שליחת כתבה






    אייקון המקום שלי לשנות
    המקום שלי לשנות

    השבוע, התקיים סמינר היסטורי בעיר קראקוב בפולין, אשר הפגיש לראשונה את הנהגות תנועות הנוער הישראליות עם הנהגות תנועות הנוער הגרמניות, פולניות, אוסטריות וצ'כיות. אשר ישבו לשיח חינוכי לציון 70 שנה לשחרור מחנה ההשמדה באושוויץ. יואב רימר, ממחלקת ההדרכה הכלל תנועתית משתף בתחושותיו.


    בחלק האחרון של התצוגה בביתן "היהודי" במוזאון הזיכרון שממוקם באתר מחנה אושוויץ נמצא "ספר החיים" של יד ושם. על אלפי דפיו הענקיים של הספר כתובים כ 4.5 מיליון שמות של יהודים שנרצחו בשואה.

    לאחר דפדוף ממושך הצלחתי למצוא את העמוד בו כתובים שמותיהם של אבי סבי ושל אחותו הבכורה של סבי. כדי לצלם את השמות, ובו בעת להחזיק את הספר הענק פתוח ולהצביע על השם כדי שיראה ברור בתמונה, נדרשתי לתנוחה אקרובטית משהו.

    מדלן, צעירה גרמניה שהשתתפה איתי בימים האחרונים בסמינר לציון 70 שנים לשחרור אושוויץ, הציעה את עזרתה. אני סירבתי. הייתי נבוך מהסיטואציה גם ככה, וממילא כמעט והצלחתי להידחס לתנוחה הנדרשת.

    רק לאחר מכן, הבנתי את הפספוס, ועד כמה הסצנה הזו מטאפורית למה שהבנתי בימים האחרונים.
    אתם מבינים, אותה מחנכת גרמניה צעירה חיפשה סה"כ לעזור. היא חיפשה לסייע לי לגעת טוב יותר בנקודה הכי קרובה של הזיכרון האישי שלי. בעדינות ובכבוד. דרך זה, אולי היא חיפשה גם להתחבר בעצמה. אם הייתי מאפשר לה, היינו מוצאים שנינו בצורה עמוקה יותר את מה שהגענו לכאן לחפש.
    בתאריך ה-27 לינואר 1945, לפני 70 שנים בדיוק, "שוחרר" מחנה אושוויץ. אחרוני האסירים, ה"האפטלינג", במחנה הריכוז, העבודה וההשמדה הגדול ביותר שברא המשטר הנאצי הפכו לאנשים חופשיים. יותר נכון לומר כי הם החלו את מסעם הארוך לחופש, ולבניית חיים חדשים.
    מתחילת פעולתו ועד שהגיעו אליו חיילי הצבא האדום, נרצחו באושוויץ מעל מיליון יהודים ורבים רבים בני לאומים אחרים: בני רומה וסינטי (צוענים), פולנים ואחרים.

    גודלו המפלצתי של המחנה (שהיה למעשה תשלובת של מספר מחנות ומפעלי תעשייה), אכזריותו ויעילותו בניצול כוחות החיים של האסיר עד טיפתם האחרונה ובהשמדת אותם אסירים שלא היה להם תפקיד יצרני, הפכה את אושוויץ לסמל מרכזי של השואה.

    הוגה הדעות תאודור אדורנו כתב כי "היטלר כפה על בני האדם… ציווי קטגורי חדש. לערוך את מחשבתם ופועלם כך שאושוויץ לא יחזור וכי דבר דומה לא יתרחש". הכוונה בביטוי "ציווי קטגורי" הינה אמת מידה יסודית לקביעת תשובה לשאלה "מה מוסרי?". בעולם בו קשה לעתים לתת תשובות ברורות לשאלות של טוב ורע, מהווה אושוויץ סמן חד וברור. אושוויץ הוא התגלמות הרוע. והטוב הוא כל שמונע את חזרתו.
    מתוך פרספקטיבה זו יצאתי לסמינר מיוחד במינו, שאורגן במשותף ע"י מועצות תנועות הנוער של ישראל, גרמניה ופולין. בסמינר, שנערך בעיר קראקוב שבפולין, השתתפו רכזים בוגרים מתנועות וארגוני נוער בשלושת המדינות. מטרת הסמינר הוא להעמיק יחד באחריותנו כמחנכים בעולם שאחרי אושוויץ ובמקומו של חינוך לזיכרון השואה בארגונים השונים.

