חברות וחברים שלום,
רציתי להפנות את תשומת לבכם למאבק חשוב שמתנהל בימים אלה, ולהביע את הזדהות ארגון המורים עמו:
מאבק עובדי מקדונלד'ס להתאגדות ולשיפור זכויותיהם.
עובדי מקדולנדס הם ברובם בני נוער המשתכרים שכר שאינו גבוה, ועובדים קשה למחייתם. צעירים אלה מממשים ערכים חשובים של עבודה ומלאכה, רובם הגדול לצד לימודים בבתי הספר העל יסודיים, ותחתינו כמורים.
במהלך השנה הנוכחית מנהלים עובדי מקדונלד'ס מאבק על הזכות להתאגד ולשפר את תנאי העסקתם. המאבק התעצם בימים אלה של סוף שנת הלימודים ותחילת חופשת הקיץ בה חלק מבני הנוער מנסים להשתכר בצורה מעוררת כבוד והערכה.
עובדי מקדולנד'ס התאגדו בסיוע הנוער העובד והלומד.
הגיעה אלינו הידיעה לאחרונה החלה הנהלת הארגון להתנכל להם ולהכפיש את מי שעומדים בראש המאבק.
כמורים אנו מכירים את הפרקטיקה הזאת של ניצול הכוח של המעסיקים כנגד העובדים, והכפשתם מתוך מחשבה כי כך ישברו.
חשוב שנביע את הזדהותנו עם מאבקם הצודק של עובדי מקדונלד'ס, הפועלים לפי ערכים אותם אנו שואפים להנחיל בקרב כל בני הנוער בישראל – עבודה למחייתם, לצד לימודים.
הדרישה שלהם להתאגדות ולהכרה בהם כחלק חשוב מהחברה בה הם עובדים, ומהחברה הישראלית בכלל, חייבת להיענות בסולידריות על ידינו כמי שפוגשים בהם בשעות שאינם עובדים ומחנכים אותם לאזרחות טובה.
מוזמנים לשתף ולחזות בהתאגדות הצעירה הנפלאה והחשובה הזאת בעמוד "מק'תאגדים" בפייסבוק:
https://www.facebook.com/groups/mcunion/
—
עובדי מקדונלד'ס יקרים, כמי שמחנכים אתכם ותמיד רוצים בהצלחתכם, נעניק לכם כל סיוע אפשרי במסגרת החוק.
קשה להתמודד עם בעל המאה במדינה קפיטליסטית כישראל, אך תוכלו לנצח אם תאמינו בצדקת מאבקכם ותתאזרו בסבלנות ובאורך רוח עד לניצחון.
אנו עומדים לרשותכם לעזרה ככל שזו תהיה נחוצה לכם.
כאיגוד עובדים שהוא גם ארגון מחנכים המורים את הדרך, ארגון המורים מתייצב לצד עובדי מקדונלד'ס, עד הניצחון במאבק הצודק.
שלכם,
יו"ר ארגון המורים
רן ארז
| אנחנו, עובדי מקדונלד'ס, בני נוער כמוכם. שמשלבים בין העבודה, לחברים ללימודים. חלק מאיתנו אפילו חברים בתנועות נוער שונות, ביניהן הנוער העובד והלומד. אנחנו עובדים ברשת המזון המהיר המובילה ביותר בארץ, המעסיקה אלפי עובדים: בני נוער, סטודנטים, יהודים, ערבים ודרוזים. כולנו עובדים ביחד מכל שכבות וגווני האוכלוסייה.
לפני כשנה התאגדנו – עובדי מקדונלד'ס – בהסתדרות הנוער העובד והלומד, במטרה לקחת את התנאים שלנו צעד קדימה ולחתום על הסכם קיבוצי. תמיד ידענו שאנחנו אלה שהופכים את מקדונלד'ס להיות חברה כל-כך מצליחה ורווחית, ותהינו למה אנחנו צריכים להסתפק בפירורים במקום פירות ההצלחה. לכן החלטנו להקים ועד – קבוצה שלה עובדים רציניים ומסורים מרחבי הרשת, שבחרה להוביל ביחד את מהלך ההתאגדות.
