי הדרך. אם לא אנחנו, אז כנראה שאף אחד. התנועה נותנת לנו את המקום להיות מנהיגים בחברה ולשנות אותה, ואנחנו צריכים לקחת על עצמנו את התפקיד הזה" (מלי פלקה, גרעין גוון).

    מזל ומלי, מדריכות המועצה, כתבו מכתב לחברי שכבת החוות, הקורא לחבריהן להיות שותפים לתהליך החשוב הזה.

    קול קורא לשכבת חוות ההכשרה 2014!

    שכבת נען יקרה,
    אנו, מזל מוגס מגרעין מסע ומלי פלקה מגרעין גוון בחרנו השנה להוביל וללוות את מועצת נספי סודן לשנה זו ורצינו לספר לכם משהו עליה.
    למי שלא מכיר\יודע, התנועה מציינת זו השנה שלישית את יום הזיכרון ל-4000 הנספים, יהודי ביתא ישראל שנספו על אדמת סודן בדרכם מאתיופיה לארץ ישראל.
    אנחנו מוקירים כל שנה את אותם הנספים, ואת מנהיגי העדה- פרדה אקלום, ברוך טגניה ויונה בוגלה שעמלו מתוך אמונתם בכוח וחשיבה על עמם תוך שמירה על חייהם מפני אנשים מסוכנים שניסו להורגם ולדכאם מתוך דרך הישר שלהם.
    ביום זה משתתפים חניכי העדה (מכיתות י'-יב') ושותפים נוספים מהערים וממוקדי הפעילות של העדה ברחבי הארץ.
    חניכי המועצה הם נציגים משכבות י'-ב' מכל מוקדי הפעילות בארץ (כולל המחדשים) שנפגשו לשלושה מפגשים חשובים בהם למדו אודות עדתם, ההיסטוריה של העדה, והרבה על עצמם בתוך סיפור זה. חניכים אלו החליטו יחד לקחת אחריות על יום הנספים ולהפיצו ברחבי המוקדים של התנועה ולספר את הסיפור שלנו, ולא מה שמציגים בתקשורת היומיומית.
    מלי ואני, שמדריכות את המועצה, בחרנו לקחת חלק ולנסות יחד עם החניכים, להוביל שינוי בתודעתם של שאר האוכלוסייה ואף העדה על סיפור העלייה האתיופית ובחרנו יחד עם החניכים לקחת אחריות על יום הנספים ולבחור להיות הנהגה פנימית בתוך העדה ובתנועה בכלל.
    מתוך כך, אנו מזמינות אתכם, שכבה יקרה, לבוא ליום חשוב זה ולהיות שותפים ללמידה על עדתנו ואולי אף לקח חלק. אנו רואות ביום הזיכרון לנספי סודן כיום המופנה לא רק לעדה האתיופית אלא לאומה שלמה. אנו חושבות שבתור תנועה ששואפת להיות כללית, חובתנו היא להכיר בסיפור העלייה האתיופית בתור סיפור גבורה ולא הצלה ומתוך כך לקחת חלק בטקס נספי סודן.
    טקס יום הזיכרון לנספי סודן פרי יצירתם של חניכינו יתקיים ביום ד' כ"י באייר, ה-28.5 בשעה 19:30 בנתניה.
    כולם מוזמנים לבוא להיות שותפים שלנו ביום זה.


    נשמח לראותכם,
    מלי ומזל

     

    ההורים יצרו קשר איתנו המדריכים ורצו להפתיע את החניכים במדורה הכיתתית. הם הציעו שנכין יחד כתובת אש לחניכים שתבער לצד המדורה. החלטנו ביחד שהכיתוב יהיה: "ה'2 פיוז".
    הכנו יחד עם ההורים את הכתובת בקן והדלקנו אותה במדורה הכיתתית. במפגש עם ההורים צפה העובדה שהם רואים בנו המדריכים כדמויות מרכזיות בכיתה ושזה הגיוני שאם יש אירוע כיתתי אז ניתן לפנות אלינו וברור שהשם של הקבוצה בקן יופיע בו.

