בחג השבועות, אנו נוהגים לחגוג עם המשפחה, ללבוש בגדים לבנים וחגיגיים ולאכול ארוחת ערב מיוחדת שמורכבת רובה ממוצרי חלב וירקות.
אף אם כל האווירה החגיגית והטובה, אסור לנו לשכוח אירוע היסטורי משמעותי מאד שקרה בתולדות עם ישראל, ובתולדות יהודי עדות המזרח בפרט.מדובר על פרעות ה"פרהוד" או "ליל הבדולח של יהודי עיראק", אירוע שקרה בחג השבועות, 1-2.6 בשנת 1941.
בתקופה שלפני הפוגרום, עלו הנאצים לשלטון באירופה. בלב אירופה הפכו הנאצים לשליטי גרמניה ובארץ ישראל התלקחו אירועי הדמים עליהם ניצח המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, בן בריתם של הנאצים. העם העיראקי לא נותר אדיש לשטף הלאומני.
בשנת 1932 הסתיים המנדט הבריטי בעיראק, והמדינה זכתה לעצמאות, ועד 1941 שררה בעיראק חוסר יציבות מבחינה שלטונית. המאבק בין לאומנים פאשיסטים שתמכו במדינות הציר לבין התומכים במדיניות פרו-בריטית, הגיע לשיאו כשפרץ בעיראק מרד רשיד עלי אל-כילאני, שבמהלכו נתפס השלטון על ידי קבוצת קציני צבא פרו-נאצים. במהלך חודש המלחמה התגברו ההתנכלויות כלפי היהודים.
בעיצומו של חג השבועות פרצו המוני מוסלמים מהמסגדים כשבידם אלות, גרזנים וחרבות ופשטו על שכונות היהודים. בפוגרום זה, ביומיים בלבד, נרצחו כ200 יהודים, 2200 נפצעו, 242 נהפכו ליתומים ול50,000 יהודים נבזזו הבתים והרכוש.
יהודים הוצאו בכח ממכוניות ואוטובוסים, הוכו מכות רצח ונשחטו בחרבות ופגיונות לעיני ־כל. המהומות החמירו ביום השני, אז ניתנה פקודה לפורעים ללכת למרכז המשטרה ולקחת משם נשק.
בזמן המהומות נבזזו ונשרפו חנויות ובתי היהודים, שסומנו עוד קודם לכן בסימן "חמסה" אדומה, וקציני משטרה בדרגות גבוהות העמיסו על משאיות את הרכוש שנשדד מהן ומבתי היהודים. גם בתי כנסת ניזוקו וחוללו ספרי תורה. הפורעים ביצעו מעשי אונס וריטוש אברים של תינוקות, נשים וזקנים. במקומות קרובים לנהר ובבתים שבהם היו בארות, השליכו את הילדים למים לעיני ההורים.
עדות:
היינו בבית. כששמענו צעקות ההמונים בחוץ, יצאנו למרפסת. ראינו ערבים רבים צובאים על בתי היהודים, נושאים עשרות כלים ורהיטים בידיהם. הם רוקנו את בתי היהודים, ולקחו מכל הבא ליד שכנים של אתמול נהפכו לאויבים של היום. שוטרים, שאמורים היו לשמור על הסדר, פשטו את מדיהם והשתתפו בהרג. נשים הורדו מהאוטובוסים, בטניהן שוספו ועובריהן הוצאו. זקנים הוכו עד מוות ברחובות. בתים שלמים נבזזו עד היסוד.
פורעים עם חרבות ופגיונות
לדעתי חשוב ללמוד ולזכור מאירוע זה, לא את אכזריותם ושנאתם של הפורעים כלפי היהודים, אלא בעיקר, את סיפורי הגבורה הרבים שמסתתרים מאחורי ההשפלה והאלימות שהופנו כלפי יהודי עיראק.
הצגת הפרהוד כפוגרום נגד יהודים חסרי ישע מתעלם מכך שהיהודים בעיראק נלחמו בנאצים ובהשפעתם: הם כתבו מאמרים – בערבית – על פשעי הנאצים בגרמניה והפשיסטים באיטליה, הם שיתפו פעולה עם ליברלים וסוציאליסטים ערבים אנטי נאצים: והם מחו על מורים שהפיצו תעמולה גרמנית בבתי ספר ודרשו את פיטוריהם. גרמניה לא יכלה להקרין סרטי תעמולה בבגדאד כיוון שבתי הקולנוע – שהיו בבעלות יהודית – סרבו להקרין אותם. גם בימי הפרהוד, יהודים נאבקו – הם שפכו שמן על הפורעים, זרקו אבנים, ובעיקר קפצו מגג לגג בכדי להציל את עצמם.
כמו כן, לאחר המאורע, היהודים עמדו בפני צומת. האם לברוח לא"י או למדינות שכנות או להשאר בעיראק ארץ מולדתם ולשנות את המצאיות העגומה. בעקבות הפוגרום, קמה מחתרת ציונית יהודית וקומוניסטית. ארגון חשאי אשר פעל בקרב הקהילה היהודית בעיראק. מטרות המחתרת היו: חינוך עברי וציוני, הגנה ועליה לארץ ישראל. מחתרת זו פעלה בשלוש זרועות עיקריות: תנועת החלוץ, תנועת ההגנה ותנועת ההעפלה שהעלתה יהודים לארץ ישראל בלתי חוקית, והיו מהאחראים על "מבצע עזרא ונחמיה".
אנדטרדה לזכר הרוגי הפרהוד ברמת גן קבר אחים בו נקברו 200 יהודים
אני חושב שסיפור גבורה, מעורר השראה זה, נשאר רק בגדר פיסת הסטוריה נשכחת. כואב לדעת שבבתי הספר לא מוזכר אירוע זה אפילו לא בשורה אחת, ושלתרבות ולהיסטוריה של יהדות עדות המזרח אין כל כך מקום בהיסטוריה הנלמדת במשרד החינוך.
תפקידנו כתנועה, ששמה את ערך שיוויון ערך האדם במרכזה, הוא לעצב את זיכרון ההיסטוריה מחדש. בצורה שיוויונית. ולגבש מחדש זהות ציונית חדשה. (כמו הבחירה בהעמקה, בחינוך ובזיכרון של יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנהרגו במסעם לישראל, שהיה שבוע שעבר). מרגש אותי להבין, שלי, חבר תנועה ובן לעדות המזרח, יש מקום אמיתי לבחון את הזהות שלי ולגבש אותה.
חג שמח!
אביחי מסוארי, גרעין חביבי