לפני כחודשיים היינו אמורים לחתום על ההסכם הקיבוצי. לפתע, באופן חד צדדי, ההנהלה החליטה לנתק איתנו מגע, לבטל הסכמות שכבר התחייבה להן ולבוא בדרישות חדשות. כל זאת במטרה אחת – למרוח את העובדים ולא לחתום על ההסכם הקיבוצי שלנו. כנראה שהם חושבים שבגלל שאנחנו בני נוער לא נדע להאבק על מה שמגיע לנו. למרות שפנינו פעמים רבות וקראנו להנהלה לחזור לשולחן המשא ומתן ולחתום על ההסכם, הם סירבו להיפגש איתנו. במקום לדבר איתנו, הם החלו להפיץ הודעות כוזבות לעובדים במטרה להפחיד ולהפריד בין העובדי. השיא היה כאשר החלו לפגוע בחברי הוועד. אחד מחברי הוועד לקח חלק במשמרת מחאה וקרא להנהלה להפסיק את גרירת הרגליים. תוך ימים אחדים הוא זומן לשימוע לפני פיטורין. ההנהלה החליטה לפעול אל מול עובדיה המסורים באופן כוחני. דבר שהבהיר לנו מעל לכל ספק שאם הם מתכוונים בכלל לחתום על ההסכם, הם מתכננים לשחק איתנו משחקים כוחניים עד שניאלץ לוותר על כל מה שהבטיחו.
בואו לעזור לנו לשנות! סולידריות של בני נוער, בני נוער עובדים ובני נוער מתנועות הנוער – כי העתיד הוא של כולנו! תקראו את המכתב הזה בקנים, בסניפים, בקבוצות ובמועצות השונות – והצטרפו אלינו בהפגנות ובמחאה. פרטים נוספים אצל רכזי הקנים. |
מילון התאגדות נוער: התאגדות במקום העובדה
ועד עובדים
הסכם קיבוצי
סכסוך עבודה
הזכויות שהועד נאבק עבורם:
|
סיון תשע"ד
יוני 2014
גיל-עד שאער מטלמון, נפתלי פרנקל מנוף איילון, ואייל יפרח תושב אלעד, טרם חזרו לביתם. נפתלי וגיל-עד, בני ה 16, חברי תנועת הנוער "בני עקיבא", לומדים יחד בישיבת "מקור חיים". אייל יפרח בן ה19, היה חבר תנועת "עזרא" ומתנדב במסגרת גרעין של"פ של התנועה ביפו, הוא הבן הבכור מבין 6 אחים, תלמיד הישיבה הגבוהה "שבי חברון".
בליל חמישי, סמוך לשעה 22:00, יצאו השלושה ברגל מהישיבה שבכפר עציון לצומת אלון שבות, משם יידעו את משפחותיהן באמצעות הודעות טקסט כי הם בדרך. לאחר שגיל-עד איחר ולא הצליחו ליצור עמו קשר, בני המשפחה החלו לדאוג, הבינו שמשהו קרה ודיווחו על היעדרותו. נפתלי, השני מבין 7 אחים, אינו גר בבית, על כן המשפחה לא ידעה על שאירע, עד שהגיעה השיחה מכוחות הביטחון.
לא נוכל לשער את תהומות החרדה והכאב שעוברים הנערים והמשפחות בימים ולילות אלו. כולנו תקווה שנזכה במהרה לראות את הנערים, בריאים ושלמים, בחיק משפחותיהם וחבריהם. ליבנו עם המשפחות שטרם קיבלו אות חיים מיקיריהן.
אלו ימים קשים גם לאחיותנו, תנועות הנוער "עזרא" ו"בני עקיבא", שהחטופים היו והינם חניכים ומדריכים בהן.
חטיפת הנערים, שכל רצונם להגיע לבתיהם, הינה מעשה נפשע של אלימות וטרור. ביצעו אותו אנשים אשר עבורם חיי אדם הם אין ואפס.