    נראה לי שצריך להמשיך לשתף פעולה עם ההורים. זאת הזדמנות שמאפשרת לנו לפנות ליותר ילדים בכיתה כי ככה כל הילדים בכיתה מרגישים באיזשהי מידה חלק מהקבוצה. זה כיף להיות במקום חשוב בכיתה. בעצם כל מה שאנחנו כמדריכים מצליחים להשפיע עליו בקבוצה משפיע על מה שקורה בכיתה.


    כחלק מתהליך הסיכום של המסע לפולין שעברו חברי שכבת י״א, תעלה ההצגה ״מרד של תקווה״ המספרת את סיפורם של חברי תנועת הנוער בגטו וורשה, באולם מופת שבהוד השרון. כל ההכנסות מאירוע זה יוקדשו לקרן הנצח המסבסדת מסעות של בני נוער לפולין.

    לחץ כאן כדי להירשם.

    ביום שני, 19/5, בשעה 19:30 תוצג באולם מופת הוד השרון ההצגה "מרד של תקווה".
    ההצגה עוסקת בסיפור התבגרותם של בני נוער וצעירים חברי תנועת הנוער "דרור" בגטו ורשה ובבחירתם האמיצה לא להיכנע למציאות ולמרוד.

    מקווים לראותכם, שכבת י״א.

    האיגוד המקצועי לילדים, נוער וצעירים בהסתדרות הנוער העובד והלומד הפיק ב-1 במאי את הדו"ח השנתי שלו, לשנת 2013. הדו"ח משמש גופים רבים בכנסת, בעיתונות ובמשרדי הממשלה, וגם נותן לחברה הישראלית תמונת מצב עדכנית על עבודת נוער בישראל והמאבק בניצול.

    גם השנה הפיק האיגוד המקצועי לנוער את הדו"ח השנתי על נתוניו השונים ב-1 במאי, דו"ח, אשר נכון להיום, משקף את התמונה המהימנה, המורכבת והמקיפה ביותר שיש על עבודת נוער בישראל. בדו"ח ניכרת ההתרחבות בפעילות האיגוד המקצועי והתוצאות שהיא מניבה.

    נתון בולט הניכר בדו"ח הוא עלייה ניכרת במספר הפניות של בני נוער לאיגוד המקצועי – 6,411 פניות ב-2013 לעומת 5,308 פניות ב-2012.


    מתוך 1,338 תיקים שנפתחו, 1,081 מהתלונות הן על פגיעות בשכר (הלנת שכר, שכר מינימום וכו'), מדובר בעלייה חדה ביחס לשנים הקודמות, שכן ב-2012 "רק" 520 בני נוער התלוננו על פגיעות בשכר.

    כפי שניתן לראות בתרשים, פעילות האיגוד המקצועי ב-3 השנים האחרונות נמצאת בעלייה מתמדת, מספר הפניות, התיקים והשבת הכספים גדל, וכן מספר התיקים שנסגרים בפשרות ובהליך מהיר ללא התערבות בית הדין לעבודה.

    לתפיסתנו, עלייה זו היא תוצאה ישירה של הגברת פעילות ההסברה של האיגוד המקצועי. בעולם העבודה "ידע הוא כוח". ההגנה הראשונית הכי טובה מפני ניצול היא הכרת הזכויות והמוכנות לעמוד עליהן מול המעסיקים, לכן הורחבה הפעילות במדיה המקוונת, עם פרסומים רבים יותר בפייסבוק והפקת המשחק "שמעון לא פראייר" שעוזר לבני הנוער להכיר את זכויותיהם בעבודה ואף מאפשר להם להגיש תלונות דרך המשחק. כמו כן, נרשמו בשנת 2013 158,922 כניסות לאתר האיגוד המקצועי וצפייה ב-320,817 דפים (!) בתוכו. מדובר בעלייה של 37% בכמות הכניסות לאתר. בפייסבוק, צפו בפרסומי האיגוד המקצועי כ-170,000 משתמשים, ונרשמו מעל 400,000 הופעות של פרסומי האיגוד המקצועי ברחבי הפייסבוק. בנוסף, נעשו מבצעי שטח והסתובבויות, בהם חולקו מעל 50,000 "אקורדיונים" (כרטיסי זכויות) בשפות עברית, ערבית ורוסית.

