"…חשפו אותי לעולם הזה של התיאטרון והתחלתי לחכות למפגשים. לא בהכרח רק בגלל התיאטרון. בגלל האווירה שהייתה שם. כל מפגש מחדש הרגשתי יותר ויותר קשורה למקום הזה. התחלנו לעבור על איזה מחזה של איזה הרצל אחד, "אלטנוילנד"… ישבנו כולנו בקן תל אביב מרכז, עם חוברות ירוקות 4A שכתוב עליהן בגדול "טיוטה" (רק היו חסרים שלושה סימני קריאה להדגשה יתרה). חבורת ילדודס חמודים שתכלס אין להם מושג מהחיים שלהם, מקריאים דבר כל כך חשוב כאילו זה ראיונות לגל"צ. עוד לא היה בנו מקום להכניס את התוכן פנימה, אבל היסודות נוצרו והתהוו, וכולנו ידענו שאנחנו לוקחים בדבר הזה חלק. המשמעות הייתה באוויר. קשה לי להיזכר ביום הזה בלי שיעלה לי חיוך על הפנים.
במפגשים הבאים כבר ממש שיחקנו. ביימו אותנו והדריכו אותנו. אני לא זוכרת מפגש-מפגש מה היה, אבל התחושה נוכחת כאילו זה היה אתמול. הייתי ממש נרגשת להגיע. הייתי עולה על הרכבת לתל אביב וכבר היו לי פרפרים בבטן. "תיאטרון התנועה"! וואו, איזה דבר אני עושה עם האנשים האלו. התחלתי לאהוב את הכול שם- את גושי האבק בקצה החדר אהבתי.
מפה לשם- הצגה. ויש לנו בערך חודש וחצי. אז, סמינר. יומיים שלמים של כל זה. הוא היה כל כך טוב, אלוהים… לא היה רגע שקט וזה היה כל כך ממלא. בשלב הזה מיותר לציין שכבר הייתי מכורה. עבודה כל היום, ארוחת ערב יחד, ערב תרבות מ-ש-ג-ע וצחוקים אל תוך הלילה של כל החברים. זה היה הדבר הכי טוב שקרה לי, לא האמנתי שכל זה שייך לי.

כשהגענו לרגע האמת שבו עולים אל הבמה בבית הפלמ"ח בתל אביב, לא היה אחד שלא הרגיש שאנחנו עושים שליחות מינימום. היום אנחנו נעלה לבמה, ואנחנו נציג את הדברים האלה. אנחנו ניתן לאנשים לצאת בפה פעור כי אנחנו העברנו את המסרים האלה. כי אנחנו עבדנו קשה, כי אנחנו בעצמנו היינו כל כך מאמינים (לא שעכשיו אנחנו לא) שזה לגמרי, לגמרי בנו. לא שצריך סבב תודות, אבל גם היו לנו מדריכים דיי מדהימים. לא יכולה לדמיין אנשים אחרים שהיו עושים את זה טוב יותר.
עשינו "האדל" לפני העלייה. כולנו להבות רוטטות. רק רוצים לעשות את זה, רק רוצים שכולם ישמעו. עלינו לבמה. התחלנו. סיימנו. בכינו.
מכאן והלאה אנחנו כבר קבוצה במלוא מובן המילה. חבורת אנשים שכל כך רוצים את העשייה שלהם שזה מחליא. כל אדם שדיברתי אתו אמר כמה זה מדהים לו, חשוב לו. לי אישית זה כבר היה הדבר החשוב ביותר. המקום בו הרגשתי שאני שייכת יותר מכל מקום אחר בעולם.
זאת לחלוטין (לחלוטין!) החוויה הכי משמעותית שחוויתי עד כה בחיי. עשיתי כמיטב יכולתי, אך אין לי מספיק מילים בלקסיקון כדיי לתאר אותה עד לסופה ואת מה שהייתה עבורי. אם לסכם, אומר שהיא בנתה אותי. ולא רק נתנה לי מקום לאהוב את התנועה, אלא נתנה לי מקום לאהוב שוב את עצמי. אני בעיקר אסירת תודה."