איננו יודעים את שמותיהם, לא ראינו את פניהם, אך מכירים אנו את מטרתם. מטרתם הינה להמשיך ולחזק את מעגל הרצח והאלימות. לעיתים יטענו שהם רוצחים בשם המולדת והאדמה, לעיתים ירצחו בשם האלוהים, לעיתים אף ירצחו בטענה שהם עושים זאת למען עמם. אך אנו מכירים היטב אנשים חסרי אלוהים, חסרי מצפון, חסרי אמונה וחסרי לב אלו. אנו יודעים כי הם רוצחים, חוטפים ופוגעים בבני אדם בשם אל אחד בלבד – ארס, אל המלחמה. כל מטרתם הינה להטביע את ארצנו בסבב נוסף של מרחץ דמים, מעגל נוסף של אלימות.
תנועת הנוער העובד והלומד, על כלל מדריכיה וחניכיה – היהודים, הערבים והדרוזים, מאמינה כי הדרך היחידה לחיות בארצנו היא דרך האמונה בשוויון ערכו של כל אדם. בדרך המאמינה כי קדושים חייו של כל אדם, כי חד פעמיים ונדירים הם.
דרך המתינות תובעת מאתנו לשמור על צלמנו דווקא בעת הזו. הדבר נכון במיוחד ביחס לשיח הציבורי (בתקשורת, ברשתות, בהפגנות) לנוכח האירוע. בימים אלו, בהם שעות השידור הן רבות אך המידע הממשי הוא מועט מאד, כלי התקשורת נותנים במה לדוברים מימין ומשמאל, וחלקם עוסקים בליבוי דעת הקהל והקצנתה. איננו מקבלים זאת. עלינו לזכור כי רוב רובנו, יהודים וערבים כאחד, אוהבים את החיים ואיננו מקדשים את המוות. גם בחברה הערבית והפלסטינאית ישנם רבים אשר כואבים את כאב המלחמה והסכסוך ושואפים לצמצם את האלימות של הקיצוניים.
אנו פוגשים ברחוב הישראלי קריאות שונות כנגד "הערבים". החטיפות הן פעולות טרור כנגד השלום והאשמים הם אותם פושעים המחוללים אותם. לא "הערבים", לא "היהודים" אלא אותם קיצונים, רדיקלים, אלימים, פושעים אשר משחיתים את סביבתם.
תנועתנו בעת הזו מבקשת להבהיר כי "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה", האלימות היא כרסום הסיכוי לשלום, האלימות היא כרסום החברה הישראלית, האלימות היא רמיסת חיי אדם. תנועת הנוער העובד והלומד, כתנועה כללית וגדולה, תמשיך לעשות כל שביכולתה כדי לקדם את השלום בחברה הישראלית ולמגר את האלימות. להיאבק בחושך ולהגביר את האור של השלום, הצדק, השוויון והאנושיות.
אנו מגנים את פשע טרור זה וקוראים לחברה הישראלית להיאבק בקיצוניות דרך מתינות. מתינות פירושה לנהל מלחמה בלתי מתפשרת נגד הרוצחים, החוטפים, מחרחרי המלחמה באשר הם. מתינות בעת הזו, פירושה לפעול – מדינית וצבאית – כדי להגיע במהרה אל הנערים וכדי לפגוע בתשתיות של ארגוני טרור. מתינות, בעת זו, משמעותה לחוש חמלה ורוך כלפי קורבנותיו- נערים צעירים שכל רצונם היה לחזור לביתם.
בימים קשים אלו, אנו מבקשים להזדהות ולחזק את משפחות החטופים, את חבריהן וחברותיהן, ואת חניכי ומדריכי תנועות הנוער "עזרא" ו"בני עקיבא" ומשתתפים אתכם בתפילה מעומק הלב שישובו הביתה בשלום.
מרכז התנועה, מדריכי וחניכי התנועה
חניכים מהשכבה הצעירה בקן ראש העין
בחג השבועות, אנו נוהגים לחגוג עם המשפחה, ללבוש בגדים לבנים וחגיגיים ולאכול ארוחת ערב מיוחדת שמורכבת רובה ממוצרי חלב וירקות.