    אדוני, ראש העיר!

    בשנים הקודמות, הבחינו באיגוד המקצועי כי ישנם ענפים "פרוצים" במיוחד, בהם העובדים מנוצלים אך אינם פונים כי לא ידעו עבור מי עבדו, לא רוצים לפנות כי עבדו רק יום אחד או שלא יודעים למי לפנות במקרה של ניצול. ענף מרכזי בו קיימת תופעה זו הוא המפלגות והסיעות.

    בדו"ח עולה כי במערכת הבחירות לרשויות המקומיות בערים רבות (שנערכו באוקטובר 2013), עקב פעילות הסברה בנושא, הבינו נערים רבים שעבדו עבור המפלגות והסיעות כי הם נחשפו לניצול ו-176 מהם פנו לאיגוד המקצועי לנוער. מדובר בענף אשר היקף הניצול בו הוא השלישי בגודלו מבחינת כמות הפניות שהגיעו לאיגוד המקצועי. הענף ממנו מגיעות אלינו הכי הרבה פניות, כבר השנה השנייה ברציפות, הוא ענף המסעדות ובתי הקפה.

    נציגי האיגוד המקצועי לנוער מוסרים כי תופעה זו של ניצול במערכות הבחירות היא מטרידה במיוחד שכן מדובר במעסיקים המתמודדים על תפקידים ציבוריים ועליהם לדאוג שבעתיים לשמירה על זכויות עובדיהם בכלל והנערים העובדים בפרט.


     

    "אם אני יכול לעזור לעוד אנשים שהדבר הזה לא יקרה להם אז אני רוצה…"

    חלק נוסף בדו"ח, אשר נוסף השנה לראשונה, מחקר איכותי שנערך בראיונות עם הנערים שפנו לאיגוד המקצועי בניסיון להבין מה הם חוויותיכם ותחושותיהם כלפי תהליך הליווי. מהראיונות עולה שהפונים עברו תהליך חינוכי במפגש עם מזכירי האיגו"ם אשר סייעו להם בדרישת זכויותיהם, בין אם בהבנה שלכל אדם מגיע יחס הולם ומכובד, ובין אם בהכרה שמוטלת עליהם אחריות לדאוג שבסביבתם יכירו את הזכויות ולא יחששו להילחם בניצול.

    "דיברתי על זה עם המון חברים" מספר יוסף, שדרש את זכויותיו ממעסיקיו דרך הנוער העובד והלומד "סיפרתי להם את הסיפור וגם פרסמתי את זה בפייסבוק. רציתי שגם ילמדו מהמקרה שלי ושלא יקרה להם גם. אם אני יכול לעזור לאנשים אחרים שהדבר הזה לא יקרה להם אז אני רוצה… אני מרגיש שזו ממש זכות שיצא לי להכיר אתכם, כי תכלס אף אחד לא משקיע בזכויות ואף אחד לא שומר עלינו באמת כמוכם". מוספיה סגדו "מצאתי עבודה לפני כמה זמן, אז עכשיו ידעתי שאני צריכה להסתכל על התלוש.. עכשיו אף אחד לא יכול לעבוד עליי, ידע זה כוח".


     

    ביחד – זה הכוח האמיתי.

    שנת 2013 הייתה שנת שגשוג של התאגדויות בכלל והתאגדויות בני נוער וצעירים בפרט:

    התאגדויות אלה בענף המזון המהיר הובילו לירידה חדה באחוז ובמספר התלונות שקיבלנו מענף זה, מ-18% מסך התלונות ב-2011 ל-8% בלבד ב-2013.