    ההחלטה להשתתף בסמינר לא הייתה פשוטה. אנו, בתנועת הנוער העובד והלומד, עוסקים בזיכרון שואה לא מעט. לא סתם קיבל המסע לפולין בתנועתנו את השם הארוך: "המסע לגילוי שורשי המהפכה הציונית ומרד תנועות הנוער – שואה וגבורה". יש לנו מטען כבד מאד בכל הקשור לכך ואנחנו עושים מאמצים גדולים על מנת להמשיך לעצב את הזיכרון הזה ביחד וכתנועה. בנוסף, אני כבר הדרכתי בשני מסעות לפולין, כך שהתוכן לא חדש לי. אבל בעוד שאני "רגיל" לשיחה שהיא בעיקר בין ישראלים, היה ברור שהמרכז בסמינר הוא המפגש בין התרבויות השונות. אשמה והאשמה, דימויים שיש לכל אחד מאתנו על בני העמים האחרים, הרבה חששות, מבוכה, כעסים ומה לא.

    אדגים בסיפור קצר. לאחר קבלת שבת משותפת, בערב הראשון של הסמינר, הציגה עצמה אחת המשתתפות הגרמניות בפני וציינה כי היא מברלין. אני חייכתי, וציינתי כי סבי מצד אבא ושתי הסבתות שלי הם מברלין. השאלה הטבעית הבאה שלה הייתה "מהיכן בברלין?" וכשעניתי שאני לא יודע, היא שאלה "מדוע? מעולם לא ביקרת אותם?". אתם יכולים לשער את מידת מבוכתה כשהבינה שהם כבר לא חיים בברלין, שכן נאלצו לברוח ממנה כילדים בעקבות עליית הנאצים לשלטון.

    הסמינר עצמו עסק בתכנים רבים. באופן בו מתייחסים לשואה בכל אחת מהמדינות, בתכנים הנלמדים במערכות החינוך ובאלו שעוסקים בהם הארגונים והתנועות. שוחחנו על חינוך למניעת גזענות, על האופנים בהם ראוי בעינינו לזכור את השואה ועל נושאים רבים נוספים.

    קצרה היריעה מכדי לפרט את תכני הסמינר לעומק. אוסיף רק זאת. אני משתדל לא לעסוק בשאלות של אשמה ורגשות אשמה. לעם הגרמני אין דרך לכפר על מעשיו במהלך השואה, וכך גם לאותו חלק בעם הפולני שעמד מן הצד ואף סייע להשמדה. אך בעוד שאלת האשמה אינה מעניינת אותי, שאלת האחריות דווקא כן. תפקידי כאן הוא לדרוש מחברי התנועות במדינות האחרות לקחת אחריות על דמותה של חברתם כך שאושוויץ לא יוכל להישנות, כפי שאני דורש מעצמי ומחברי לתנועה בארץ. כך אני מבין היום את האחריות שיש לנו כישראלים וכיהודים כלפי האופן בו זוכרים עמים אחרים את השואה ומחנכים לאור לקחיה.

    יום השואה הבינלאומי נקבע ע"פ תאריך שחרור אושוויץ ע"י כוחות הצבא האדום ויום השואה הישראלי, ע"פ מרד גטו ורשה. אני רואה קו מחבר ברור בין שתי המועדים והתאריכים שנמצאים בבסיסם. שניהם מסמלים בעיני דמות החברה שאנחנו, כל חברה בייחודיותה, צריכים להיות נאמנים אליה – חמלה, אחריות, אהבת החופש, חתירה לצדק ומלחמה ללא פשרות ברוע.

     השבוע נחנך בטקס חגיגי מרכז סמינרים חדש של תנועת הנוער העובד והלומד אשר ישמש את בני הנוער מהרצליה והסביבה. המרכז נחנך לאחר חודש וחצי של עבודה אינטנסיבית ע"י "קבוצת אלמוג" – קבוצה של פעילי שנת שירות בנוער העובד והלומד המתמחים ב"שיפוצים חינוכיים".