אף אם כל האווירה החגיגית והטובה, אסור לנו לשכוח אירוע היסטורי משמעותי מאד שקרה בתולדות עם ישראל, ובתולדות יהודי עדות המזרח בפרט.מדובר על פרעות ה"פרהוד" או "ליל הבדולח של יהודי עיראק", אירוע שקרה בחג השבועות, 1-2.6 בשנת 1941.
בתקופה שלפני הפוגרום, עלו הנאצים לשלטון באירופה. בלב אירופה הפכו הנאצים לשליטי גרמניה ובארץ ישראל התלקחו אירועי הדמים עליהם ניצח המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, בן בריתם של הנאצים. העם העיראקי לא נותר אדיש לשטף הלאומני.
בשנת 1932 הסתיים המנדט הבריטי בעיראק, והמדינה זכתה לעצמאות, ועד 1941 שררה בעיראק חוסר יציבות מבחינה שלטונית. המאבק בין לאומנים פאשיסטים שתמכו במדינות הציר לבין התומכים במדיניות פרו-בריטית, הגיע לשיאו כשפרץ בעיראק מרד רשיד עלי אל-כילאני, שבמהלכו נתפס השלטון על ידי קבוצת קציני צבא פרו-נאצים. במהלך חודש המלחמה התגברו ההתנכלויות כלפי היהודים.
בעיצומו של חג השבועות פרצו המוני מוסלמים מהמסגדים כשבידם אלות, גרזנים וחרבות ופשטו על שכונות היהודים. בפוגרום זה, ביומיים בלבד, נרצחו כ200 יהודים, 2200 נפצעו, 242 נהפכו ליתומים ול50,000 יהודים נבזזו הבתים והרכוש.
יהודים הוצאו בכח ממכוניות ואוטובוסים, הוכו מכות רצח ונשחטו בחרבות ופגיונות לעיני ־כל. המהומות החמירו ביום השני, אז ניתנה פקודה לפורעים ללכת למרכז המשטרה ולקחת משם נשק.
בזמן המהומות נבזזו ונשרפו חנויות ובתי היהודים, שסומנו עוד קודם לכן בסימן "חמסה" אדומה, וקציני משטרה בדרגות גבוהות העמיסו על משאיות את הרכוש שנשדד מהן ומבתי היהודים. גם בתי כנסת ניזוקו וחוללו ספרי תורה. הפורעים ביצעו מעשי אונס וריטוש אברים של תינוקות, נשים וזקנים. במקומות קרובים לנהר ובבתים שבהם היו בארות, השליכו את הילדים למים לעיני ההורים.
עדות:
היינו בבית. כששמענו צעקות ההמונים בחוץ, יצאנו למרפסת. ראינו ערבים רבים צובאים על בתי היהודים, נושאים עשרות כלים ורהיטים בידיהם. הם רוקנו את בתי היהודים, ולקחו מכל הבא ליד שכנים של אתמול נהפכו לאויבים של היום. שוטרים, שאמורים היו לשמור על הסדר, פשטו את מדיהם והשתתפו בהרג. נשים הורדו מהאוטובוסים, בטניהן שוספו ועובריהן הוצאו. זקנים הוכו עד מוות ברחובות. בתים שלמים נבזזו עד היסוד.
פורעים עם חרבות ופגיונות
לדעתי חשוב ללמוד ולזכור מאירוע זה, לא את אכזריותם ושנאתם של הפורעים כלפי היהודים, אלא בעיקר, את סיפורי הגבורה הרבים שמסתתרים מאחורי ההשפלה והאלימות שהופנו כלפי יהודי עיראק.