    ירידה זו מוכיחה שחור על גבי לבן כי התאגדו בני הנוער תורמת באופן דרמטי למאבק בניצול.
    מעבר למניעת הניצול, במקומות מאוגדים אלה העובדים מבינים את כוחו של ה"יחד", ואף משתתפים בפעילויות משותפות רבות לעובדים, ביניהן המסע התנועתי לפולין, ממנו עובדי רשת בורגראנץ' שבו לאחרונה, ואשר מומן ע"י ועד העובדים ורשת בורגראנץ'.

    מודעים יותר – אך לא בהכרח מנוצלים פחות

    לסיכום, ניתן לראות באופן כמעט חד משמעי כי בני הנוער מודעים יותר לזכויותיהם בעבודה, וללא ספק מתעניינים יותר בנושא. עם זאת, אפשר לראות שהדבר לא אומר בהכרח שהם מנוצלים יותר או פחות, ומשימתנו כתנועה היא להמשיך להיות עם היד על הדופק, ולהמשיך ולשבור את מחסום הפחד, כדי למשוך עוד ועוד נערים ונערות להיות שותפים שלנו במאבק על שוק עבודה הוגן וחברה צודקת.

     

     

    לציון ה – 9 במאי יום הניצחון על הנאצים
    מפגש מרכז הנוער העובד והלומד


    גרמניה נכנעה סופית בתאריך 7 למאי 1945 . אולם ההכרזה הרשמית של בעלות הבית התרחשה ב – 9 במאי .
    מלחמת העולם השנייה הוכרעה בשתי גזרות מרכזיות: הראשונה והמרכזית פחות היא צפון אפריקה והמרכזית היא ברית המועצות. ברית המועצות שילמה מחיר כבד בחיי אדם במלחמת העולם השנייה. על פי הערכות כ- 25 מיליון בני אדם נפלו במלחמה מתוכם לפחות כמחצית אזרחים. בצבא האדום לחמו כחצי מיליון יהודים, למעלה ממאתיים אלף מתוכם נפלו במהלך המלחמה. כניעת גרמניה צוינה בארץ ישראל. הועד הפועל של ההסתדרות הכריז על יום שביתה וחגיגות וכינוסים התקיימו בכל הערים המרכזיות. תאריך זה לא תפס את מיקומו בלוח השנה הישראלי עד גלי העליות מברית המועצות שהביאו איתם מורשת זו, של ציון המועד בדרך של תהלוכות ונשפים. כיום מדינת ישראל מכירה בתאריך ה – 9 במאי ומציינת אותו בכנסת ובטקסים ברשויות המקומיות, אולם מעבר לכך היחידים שמתייחסים אל היום הם ארגוני הווטרנים ותנועת הנוער העובד והלומד.


    על הצבא האדום

    "מלחמה זו אינה דומה למלחמות בעבר. בפעם הראשונה נתגלו לעינינו לא בני-אדם, אלא יצורים רשעים ומתועבים, פראי-אדם, מצוידים בכל הישגי הטכניקה, מפלצות, הפועלים לפי החוק ומסתמכים על המדע, ההופכים השמדת-עוללים ויונקים למלה האחרונה של חכמה מדינית. לא בקלות עלתה לנו השנאה. שילמנו בעדה בערים ומחוזות שלמים, במאות אלפי קרבנות. אך עתה הוברר לנו, כי אין אנו יכולים לחיות יחד עם הפאשיסטים בכפיפה אחת עלי אדמות… מובן, מצויים בין הגרמנים אנשים טובים ורעים, אך לא תכונותיו של היטלראי זה או אחר קובעות… רוצחים הם מפני שהם מאמינים, כי בעולם זכאים לחיות רק בני-אדם, שדם גרמני זורם בעורקיהם… שנאתנו להיטלראים מוכתבת על ידי אהבתנו למולדת, לאדם, לאנושות. בכך מקור שנאתנו ובכך הצדקתה. בהיתקלנו בגרמנים, אנו רואים, כיצד הרשעות העיוורת רוקנה את נפשה של גרמניה. לזרא לנו רשעות כזו. לא חינכנו את צעירנו, שישפילו את עצמם לדרגת היטלריסטים. לעולם לא ירצחו חיילי הצבא האדום ילדים גרמנים, לא ישרפו את ביתו של גתה בוויימאר או את ספרית מארבורג. נקמה – פירושה פרעון באותו מטבע, שיחה באותה לשון, אך לנו אין שפה משותפת של פאשיסטים… אנו רוצים ברבגוניות בחיים, בייחוד הלאומים והאנשים. יש מקום תחת השמש לכל יצור.
    מתוך "צידוק השנאה", איליה ארנבורג (סופר רוסי)