    במרכז הרצליה שוכן מבנה ישן אשר משמש זה שנים רבות את משרדי הנוער העובד והלומד בעיר. המבנה שימש בעבר למשרדים של מחוז תיכון ובעקבות שינויים ארגונים בתנועה נותר המבנה ללא שימוש בשנה האחרונה. המבנה הישן היה בעל פוטנציאל גבוה אך נדרש להשקיע בו עבודה ומשאבים רבים על מנת לשפץ אותו לטובת שימוש כמבנה פעילות.

     

      

    במשך חודשים רבים חיפשו פתרון למבנה הישן על מנת שימשיך לשמש את ייעודו – מרכז חינוכי לבני נוער. בסופו של דבר "קבוצת אלמוג", קבוצה של 9 בני נוער בשנת שירות המתמחים ב"שיפוצים חינוכיים", נרתמו למשימה והחליטו להקים במקום מרכז סמינרים חדש של תנועת הנוער העובד והלומד. "קבוצת אלמוג" היא קבוצה של 9 בני נוער, מתוכם ארבע בנות, אשר החליטו להקדיש את שנת השירות שלהם להדרכת בני נוער לצד פיתוח התחום של עבודה עמלנית. משימתם היא לפתח את תחום עבודת הכפיים בתנועה, בדגש על שיפוץ מבנים, תוך כדי יצירת סביבת עבודה שוויונית, הוגנת, שיתופית ואחראית. במסגרת פעולתם הם לוקחים על עצמם פרויקטים רבים שכללי בין היתר שיפוץ חוות ההכשרה בחיפה, שיפוץ קן הנוער העובד והלומד בהוד השרון (רמתיים), שיפוץ מרכז הדרכה בבאר שבע ועוד הזרוע נטויה.


    השיפוץ, שארך כחודש וחצי, כלל עבודה פיסית רבה ומורכבת: התקנת שירותים ומקלחת כולל אינסטלציה וריצוף, הקמת קירות גבס, הרכבת מטבח וארונות, הנמכת תקרה, הרכבת פרקט, שפכטל, צבע ועוד. בעקבות השיפוץ שודרג המבנה לכזה שיכול להכיל סמינר (כולל לילה) של כ-25 בני נוער עם חדר מיוחד ללינת המדריכים הבוגרים. במסגרת השיפוצים בנו גם גינת תבלינים לשימוש האורחים במרכז הסמינרים הבנויה מטרסות שמורכבות מעץ ממוחזר.

    חברי קבוצת אלמוג לא מסתפקים רק בשיפוץ המרכז החדש אלא בחרו גם להמשיך לנהל אותו. "קבוצת אלמוג" תנהל באופן פעיל את מרכז הסמינרים בהרצליה ותמנה אחראי טכני, גזבר, רכז חינוכי ורכז הזמנות. בנוסף, יציעו חברי הקבוצה לאורחים במרכז הסמינרים לעבור סדנא ייחודית בנושא עבודה עמלנית וכל קבוצה שתתארח במקום תתרום שעת עבודה לשדרוג המרכז.

     
      

    העיר רהט יצאה משלוותה בשבוע האחרון בעקבות אירועים מצערים מאוד ובהם הריגת שני תושבים, כלל הנראה על ידי המשטרה. האירועים הלכו והסתבכו: מסוגיה אזרחית של הריגת תושב על ידי המשטרה תוך מעצר סוחרי סמים, תגובת תושבי העיר בהפגנות דמוקרטיות ושקטות, תוךכדי מאמץ גדול של ראש העיר ומשפחת ההרוג שלא להלהיט את הרוחות, ועד להתפרעויות אלימות וכואבות בהלוויה, הרוג נוסף, ונדליזם בעיר, שביתות כלליות ותחושה של אובדן שליטה בעיר.
    ברור לכולם שבראש ובראשונה המפסידים והנפגעים מהאירוע הם תושביה הרבים של רהט, שלא זימנו התערבויות אלימות הן מצד המשטרה והן מצד קיצונים ערבים מצד החברה הערבית וההנהגה הפוליטית.
    כואב יותר מכל, שדווקא הרוב המתון והשפוי שבחר להפגין ולהגיב לאירוע ההרוג הראשון באופן שקט ודמוקרטי, ויצא בהפגנות של רבבות, קיבל סיקור אפסי מצד התקשורת. ברגע שהאבן הראשונה נזרקה והקיצונים האלימים החלו להכתיב את המציאות, התקשורת מצידה החליטה להביא את "הסיפור" לחברה כולה מבלי לספר את הצד השני – את נסיונות ההרגעה של ההנהגה, את ההפגנות השקטות והדמוקרטיות ועוד. כך בעצם ממשיכה התקשורת לדרוס בגסות את תושבי העיר הרבים המחפשים חיים של שקט, צדק, חינוך, ושוויון, כמו כולנו. כי בזמן שגורמים רבים ניסו להלהיט את הרוחות בשביל הון פוליטי או "סיפור אטרקטיבי בתקשורת" היו רבים שניסו למתן את האלימות, בינהם החניכים הרבים מקן רהט. חניכי ומדריכי קן רהט בשיתוף עם מדריכי "הקיום המשותף" ימשיכו לפעול ולחנך לערכי השוויון והסובלנות