מור ברדה, בוגרת קן פרדס חנה
חברת גרעין אלומה, קומונרית בקן צרעה,
בוגרת תאטרון התנועה.

מתוך הרצון להפוך את תאטרון התנועה לכלי חינוכי בחברה הישראלית וכבית ליצירה משותפת אנו נערכים לאודישנים להרחבת הקבוצה.
באופק אירועים גדולים כמו הועידה העשירית והצגות משמעותיות רבות – להרשמה לאודישנים כנסו ללינק:  http://goo.gl/forms/soj2Me5Hom

"איננו יורשים את האדמה מאבותינו. אנו משאילים אותה מילדינו."

פתגם של ילידי אמריקה.

ביום רביעי ה-3 בדצמבר, פרץ זרם נפט מדליפה בצינור של חברת "קו צינור אילת-אשקלון" (קצא"א) בערבה, סמוך לכביש 90, אל תוך שמורת הטבע עברונה. על פי ההערכות, בעקבות כחמישה מיליון ליטרים של נפט גולמי, נוצר שטח פגיעה בטבע המשתרע על פני כאלף דונם. תצלומי אוויר מהיום שאחרי, הראו פסים שחורים של נפט המתפרסים על פני קילומטרים רבים, ובולעים בתוכם את הנוף.
ככל שעובר הזמן נחשפים מימדי הפגיעה האדירים באזור. כ- 20 אלף טונות של קרקע הוצאו מהשמורה, והגשמים של השבועות האחרונים מקשים על טיהור יסודי של השטח משאריות הדליפה. ברשות הטבע והגנים מעריכים כי הזיהום פגע ביותר מ-400 עצי שיטים החיוניים ביותר לקיום השמורה, וכי נשקפת סכנה ממשית לחייהם של חלק גדול מבעלי החיים שבאזור. על פי כל ההערכות ייקחו חודשים ארוכים לשקם את השמורה, לאחר אסון טבע זה שהוא הגדול ביותר שנראה בארצנו בעשרות השנים האחרונות.
אני קורא בזאת למוסדות אכיפת החוק ולממשלת ישראל להביא לכך שהאחראיים למעשה ייחקרו ויועמדו לדין על הכשלים שהובילו לפגיעה החמורה בשמורת הטבע ובתושבי הערבה.
לא ניתן יד להשתקת החומרה של המפגע האקולוגי והשפעתו על חיינו. אנו מאמינים שהטבע הוא לא משאב שניתן להפקירו, אלא מערכת של איזונים המשמרים את החיים על פני כדור הארץ ונמצאים באחריותנו. לא נוכל לשתוק לנוכח ההרס שנגרם לאדמה, לצמחייה ולבעלי החיים, כי כל הרס כזה משפיע באופן ישיר ועקיף עלינו תושבי המדינה.
בכדי שנוכל להבטיח את המשך קיומנו במדינה ובעולם, עלינו להימנע בכל מחיר מפגיעה בסביבה, ולחפש תמיד אחר פתרונות ברי-קיימא לצרכינו ואורחות-חיינו.
אנו מאמינים כי דליפת הנפט בערבה צריכה להוות קריאת השכמה שתבהיר לנו תושבי המדינה, לממשלה ולבכירים בכלכלה ובתעשייה את השלכות המעשים שלנו ואורח חיינו על הסביבה.

ביום שישי שבת האחרונים נפגשו הנציגים של מזכירות חברי וחברות התנועה הארצית בנוער העובד והלומד לקראת הועידה העשירית של התנועה בקיבוץ רביד. במפגש היו נציגים ממגוון מעגלי הפעילות של הנוער העובד והלומד – קיום משותף, הקינים הערביים ותנועת הנוער הכוללת מדריכים וחניכים , נערים לומדים מהקן בעיר, במרחב ההתיישבותי ונערים עובדים ולומדים מהמחדשים.
כולם לקחו חלק בהכנות לקראת העלאת הצעות להחלטה בועידה, החלטות שיקבעו את סדר יומה של התנועה בשנים הבאות.
בפעולות שעברנו התעסקנו בשאלות השיוויון וערך האדם, ובנושאים בהם הולכים להתעסק בתהליך לקראת הועידה ה10 ובועידה עצמה, הבנו איך נראות העלאת הצעות להחלטה בתהליך הועידה והבנו מה הולכים להיות התפקידים השונים שלנו, חברי המזכירות עד הועידה ובמהלכה.
בנוסף היו המון מפגשי היכרות בין חניכי ומדריכי התנועה שהשתתפו בסמינר, למדנו להכיר אחד את השנייה ואת הפעילות המגוונת במקומות השונים.