    משמעות הניצחון על הנאצים

    "ביום זה יום הניצחון על הנאציזם – אנחנו מצדיעים למי ששחררו את העולם מן הסיוט שבו הוא חי במשך שש שנים ארוכות, מיליוני החיילים מצבאות בעלות הברית שניצחו במערכה הגורלית לעתידה של האנושות, המערכה הכבדה רבת הקורבנות על כבודו של האדם וחירותו.
    לצד הכוחות שנלחמו בחירוף נפש נגד חיית האדם הנאצית היו גם כמיליון וחצי מן הגיבורים האלה – בני העם היהודי – חיילים בצבאות בעלות הברית, לוחמים ביחידות הפרטיזנים בארצות מזרח אירופה ובשורות המחתרות האנטי-פשיסטיות במערב אירופה ובצפון אפריקה.
    בכל מלחמה – נלחמים על החיים ועל המוות. במלחמה נגד הנאציזם, נלחם הלוחם היהודי לא רק על חייו שלו אלא על חיי העם היהודי כולו."

    אהוד אולמרט, 9 במאי 2007 נאום במליאת הכנסת, לציון 62 שנים לניצחון על גרמניה הנאצית.


    פעילות התנועה

    מזה שמונה שנים הנוער העובד והלומד מציין את יום הניצחון על הנאצים בהובלת חניכים דוברי רוסית בתנועה. החניכים ומדריכיהם קשרו קשר אמיץ עם הווטרנים במגוון פעולות וביניהם: מפגש לשמיעת עדויות, הפקת תערוכה בנושא, עריכת חוברת סיפורי גבורה מהמלחמה ועוד. לפני כשנה התכנס קונגרס נוער דובר רוסית בו התקבלו ההחלטות הבאות.

    החלטות קונגרס נוער דובר רוסית :

    1. קריאה לכל החניכים בשכבה הבוגרת, גם אלו שאינם דוברי רוסית, להשתתף בצעדות הווטרנים המתקיימות בערים השונות ברחבי הארץ.
    2. בכל שנה יתקיים אירוע מחוזי לשכבה הבוגרת בצורת נשף. הנשף יתקיים בסגנון שנות הארבעים, כולל תחפושות. הנשף יעסוק בתוכן שקשור ליום הניצחון.
    3. קיום אירוע ברמת העיר, בסגנון טקס וצעדה, המיועד לחניכי השכבה הצעירה והמתבגרת, כיתות ד'-ח'. לפני קיום האירוע יתקיימו שיעורי חברה בבתיה"ס היסודיים בעיר. במידה וקיום האירוע לא יצליח ברמה העירונית, יש לקיימו ברמה הבית ספרית.

    במועצה החינוכית שהתקיימה בדצמבר החליטו החניכים על השתתפות בצעדות. השנה השתתפו החניכים בטקס הממלכתי בירושלים שהתקיים ב – 8.5 ובצעדות וטקסים שונים ברחבי הארץ. הועברו שיעורי חברה בנושא במוקדים רבים. כמו כן השנה לראשונה בתאריך 15.5 יקיימו החניכים נשף לציון יום הניצחון על הנאצים. בנשף ישתתפו חניכים דוברי רוסית ושאינם דוברי רוסית.

