אתמול (29/9) הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת השלושה המלחין והמעבד גיל אלדמע, חתן פרס ישראל, מראשי מעצביו של הזמר העברי, אשר הלך לעולמו בגיל 86 ביום שני ה-28/9. אלדמע היה בילדותו חניך בקן בורוכוב ואף יצא להכשרה עם "הנוער העובד" לקיבוץ דפנה. נציגים מהקן נכחו בהלוויה והניחו זר בשם חניכי קן בורוכוב לדורותיו ותושבי השכונה.
גיל אלדמע הלחין שירים שהם מנכסי צאן הברזל של הזמר הישראלי, ובהם: "זמר איכרים" (גורן גרעינים), "שיבולים" (חד מחרב), "אנה פנה דודך", "כי תנעם", "מחול הדייגים" (רוח ים והוד גלים), "ויניקהו דבש מסלע", "נערי ברועים" ו"מכל פרחי מור בגן". כן הלחין את המוזיקה להצגה "בת המלך" בתיאטרון הילדים והנוער ואת המוזיקה להצגה "הכנסת כלה" של ש"י עגנון ב"הבימה". גיל אלדמע עיבד כ-500 שירים, מהם עיבודים קוליים למקהלות ולחבורות זמר. בנוסף היה גיל אלדמע מעורב בכתיבת השיר "ירושלים של זהב" עם נעמי שמר.

גיל נולד בשכונת בורוכוב בגבעתיים בשנת 1928 להוריו, זהבה ואברהם אלדמע . אביו היה המורה לציור בגימנסיה "הרצליה" מראשיתה ומיוזמי קרנבל פורים ב-1912, לימים ה"עדלאידע" הידועה של תל אביב. ביתו של אברהם אלדמע בשכונת בורוכוב שימש מרכז תרבותי-קהילתי לכל הסביבה, וחצרו כשימשה תיאטרון קיץ בן 900 מושבים. כאן הציגו "הבימה", "אוהל", "המטאטא" ושאר להקות התיאטרון של אז. על בית ההורים מספר גיל אלדמע: "הבית היה מעין מועדון תרבותי לתושבי השכונה. כל ערב שבת היו באים לביתנו לרקוד לצלילי הפסנתר של אבי, שלא למד מוזיקה והיה מורה לציור. את הבמה בחצר ואת הספסלים שאירחו את באי ההצגות הקים אבא ללא סיוע כספי. למעשה גדלתי בתוך תיאטרון, ודי מהר התבלט כישרון המוזיקה שלי."

בגיל 11 הצטרף גיל לסניף בורוכוב של "הנוער העובד" ושם עסק בהכנת מוסיקה לטקסים ומסיבות. עם סיום לימודיו בגימנסיה "הרצליה" יצא גיל עם הכשרת "הנוער העובד" של הפלמ"ח לקיבוץ דפנה. השיר הראשון שהלחין היה "שיא הכיף", לבקשת חיים פיינר (לימים חפר).
במלחמת העצמאות ניהל גיל יחד עם דנה כוגן את תחנת השידור "קול הגליל" שהתמקמה בקיבוץ איילת השחר, והיה פותח את שידוריה בנגינת שיר הפלמ"ח באקורדיון ומסיים אותם ב"שיר הפרטיזנים". בפברואר 1949 נשלח כקשר לכאוכב אל הווא, ושם עלה על מוקש ונפצע. גיל איבד את רגלו הימנית שנקטעה מעל לברך.
לאחר שהשתקם החל גיל אלדמע ללמוד באקדמיה למוזיקה בירושלים; הוא סיים את לימודיו בהצטיינות והחל לעבוד כמדריך וכמורה למוזיקה בכפר הנוער "הדסים"; שם הקים מקהלה ותזמורת ושם גם יצר את שיריו שהפכו מאז לחלק מנכסי צאן הברזל של הזמר העברי.
בשנת 1957 יצא גיל לארה"ב להמשיך בלימודיו. הוא למד ב"מנס קולג' אוף מיוזיק" וסיים אותו בהצלחה. בניו יורק הכיר את רעייתו לעתיד ויקי, ונשא אותה לאישה בשנת 1960. משחזר לארץ באותה שנה החל לעבוד ב"קול ישראל" בתחום המוזיקה העממית והזמר העברי כעורך תכניות, כמעבד להרכבים קוליים וכליים, כמנהל מוזיקלי של תכניות וכמפיק ומפיק שותף של מופעי זמר עבריים. בין תכניותיו: "שירו רונו נא", "אנחנו שרים לך", "אנו נהיה הראשונים", "שוב יוצא הזמר" ועוד תכניות רבות אחרות.