    תמר ונעמה, קיום משותף

    רהט
    רהט בערבית, קבוצה, אנשים שהתאספו יחד לטובת עניין משותף – שותפים.
    רהט, בעברית, מתקן מלא במים לשתייה, מקור מים המהווה גם מקור חיים.
    בחיבור של שתי השפות נוצרת רהט היפה, מקור חיים לקבוצות של שותפים.
    אז איך זה שבישראלית רהט לא נשמע טוב? מפחיד, רחוק, מוזר?
    זו, כנראה, הישראלית הלא נכונה, זו ששכחה עברית ובזה לערבית.
    אבל אנחנו בתנועה יוצרים ישראלית שיש בה גם עברית וגם ערבית
    וכך נוצרת רהט שלנו – רהט היפה.


    رهط
    رهط باللغة العربية معناها مجموعة, اناس تجمعوا معا من اجل فكرة مشتركة- شركاء.
    رهط باللغة العبرية مخزون المياه مليئة بمياه الشرب,مصدر المياة التي هي تشكل ايضا مصدر الحياة.
    في دمج اللغتين تنتج لدينا رهط الجميلة,مصدر الحياة لمجموعة شركاء.
    كيف بالاسرائيلية اسم رهط يسمع بطريقة غير جيدة؟مخيفة,بعيدة,غريبة؟
    هذا كما يبدو الاسرائيلية الغير صحيحة, التي نسيت العبرية وتحتقر العربية.
    ولكننا نحن في الحركة انتجنا اسرائيل التي بها اللغتين العبرية والعربية وبذلك نتجت رهطنا- رهط الجميلة.

    רועי יסוד
    ז' אב תש"ע
    18 יולי 2010

    שלום אני תומר פאור, בוגר קן גבעה צרפתית בירושלים, גרעין בעליל, חי בחוות הכשרה בחיפה וקומונר בקן זיכרון יעקב.

    והחלטתי לערוך יומן על השנה המיוחדת הזאת.

    אז ככה, הפרויקט שלי התחיל בעקבות מחשבה על איך תראה השנה הזאת ואיך אני רוצה לזכור אותה. לכן החלטתי שבכל יום אעלה תמונה אחת לדף הפייסבוק שלי עם תיאור קצר על היום – אם זה בחווה, כשאני בבית או במשימה. אני משתדל שבדרך כלל "תמונה ביום" יראה רגע השיא של אותו היום. בפוסט אני חושף את החוויות, המחשבות או הרגשות שלי מאותו היום, גם כאשר הן קצת מאכזבות.

    בנוסף הפרויקט נועד בגדול לחשוף את חברי ומשפחתי אל מה שאני עובר וחווה במהלך השנה הזאת. אחרי הכל עשיתי בחירה שלא מובנת מאליו: לדחות את הגיוס בשנה וללכת לעשות משהו שאני אוהב ומאמין.
    את ההחלטה הזאת קיבלתי אחרי הרבה מאד לבטים. כבר אחרי כמה ימים, הבנתי שהגעתי למקום הנכון עבורי כי כאן אני נהנה להיות: לחיות חיי שיתוף, לגלות מחדש את החברים שאיתי, להדריך את השכבה הבוגרת, להוביל את הפעילות השוטפת של הקן, להכיר צד אחר של התנועה בה גדלתי ולהיות משמעותי ומשפיע בחברה הישראלית.