    עומדים אנו בערב זה ונזכרים בגדולת האדם, ביכולתו הבלתי מוסברת להיות בעבור האחר, להילחם בעבור האחר ואף לשלם בחיים בעבור האחר, בעבור החברה, בעבור המדינה. כאשר לא חדוות הקרב או בצע אישי מאיצים בך קדימה "אלי קרב", אלא הבית, המשפחה, החברה שנבנית ועוד עתידה להיבנות כאן. בית לעם היהודי, חברת המופת לעם היהודי, אור לגויים – כמצווה עלינו משחר כינונינו כעם. צעד אחד לא נלך לאחור בבוא האויב לקראתינו כי מדינה יהודית הינה דיגלנו ואנו לה החומה עד עולם.

    כדברי ברנר על מגיני תל חי:
    "והחשבון היה אומנם ברור לכל – הוי, חשבון בלתי קר כל עיקר, לא חשבון של איונטר ופונטים ותקציבים כלל וכלל.
    ואולם הלב, הלב המסור, הוא האמין בניסים, האמין כי ישתנו סדרי בראשית לטובה עלינו, כי המסירות כל יכולה, כי האהבה לשעל אדמתנו תעתיק הרים.
    ומלבד זאת, אם למהר ולעזוב כל מקום שסכנה בו, הרי שעלינו לעזוב את הכל, לסוג מכל הנקודות – ולאן?
    ובכלל, ענו והודיע לבסוף – אם תבוא העזרה מן הדרום לצפון או לא תבוא, הנמצאים שם יעמדו על המשמר עד הרגע האחרון. ואין מה לדבר על עזיבה"  – 
    י.ח. ברנר

    זו כבר שנה שנייה, שאני עומד מעל במה זו וברשותי הכבוד לשאת דברים "לזכר", לזכר המגינים הלוחמים, לזכר מלח הארץ, מיטב בננו, חברינו, הורינו, אחינו, לזכר הנופלים המלחמות ישראל. רק שהשנה נשיאת המילים קשה וכבדה, שואל את עצמי לזכותי לשאת מילים אליהם, אל הלוחמים הנופלים, עליהם אל מול קהל המשפחות וחברי התנועה, על אותם לוחמים אשר רוח הציונות פיעמה בליבם, רוח אשר שילמה מחיר בנפש עבור נפש ישראל, נפש העם היהודי במדינתו, רוח החלוץ אשר הולך לפני מחנה האומה לשם ההגנה, הגנה על החיים, הגנה על חבל הארץ בו יוכל העם לשכון.

    האם די ציוני אני בחיי? האם די חלוץ אני בחיי שבעבור זה קניתי לי את זכותי לשאת דברים או אף להזכיר את הנופלים? המצדיק אני בחיי את אשר נפלו כה רבים בעבורו, המחייב אני את חיינו בארץ בחיים גדולים.

    שוב אעזר בברנר:
    "תל חי. לב ישראל חי. אבל יתר אבריו? היחיו גם הם? הנכונים אנו כולנו לחיות עם דופק הלב הזה עד הנשימה האחרונה? הבאנו כולנו בחדרי ליבנו בימי הזעם האלה, אשר לא מהר יעברו, השמענו שם כולנו את הד הקריאה החרישית הרוממה של הגיבור כרות הזרוע: 'טוב למות בעד ארצינו'? טוב! אשרי מי שמת בהכרה זו – ותל חי למראשותיו"      – י.ח. ברנר

    ובכלל, מה הם אלו אותם החיים בארץ אשר בעבורם נלחמו ועוד נלחמים כה רבים מאיתנו בחירוף נפשם? אומר אני לכם, חברים, משפחות, חברי תנועה: עלינו להילחם על החיים במדינת ישראל בחירוף נפש כשם שאנו ואחינו נחלמים על החיים אל מול המוות הברור והמיידי מצוררנו הרבים. זאת צוואת הנופלים והנותרים במדינת ישראל.

    החברה היחידה בה ניתן להאמר משפט כגון: "טוב למות בעד ארצינו" הינה חברה אשר ראוי להאמר בה "טוב לחיות בעד ארצינו" – אותה חברה אשר המופת היא לנו הדגל ואנו לדגל זה החומה, חומה חזקה, חומה אייתנה, חומה מוסרית, חומה ניצחית.