ניפגש בהמשך בתהליך לקראת הועידה

סלואווה – רכזת קן רהט – הקינים הערביים
עדן – פעילה בסניף ראשון מרכז, נציגת פרלמנט המחדשים

لقاء ودورة سكرتيرية اعضاء وعضوات الشبيبة العاملة والمتعلمة نحو المؤتمر العاشر, وقد عقد لمدة يومين في كيبوتس رفيد. التقينا مع اقسام الحركة المختلفين: "التعايش المشترك", القسم العربي, حركة الشبيبة مع اللواء الموشافيم والمحدشيم.
لقد اخذ الجميع جزء في التحضيرات لاقتراحات قرارات المؤتمر والذي سيحدد مسار الحركة في السنوات القادمة.
في مركز الفعاليات كانت قيمة مساواة قيمة الانسان وهي مركز المؤتمر العاشر, وفهمنا من خلال ذلك كيفية اقتراح قرارات وبناء منهج ووظيفة المؤتمر التي توحي هذه القيمة الانسانية العليا.
ولا ننسى اننا تعرفنا على طلاب ومرشدين جدد وقمنا في توطيد العلاقات بين المشتركين في الدورة.

نلتقي قريبا اثناء التحضيرات للمؤتمر

سلوى- مركزة فرع رهط- القسم العربي
عيدن- فعالة في فرع ريشون مركز- ممثلة برلمان المحدشيم (قسم الشبيبة العاملة)

כחלק מהתחדשות אופני ההגשמה בתנועה הוקמה הקבוצה לחינוך עמלני של שכבת החוות והיא דרך הגשמה חדשה לחניכים וחניכות .השנה חברי הקבוצה בחרו בשם "קבוצת אלמוג". קבוצה זו מונה 10 חברים העוסקים בעמלנות ובנוסף לחינוך לעמלנות במוקדי הפעילות השונים.

הקבוצה עובדת בימים אלו על פרויקט נוסף – הקמת מרכז סמינרים חדש לתנועה. מרכז הסמינרים מוקם במבנה הישן של מחוז תיכון בהרצליה, והוא הולך לשמש קבוצה עד 3 קבוצות בו זמנית. הפרויקט מכיל עבודות בניה שונות החל מטיח וצביעה, ריצוף, קירות גבס ועד הקמת מטבח ומקלחון מאפס.
במבנה הפעילות יהיו חדר פעילות, מזרונים לשינה, חדר מדריכים עם מיטות, מטבחון שירותים ומקלחת. בנוסף יהיו שני חדרי פעילות נוספים במידה ומגיעות מס' קבוצות במקביל.
"אנחנו עומדים מול דילמות ממש חשובות ומעניינות תוך כדי יצירת מרכז הסמינרים. ביום קבוצה האחרון כתבנו המון שאלות שאנחנו רוצים לעבור דרכן – איך נעשה אופן ההזמנה והאם יש בו סדר עדיפות, מה מקום הקבוצות שמגיעות לעבור סמינר באחריות על מרכז הסמינרים, איך אנחנו מתחזקים אותו, לאילו גילאים הוא פונה ועוד המון שאלות מעניינות ממש! החלטנו שעד סיום בניית המרכז נכתוב דף הסכמות שישמש לנו בתור המכוון לעיצוב המרכז". אמרה נעם אור, אחת מחניכות הקבוצה.
"אנחנו חושבים את כל החוויה של מי שמגיע, זה מרגש אותנו ממש לבנות בית חדש לתנועה. בכל שלב של בניה בין אם בהנחת הפרקט ובין אם בהתקנת המקלחון אנחנו חושבים איך זה יהיה לחבר התנועה לבוא לפה ולעבור פעילות, מבחינתנו זאת מתנה שאנחנו נותנים לתנועה ואנחנו יוצרים אותה מא' עד ת' " – הוסיף תומר פברמן.