    יש כמה תמונות שמהוות אבני דרך באלבום עד היום. אחד מהם היא התמונה של חג המעלות של קן זיכרון יעקב (יום 85) שמסכם את כל מה שעברנו, הצוות עם החניכים ובעיקר עם הבוגרת הכי טובה בתנועה, בשביל להגיע לרגע המדהים הזה שמציין באופן רשמי את תחילת שנת הפעילות בקן וממקם את קן זיכרון במקום מרכזי במושבה. כמו ששכתוב בתיאור התמונה: "יום 85 – היה חג מעלות מרשים וייחודי לקן זיכרון. היה חוויה לעבוד עליו וחוויה נוספת לקחת בו חלק. למדתי, השכלתי וגם התרשמתי. היה שווה כל רגע".



    להפתעתי הפרויקט מגיע לאנשים רבים שעם רובם אין לי קשר ישיר כך קורה שלפעמים ניגשים אלי ושאלים: אתה זה מהתמונות? אפשר להופיע היום בתמונה? באיזה יום אנחנו? ועוד הרבה שאלות מהסוג הזה. בהתחלה הרבה האמינו שאני אשכח אך זאת הזדמנות להודות להורי וחברי גרעין בעליל, משפחתי וחברי מבית על סבלנותם ועל כך שהם מצפים לתמונה הבאה ולרוב מעודדים אותי להמשיך עם היומן ולוקחים בו חלק פעיל.

    מתוך תיאור האלבום: "אלבום זה נועד לשתף אתכם בחוויה חד פעמית ויוצאת דופן. שנה שלמה בה אחיה את החלום והאתגר אכיר אנשים חדשים ואיחשף לתרבויות שונות. חיי שיתוף הנה אני בא, יאללה הגשמה."
     

    תומר פאור, גרעין בעליל
    ינואר 2015

     

      

     היה חשוב לצוות המארגן בתחילת הסמינר להביא את החניכים לידי היכרות מעמיקה עם תנועת הנוער העובד והלומד. הם קיבלו הסבר מקיף על התנועה, על מטרותיה ועל החזון החברתי שלה.
    מעל להכל, היה חשוב להעצים את הביטחון האישי של החניכים ולאתגר אותם באמצעות האחריות החדשה שהם לוקחים על עצמם. הפעולות וההכשרה שהם עברו בארבעת ימי הסמינר יצרו רף חדש לחניכותם בתנועה, מה שהביא להגדלת האחריות האישית של כל חניך וחניכה כלפי עצמם וכלפי צוות המדריכים.
    הצוות הכין לנערים ולנערות הפעלות חינוכיות מגוונות והם אלו שהעבירו אותם לשאר חבריהם. ההתנסות העצמית בהדרכה מהווה את העוגן במרכזי בכל ימי הסמינר.
    מעבר להעצמת יכולת ההדרכה של החניכים, צוות המדריכים של הסמינר שם דגש על הפעילות למען הקהילה כביטוי של שוויון ערך האדם כערך עליון, ולכן הצוות לא חסך בפעילות שמחנכת לנתינה למען הקהילה.
    "כולנו בני אדם ועל כולנו מוטלת אותה המשימה" .
    מעבר לכל ההפעלות וההדרכות המרתקות בלטה גאוות הנערים במסורת שלהם, עדות לכך היא שבמהלך פעולה שעסקה במסורת הדרוזית, למרות שרגליהם וגופם היה עייף, חניכי הסמינר הקשיבו לדברי השייח ותשומת ליבם לא נדדה לשום מקום.
    אין ספק שאחרי הסמינר המוצלח שהיה אנחנו יכולים להגיד בגאווה רבה שיש לנו נוער שיכול להיות במקום אחר ומוביל בחברה. מעבר להכל, יש לנו את היכולת להגיע לכל נער ונערה ולדאוג שלכל אחד יש מקום שווה בתנועה. וכך נעשה.