^{בשבוע שעבר בסמוך לתחנה המרכזית בפתח תקווה, תקפו שני גברים את דסה גטה בן ה-74 ועוד גבר בן-35, שניהם תושבי העיר. חטאם היחיד היה ששניהם בני העדה האתיופית, כאשר שני התוקפים חושבים שבפתח תקווה אין מקום לכולם. בחקירתם הסבירו את המניע המכוער: "אנחנו לא אוהבים שחורים".
"מי הביא את האתיופים לפתח תקווה ולמה הם מסתובבים שם חופשי?", אמרו בחקירתם החשודים, שגם הודו במיוחס להם.
חניכי סניף המחדשים בעיר החליטו לא לשתוק מול הגזענות הזו והגיעו היום לעודד ולאחל שנה טובה וצודקת לטסה ומשפחתו.
הגענו מתוך תחושה ואמונה שפתח תקווה, כמו כל מדינת ישראל שייכת לכל האנשים שחיים בה. אי אפשר לעבור לסדר היום על אירועים כאלה וחייבים לגנות ולהוקיע בכל תוקף מעשים גזעניים מכל סוג שהם. הגענו לבית של דסה גטה ונפגשנו איתו ועם אשתו. הם עלו לפני ארבע שנים מאתיופיה, וגטה השאיר עלינו רושם עז בתור אדם חזק שגם בגיל 70 עוד הולך לעבוד כדי לפרנס בכבוד את המשפחה שלו. הוא היה מאוד נחמד והוא ואישתו אירחו אותנו בנדיבות.
למרות שלא הבנו את השפה אחד של השניה היה ברור שמדובר באיש טוב ונעים, והיה קשה מאוד לראות איך אנשים יכולים לפגוע באדם כזה פשוט כי הוא מהעדה האתיופית.}

^{האלימות על רקע גזעני היא מחלה שאינה חשוכת מרפא בחברה שלנו. ככל שנכיר ונתקרב אל אלו שאנו מפחדים מהם, נגלה את עצמנו ואת השותפים שלנו לבניית החברה הישראלית הצודקת. בינתיים, אנחנו לא נשתוק מול אף גילוי של גזענות ולא ננוח עד שהחברה הישראלית כולה תהיה פתוחה לכל נער ונערה – כמו הסניפים והקנים שלנו.}

בר גולצמן – רכזת סניף המחדשים בפתח-תקווה

ברכת שנה טובה לכל שותפינו וידידנו,

שתהא השנה החדשה ברוכה בצדק, מוסר ושוויון לכל אדם.
نتمنى ان يكون هذا العام الجديد،مرحب بالعدالة ، اﻷخلاق والمساواة لجميع البشر .

"המציאות החדשה הנוצרת בימים אלה מחייבת אותנו לשידוד מערכות כמעט בכל תחומי החיים. אמנם, אנו מצווים לשמור על ביטחוננו, ועדיין הביטחון חייב להיות בראש סדר היום, כי אין שום פשרה בעניין הביטחון, חיי ילדנו ונכדנו חשובים לנו יותר מכל. מול המציאות החדשה בעולם המשתנה, עלינו לעצב דמות חדשה של יהודי וישראלי. לשם כך עלינו לשנות דפוסי חשיבה שנטבעו בנו במשך שנות האיבה. אנחנו צריכים לחשוב אחרת, לראות את הדברים אחרת. השלום מחייב עולם מושגים חדש, הגדרות אחרות, חינוך והדרכה. כך נחזור אל המקורות, אל הרעיון הציוני, שימשיך את סיפור ההצלחה של שיבת ציון, אל הפריחה הרוחנית, המוסרית, הטכנולוגית והכלכלית, אל בניין החברה הצודקת ששואפת לעילוי האדם."

יצחק רבין ז"ל, טקס הענקת דוקטור לשם כבוד באוניברסיטת חיפה, 5 ביוני 1994