    מדברי טבנקין:
    "בעבודה ובהגנה מקופל התוכן הפנימי העמוק של תנועתינו, שלא הנימוקים הפוליטים הולידו אותו, כי אם צו מוסרי, והוא ממלא את חיי האדם. על דגלנו חרתנו במשולב: עבודה עצמית והגנה עצמית"

    מתוך מטרות התנועה, המטרה השביעית:
    "בוגר השואף להגשים עצמו במדינת ישראל ושותף לתהליכי בנייתה והגנתה"

    קורא אני לנוער שעוד עתיד לרשת מדינה זו, לחניכנו האהובים: חוסנה של החברה פנימית היא אשר מחזקת את לבינו בקרב, בנקודת הקצה, חזקו את ליבכם, חזקו את קישרכם אל הארץ, אך יותר מכך אל יושביה, אל אחיכם, חבריכם, קהילתכם. ללא חברה אשר אליה נכמה – לא יהיה בליבנו ונפשנו גם את הכח להילחם. חברה אשר אין אנו בוניה – לא יהיה בנו הכוח להגנתה. היום יותר מתמיד נכונה ברכתנו: לעבודה ולהגנה ולשלום, ניצרו זאת על ליבכם ולכו איתה בכל אשר תלכו.

    עמית יזרעאלי, רכז קן הרצליה
    ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
    יום שני 01 מאי 2006 ‏ג' אייר תשס"ו

    מחנה הקיץ של הנוער העובד והלומד. 4 ימים ו-3 לילות של חוויה יוצאת דופן, ייחודית ומהנה.

    מבין שלל האפשרויות אשר מוצעות לילד במהלך חופשות הקיץ, המחנה מעניק חוויות ופעילויות אשר ישארו כזיכרון ילדות לאורך כל שנותיו.
    החניך במחנה פוגש את עצמו מחדש במגוון תחומים – האחריות האישית , הבנייה המחנאית, הלינה בשק שינה תחת כיפת השמיים, המשימה הקבוצתית, בישולי שדה וא"ש לילה, סיפור המסגרת, פעיילות קבוצתית ועוד ועוד.
    כל אלה יוצרים לחניך עולם עשיר ומגוון שבמרכזו – החוויה והכשרה לעצמאות וחברות.
    חווית המחנה מעניקה יכולות חדשות ומלאות שדרכן החניך מתבגר, יוצר, מדמיין ומגלה על עצמו ועל חבריו דברים חדשים.

    המחנה מכיל חוויה קבוצתית עם החברים מהקן והבית ביחד עם המדריך אשר ליווה אותו בשנת הפעילות. המדריך או המדריכה מעניקים לו את כל תשומת הלב והיחס האישי, ורכז הקן, בוגר צבא, נמצא ומשגיח על התהליך החינוכי.
    מעבר לחוויה יחודית למחנה ערך מחנך – בחיבור לקבוצת הגיל, בעמידה באתגרים פיזיים ואישיים, בלמידה חוויתית של סיפור היסטורי בנושא ציוני או יהודי – תוך חשיפת הדילמות של התקופה והחייאה שלהם בדילמות של החניכים במחנה.
    המחנה מתקיים ביער כפר החורש – היער המסורתי של תנועת הנוער העובד והלומד אשר מתקיימים בו מחנות הקיץ כבר עשרות שנים. היער מוכשר ע"י חברי התנועה ואנשי מקצוע לכל צרכי החניך והחניכה במחנה: חדר אוכל עם אוכל חם, שירותים, מערכת מים קרים, מרפאת שטח מצויידת ומאובזרת, כיבוי אש, מערך אבטחה ובטיחות – כולם עומדים בכל התקנים של משרד החינוך והבטחון.
    מחנה הקיץ – אני, הקבוצה, המדריך, התנועה – יותר חופש יותר גדול!

    רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!