    רכזי הקנים מספרים על הסמינר:

    תמאר פארס-שנאן, רכזת קן חורפיש
    "הכשרת המד"צים הייתה מטרת הקורס. לגלות לנערים ולנערות את הכישורים שלהם – בלהנהיג ולהוביל לשינוי. זו הייתה המטרה שלי. גיליתי בחניכים חוזק, אחריות, אהבה, שמחה ותשוקה לשינוי. מקווה שבהמשך הדרך שלנו החזק יעצים את החלש, והחלש יראה לכולנו את ה"אני האמיתי" שלו ואת מה שהוא רוצה להיות. יש לנו נוער שרוצה לשנות ולהשתנות, רוצה להוביל ולהצליח. אנחנו בנוער העובד והלומד עובדים בשביל זה. זאת הפעם הראשונה שלי בהדרכת קבוצות מסוג זה. ראיתי את ההתרגשות בעיניים שלהם. אני מלאה בתקווה ויודעת שאנחנו בכיוון הנכון. אני מאמינה בשינוי ומאמינה בערכים של התנועה ואני אעבוד יותר ויותר כדי להעביר את האני מאמין של הנוער העובד והלומד לכל נער ונערה."

    עאדל עבאס, רכז קן יאנוח ג"ת .
    "אין מלים להרכיב את המשפטים על מנת להביע את ההתלהבות וההתרגשות של החניכים. הקורס היה בשבילם חוויה בלתי נשכחת. הלו"ז היה עשיר בתכנים חינוכיים ובתרבות לערכים. מבחינתי המסר המרכזי היה – העיקר להיות אדם."

    נור הנו, רכז קן גוליס
    "בארבעה ימים עמוסים בתכנים חינוכיים, ארבעה ימים בהם זרענו את זרעי השינוי שכה צמאה לו החברה שלנו. בארבעה ימים הפכנו את החינוך לערכים ואת הלמידה למידבקת, התחלנו ברעיון בלהגיע לכל נער ונערה והצתנו את שאר הרעיונות שיהפכו את הנוער העובד ולומד לעוגן בסיסי בחינוך לערכים בתוך החברה שלנו.

    סחר אבו גנב, רכזת קן מע'אר
    זו הפעם הראשונה שאני שוהה מחוץ לבית 4 ימים עם 40 חניכים ושתי בנות י"ג בקורס מד"צים. פעם ראשונה שאני מתנסה בהדרכת מד"צים. במהלך הסמינר הצלחתי לשמור עליהם ולהדריך אותם איך להיות מדריכים ואיך יתנהגו בארבעה ימים והצלחנו לשנות את הדעה הקדומה על הכפר שלנו.
    החוויה מבחינתי היא בלתי נשכחת ונהנינו מכל רגע .
    מאוד ריגש אותי שהחניכים אמרו שהפכתי לדמות החיקוי שעזרה להם לשנות את התנהגותם .
    החניכים קיבלו כלים ועזרנו להם איך לעמוד מול קבוצה ולדבר ללא בושה וללא פחד מהקהל .
    הנוער העובד והלומד " לעבודה , להגנה , ולשלום " עלה והגשם .

    חמודי עאמר, רכז הארגוני בקנים הדרוזיים
    "תנועתנו שמה לה מטרת על: לשמור על חיי החניכים והמדריכים! הוראות הבטיחות, בטחון ובריאות בסמינר היו קפדניות ביותר, בסטנדרטים הכי גבוהים וללא פשרות. והתוצאות מדברות בעד עצמן.
    מתחילת הסמינר, מרגע הגעת החניכים לתחנות האיסוף של ההסעות, ועד הגעתם לשטח הסמינר ופיזורם לכפריהם הביתה, פעלנו ע"פ כל ההנחיות ללא פשרות או התחשבות באף גורם או תנאי. דאגנו שהחניכים יקבלו את כל מבוקשם: אוכל שתייה, לינה נאותה, כלים לעבודה, שמירה על ביטחונם ובריאותם.
    בהזדמנות זו אני מבקש להביע את תודתי והערכתי הרבה על התמיכה והעזרה החומרית והמוראלית מצד הצוות של התנועה שליוו אותנו לפני, במשך, ובסיום הסמינר. מי ייתן ונמשיך בפעילויות אלה שמטרתם המקודשת תביא לתועלת הקהילה."

      

    רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!