הצגת הפרהוד כפוגרום נגד יהודים חסרי ישע מתעלם מכך שהיהודים בעיראק נלחמו בנאצים ובהשפעתם: הם כתבו מאמרים – בערבית – על פשעי הנאצים בגרמניה והפשיסטים באיטליה, הם שיתפו פעולה עם ליברלים וסוציאליסטים ערבים אנטי נאצים: והם מחו על מורים שהפיצו תעמולה גרמנית בבתי ספר ודרשו את פיטוריהם. גרמניה לא יכלה להקרין סרטי תעמולה בבגדאד כיוון שבתי הקולנוע – שהיו בבעלות יהודית – סרבו להקרין אותם. גם בימי הפרהוד, יהודים נאבקו – הם שפכו שמן על הפורעים, זרקו אבנים, ובעיקר קפצו מגג לגג בכדי להציל את עצמם.
כמו כן, לאחר המאורע, היהודים עמדו בפני צומת. האם לברוח לא"י או למדינות שכנות או להשאר בעיראק ארץ מולדתם ולשנות את המצאיות העגומה. בעקבות הפוגרום, קמה מחתרת ציונית יהודית וקומוניסטית. ארגון חשאי אשר פעל בקרב הקהילה היהודית בעיראק. מטרות המחתרת היו: חינוך עברי וציוני, הגנה ועליה לארץ ישראל. מחתרת זו פעלה בשלוש זרועות עיקריות: תנועת החלוץ, תנועת ההגנה ותנועת ההעפלה שהעלתה יהודים לארץ ישראל בלתי חוקית, והיו מהאחראים על "מבצע עזרא ונחמיה".
אנדטרדה לזכר הרוגי הפרהוד ברמת גן קבר אחים בו נקברו 200 יהודים
אני חושב שסיפור גבורה, מעורר השראה זה, נשאר רק בגדר פיסת הסטוריה נשכחת. כואב לדעת שבבתי הספר לא מוזכר אירוע זה אפילו לא בשורה אחת, ושלתרבות ולהיסטוריה של יהדות עדות המזרח אין כל כך מקום בהיסטוריה הנלמדת במשרד החינוך.
תפקידנו כתנועה, ששמה את ערך שיוויון ערך האדם במרכזה, הוא לעצב את זיכרון ההיסטוריה מחדש. בצורה שיוויונית. ולגבש מחדש זהות ציונית חדשה. (כמו הבחירה בהעמקה, בחינוך ובזיכרון של יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנהרגו במסעם לישראל, שהיה שבוע שעבר). מרגש אותי להבין, שלי, חבר תנועה ובן לעדות המזרח, יש מקום אמיתי לבחון את הזהות שלי ולגבש אותה.
חג שמח!
אביחי מסוארי, גרעין חביבי
להיות בני נוער עובדים בישראל 2014 זה לא דבר קל בכלל. בני הנוער שיוצאים לעבוד נתקלים לרוב בתנאי ניצול. הפתרון הוא התאגדויות במקומות העבודה. ההתאגדות נותנת את האפשרות לעובדים לקדם ולשפר את התנאים שלהם במקום העבודה דרך חתימה על הסכם קיבוצי.
כשחשבנו על מה אנחנו דורשים מההנהלה עבור העובדים, ניסינו לחשוב על אילו צרכים מקום העבודה יכול וראוי שיענה עבור בני הנוער העובדים. אנחנו בני נוער שעושים את צעדינו הראשונים בעולם העבודה. לרובנו זו היא העבודה הראשונה. חשוב שמקום העבודה ידע להתייחס לצרכים שלנו כבני נוער עובדים, יכבד אותנו וידע גם לתת. לא רק לקחת.
בעקבות התנהגות ההנהלה, שכבר כמה שבועות מסרבת בכלל לדבר איתנו, החלטנו לצאת למאבק. אנחנו דורשים מהנהלת מקדונלד'ס לחתום איתנו על ההסכם הקיבוצי שהתחייבה לו.
אנחנו לא נישבר, אבל אנחנו צריכים אתכם איתנו, צריכים אתכם במאבק, ככל שיצטרפו אלינו יותר אנשים, שיתמכו ויחזקו את העובדים נוכל לגבור על כל המכשולים העומדים בדרך. סוד כוחה של "הנוער העובד והלומד" שלנו טמון בכך שהיא גדולה ומגוונת, פועלת בקינים ובסניפים, במקומות העבודה, וכולם במטרה אחת – למען חברה טובה וצודקת יותר.