מזמינים את כולכם לגזירת הסרט בעוד כחודשיים!

תומר פברמן, נעם אור ושחר רצקין

ביום שלישי, ה9.12, נפגשו עובדי בורגראנץ וחניכי מועדון הדורבן ליום פעילות משותף בעקבות פניה של רכזת המועדון, נועה זיו, לועד של עובדי בורגראנץ אשר התאגדו לפני שנה וחצי בהסתדרות הנוער העובד והלומד.
  "רצינו לתת לחניכים במועדון דוגמה אמיתית על כוחו של היחד בלעצב את המציאות", מספרת נועה. "חניכי המועדון התלהבו מהנושא והבינו שדרך התארגנויות עובדים אפשר ליצור חברה טובה יותר ולקבל כבוד בעבודה."
  "חניכי המועדון, שחלקם עובדים, התרגשו מאד מהמפגש ולמדו על הכבוד שיש לאדם העובד" מספר רועי פלמן מלווה ועד עובדי בורגראנץ בהסתדרות הנוער העובד והלומד. "דיברנו גם על המאבק שיש כיום בין עובדי מקדונלדס וההנהלה על חוסר ההכרה בועד ושלא חותמים על הסכם קיבוצי".
  רועי מספר שבקבוצת הוואטסאפ של הועד כבר מעלים רעיונות לפעילויות נוספות בעקבות המפגש במועדון הדורבן.

עובדי בורגראנץ התאגדו בהסתדרות הנוער העובד והלומד לפני כשנה וחצי ובשיתוף פעולה מלא בין העובדים וההנהלה נחתם הסכם קיבוצי שהביאה להטבה בתנאים וביחס ברשת כמו קרן מסעות לפולין, תוספת ותק לעובדים וקרנות לימודים.

 אז מה בעצם קרה בקן שלנו ב5 לדצמבר?
לפני כמה שבועות, עלה הרעיון שאנחנו בתור חניכי הקן צריכים ליצור יותר קשר עם הקהילה שמסביבנו ועם ההורים שלנו בפרט, כי בכל זאת הם ההורים שלנו, שולחים אותנו לתנועה שאנחנו כל כך משקיעים בה את היום יום שלנו ולחלקם אפילו אין שום מושג איך הקן נראה. אז השאלה הייתה- מה הורים אוהבים שגם אנחנו החניכים אוהבים? אוכל זו תשובה חד משמעית.
הזמנו את ההורים של כל החניכים מכלל השכבות והצענו להם להביא אוכל, שיימכר בקן ביריד ענק שכל הכסף שייאסף בו ילך לתרומות לארגון למאבק נגד אלימות כלפי נשים. כל מנה עלתה חמישה שקלים- בין אם זה עוגה או פסטה. כמובן שגם חניכים ביקשו להכין אוכל ולמכור ולהפגין את הכישרון הקולינרי שלהם, וכך היה.
אחרי כל הטלפונים להורים, רשימות של אוכל, ווידוי הגעה של כל הכיתה- עדיין, אני לא הייתי רגועה. פחדתי שלא יבואו מספיק אנשים, שלא נצליח לאסוף מספיק כסף, שלא יהיה מספיק אוכל, שיהיה בלאגן ובקיצור באמת חששתי שהאירוע לא יעמוד ושלא יהיה מוצלח. אז טעיתי.
יום שישי הגיע, כבר בשעה שלוש התחילו לנהור אל הקן משפחות עם סירים, עוגות, ריחות שכבר גרמו לכל הבוגרת שהגיעה לקן בשעה עשר בבוקר כדי להתחיל להכין את הקן לקראת האירוע להיות ממש רעבים. חניכים והורים קנו כל כך הרבה אוכל והיה כל כך טעים וכיף, באמת לא רציתי שהאירוע יגמר. אני נדהמתי בשיא הכנות מכמות האנשים וכמות ההשקעה שהייתה מהצד של המשתתפים באירוע.
בנוסף למכירת האוכל, הייתה תחרות עוגות בנושא קן בורוכוב. קבוצות שלמות הכינו עוגות בצורה הפיזית של הקן, היו מלא עוגות של חולצות תנועה, ובאמת צמרמורות עברו בי שראיתי עוגות של חניכים בצעירה שהוכנו במשך לפחות ארבע שעות כשכתוב עליהן "המקום שלי לשנות". בתחרות שפט ראש העיר שגם הכריז על המנצחים, ואחר-כך כולם אכלו את כל העוגות המוצלחות.
אני חושבת שאירוע כמו "טעם בורוכוב" לא רק מקרב את ההורים למקום שהילדים שלהם מבלים חלק גדול מהילדות שלהם, אלא נותן להם גם הצצה ממש קטנה לקן ולדברים העצומים שחניכי הקן יכולים לעשות יחד ולכמה השפעה יש לקבוצה שבוחרת להיות קבוצה ולעשות משהו יחד, בין אם זה להכין יחד עוגה ובין אם זה לצאת לטיולים, לעבור פעולות ופשוט להיות חברי קבוצה שזה אחד הדברים הכי משמעותיים שיכולים להיות לבן אדם.
האירוע הגשים את המטרות שלו וכולנו היינו שבעים ומאושרים באותו יום שישי. כולם מוזמנים שנה הבאה ל"טעם בורוכוב", יהיה טעים!

