סכסוך העבודה הכללי במשק
ביום שלישי 18/11/2014 הכריז יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן על סכסוך עבודה כללי במשק.
סכסוך העבודה בא כדי לתקן שלוש עוולות חמורות בשוק העבודה הישראלי:

• שכר המינימום הנמוך באופן קיצוני מיוקר המחייה אינו מאפשר לאנשים לקיים את עצמם ואת משפחתם
• בניגוד להתחייבות הממשלה, היא לא מטפלת בתופעת עובדי הקבלן, בדגש על תחומי הבריאות, החינוך והרווחה.
• המדינה מסרבת להחיל על המשק את ההסכם בין ההסתדרות לארגוני המעסיקים על שילוב חובה של עובדים בעלי מוגבלויות בשיעור של 3% מכוח העבודה.

העלאת שכר המינימום תאפשר למיליוני אנשים להתקיים בכבוד

קשה לאמוד כמה אנשים מרוויחים שכר מינימום, כי הרבה מאד אנשים עובדים במשרות חלקיות מאד. ההערכות הן שהמספר של מקבלי שכר המינימום הוא איפה שהוא בין 375 אלף ל-700 אלף איש. כלומר, אחוז גבוה של העובדים מקבל את שכר המינימום. נוסף על כך כוח הקנייה של שכר המינימום נמוך בישראל ביחס למדינות המפותחות, כך שעל אף ששכר המינימום היחסי גבוה רמת השכר נמוכה. כוח קנייה = מה אפשר לקנות עם הכסף שמרוויחים. למה הכוונה שכוח הקנייה של הכסף שלנו נמוך?

אחד מכל שבעה ישראלים בגילאי 20 ומעלה, (כ-725.3 אלף איש), חש עני במהלך השנה האחרונה.

לא מדובר בתחושה בלבד:

סקר של הלמ"ס מצא כי ב 2012 1.4 מיליון איש שנזקקו לטיפול שיניים ויתרו עליו בשל עלותו הכספית.
13% מאלו שנזקקו לטיפול רפואי, ויתרו עליו, ו 11% מאלה שנזקקו לתרופות במרשם רופא ויתרו עליהן בשל קשיים כלכליים

בסוף השבוע האחרון נערך סמינר מתעניינים לגרעין תמר. 
לסמינר הגיעו 18 חניכים מכפרי נוער שונים מכל רחבי הארץ (אפילו מכפר הנוער איילות שליד אילת…)

במהלך הסמינר הוצגו תכני התכנית והמשתתפים לקחו חלק בפעולות מעניינות על החברה הישראלית ועל הנהגה, סדנת גרפיטי מעולה, ערב בית קפה להיכרות מעמיקה ועוד פעילויות שונות.
מכאן יתחיל תהליך גיבושו והקמתו של הגרעין החדש לקראת שנת השירות בחוות ההכשרה שתתקיים בשנת הפעילות הבאה.
המשתפים שלקחו חלק בסמינר סיכמו במשפטים מגוונים: "לא האמנתי שאפשר להספיק כל כך הרבה בכל כך מעט זמן", "למדתי הרבה מאד על החברה הישראלית ועל הדילמות שבתוכה", "הכרתי אנשים מאד מיוחדים מכל רחבי הארץ ואני מאד רוצצה לחיות איתם ביחד באותו הבית", "אני לא רוצה לחזור לכפר הנוער כי הייתה שבת כל כך נעימה".
וכמובן שכולם הסכימו שסדנת הגרפיטי המיוחדת הייתה מעולה, בה למדו כיצד מתכננים מסר לגרפיטי, כיצד מעצבים וכיצד מכינים חולצות גרפיטי.

 ימים נוראים ואיומים עוברים עלינו ימים שטופי דם ורגשות נקם, ימים שבן-אנוש מתקשה להבינם ולבו נקרע למראה הזוועות. שוב נראה שידם של הקיצוניים משני הצדדים גוברת והיא על העליונה.
עתה הם מעבירים את הזוועות לבתי התפילה, בתי האלוהים, שם מתייחד האדם עם בוראו, ולא רחוק היום בו יצליחו לעורר מלחמת דתות, עדות ועמים. הגורם המרכזי למצב, לעניות דעתי, הוא היעדר דיאלוג בין הצדדים, כאשר כל צד מסתגר בקונכייה שלו ומבעיר מדורות משלו, המפיצות להבות שנאה והתלהמות. השבטיות מכלה כל חלקה בדו-קיום של עמים ועדות, שחיו זה לצד זה באותה עיר באותו ישוב באותה שכונה עשרות בשנים, עבדו יחד קנו באותם בתי מסחר וטיילו באותם מקומות. על אף המחלוקות, ומעשי אלימות, ידעו תמיד כולם לדלג ולהמשיך בשגרת החיים המשותפים, כשהתקווה לעתיד טוב יותר מכסה על מרירות וכעסים.
אך בתקופה האחרונה נראה שהקיצוניים במחנות השונים מצליחים לסחוף את הספינות לים הסוער של רצח בבית הכנסת, רצח צעירים וילדים, קטטות המוניות בתוך כפרים וערים מעורבות, ביטויי גזענות ושנאה בעוצמה ללא תקדים וחשדנות כלפי האחר והשונה בכל אשר תפנה. המבוגר האחראי, שאמור להשליט סדר ולהשרות אווירת בטחון לאזרחיו, ירד מן מהסיפון ואיש הישר בעיניו יעשה.
בימים כאלה, כשאנשים רוקדים על הדם ומפזרים סוכריות, מתוך ידיעה שהדברים ילכו ויידרדרו למקומות שאחריתם מי ישורנו, ובטרם יגררו את כולנו למרחץ דמים – חובה מוסרית והיסטורית היא על כל השפויים, להתעורר מתרדמתם ולהתריע על הרעה המתרגשת עלינו. כולנו חייבים לקום ולעשות למען יצירת תפנית שתחזיר אותנו למציאות של חיים משותפים. והדברים חייבים לחלחל עד אחרון האזרחים.
אזרחי מדינת ישראל כולם, ערבים ויהודים, צריכים להתכנס סביב עקרונות הדמוקרטיה כשהם מנהלים ביניהם דיאלוג. עלינו להפנים את תרבות הדיאלוג, שתחזיר את התקווה לעתיד טוב יותר לדורות הבאים. עלינו לשמר את התקווה שזה אינו חלום, שזה אפשרי.

בתמונה: עלי זחאלקה בנאומו בערצת זוכרים את הרצח. נאבקים על הדמוקרטיה. 8/11/2014