עלו והגשימו!

כנסו לסרטון שמסכם את "טעם בורוכו… 

שירה כהן, י"ב, קבוצת שנורקל

*הכתבה הזאת כבר קצת ישנה, העמוד החדש נמצא כאן*

אנו מזמינים אתכם למסלול גרעיני המצטרפים בשנת השירות המשלבת למידה ביקורתית ועשייה חברתית משמעותית דרך הדרכת בני נוער מכלל החברה הישראלית, חיי קבוצה וניהול אורח חיים בוגר ועצמאי

תנועת הנוער העובד והלומד פועלת בכל הארץ ובכל סוגי האוכלוסיה במדינה. מטרתנו היא להשפיע ולחנך כמה שיותר ילדים ובני נוער מכל חלקי החברה, מתוך אמונה כי לכל אחד יש זכות לחינוך איכותי, וכל אחד יכול להשפיע ולהנהיג במידה ויבחר בכך.
להרחבה כנסו לאתר שנת השירות של הנוער העובד והלומד.

לאחר תג המחיר המזעזע שבוצע בבית הספר הדו-לשוני בירושלים, הגיעו היום מדריכי ומדריכות הנוער העובד והלומד בירושלים לעודד ולחזק את התלמידים והצוות החינוכי בבית הספר.

חמיס סיאם, רכז הקנים הערביים של הנוער העובד והלומד בירושלים : "כ-20 מדריכים שלנו לומדים בבית הספר הדו-לשוני והגענו היום בתמיכת ההורים והמנהל לחזק אותם. אנחנו מקיימים שיחות עם כל המדריכים בעיר – מרגיעים ומחנכים בעד שלום ונגד גזענות. עושים פעולות בבית הספר נגד אלימות. אנחנו תומכים בהורים ובחניכים מבית הספר, ואיתם בכל שיבקשו"

נועה אלפנדרי, מדריכה במרכז לקיום משותף של הנוער העובד והלומד בירושלים: הגענו היום, הבאנו מכונת סוכר ושיחקנו עם החניכים. היה מפגש מרגש ומשמח. נראה שחלק מהתלמידים עברו הלאה, אבל חלק עדיין בחששות. הקיום המשותף נבחן בשעות כאלו – ואנחנו כאן להגיד ולהבהיר לכל הגזענים משני העמים – השותפות היהודית ערבית קיים ומתחזקת, במקום לפחד כל כך מהאחר, אתם מוזמנים להכיר אותו".

ההורים הביאו את הילדים שלהם עם פחד בעיניים, ובהמשך רקדו איתנו ונהנו מהאטרקציות שהופעלו ע"י המדריכים.

תנועת הנוער העובד והלומד תמשיך לחזק ולקדם את הקיום המשותף בכל מקום – ולא מתכוונת להיכנע לגזענות ואלימות אליה חשופים חניכיה.