שליחת כתבה






    אייקון המקום שלי לשנות
    המקום שלי לשנות

     

     ילקה ערב

    קן ת"א מרכז

    כתבת "המערכת"

     

    1. להתארגן הרבה זמן מראש!
    בשביל שהכל ייצא בדיוק איך שתיכננתם צריך להקדיש לזה זמן ומחשבה, ככל שתתחילו לארגן את הפורימון יותר מוקדם
    ככה יהיה יותר זמן להשקיע בתחנות ופחות לחץ בימים האחרונים.

     

     

    2. לבחור את הנושא בישיבה עם כווולם!
    בחירת נושא הפורימון בהצבעה דמוקרטית בישיבת צוות עם הבוגרת או צוות הפורימון, תחסוך את התלונות אחר כך, תקדם את המעורבות של החברים ותהיה יצירתית יותר.

     

     

     

    3.לגייס בעזרת סרטונים
    לנצל נכון את העובדה שאנחנו דור ממוחשב. לצלם סרטון מגניב של חברי הקן מפרסמים את הפורימון, החניכים יתלהבו ולכם יהיה סרטון מצחיק להראות בסוף שנה.

     

    4. לבחור תחפושות שכבתיות
    תחפושת מגניבה לכל שכבת גיל בקן, אפשר שהחניכים עצמם יבחרו את התחפושת. מעצים את חווית התחפושות ומגבש את השכבות.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    5. ילד רטוב שווה ערך לילד שנהנה
    לבנות תחנות שכוללות מים כמו קרב בלוני מים או שוקי אמריקאי.

     

     

     

     

    6. לחלק פרסים בתחנות
    תמיד כיף לקבל פרס קטן בתחנה, יגרום לחניכים לרצות להשתתף בתחנות ויהפוך את הפורימון שלכם לאיכותי ומושקע, לא תאמינו כמה חניכים רוצים פרסים פשוטים.

     



    7. להוציא שיר קליט לפורימון, להקליט ולהפיץ!
    אין דבר יותר מגייס משיר, תמצאו את החברים בקבוצה שרוצים לשיר תכתבו מילים מפציצות (אפשר על מנגינה קיימת של שיר מפורסם) ותפיצו, כמה ימים וכל הבית ספר יזמזם את זה מרצון או לא.

     

     

     

    8. בסוף הפורימון לנקות ביחד כל הקן יחד עם סיפור מסגרת
    הזדמנות להפוך את הנקיון למשהו כיפי ונחמד. להמשיך עם הסיפור מסגרת גם בתהליך הניקיון , כל הקן יעזור וינקה ביחד והחניכים יבינו שימי נקיון עם המוסיקה הנכונה יכולים להיות אירוע מגבש ומהנה לקבוצה.

    9. לעשות מבצע לילה מטורף בעיר
    לפרסם את הפורימון כמה שיותר, במבצע לילה אפשר לתלות שלטים בבתי ספר ובמקומות מרכזיים בעיר/ ישוב מבלי להפריע לאף אחד , תמיד אפשר להתלבש בשחור ולהפוך את זה לערב תרבות משימה בלתי אפשרית לבוגרת 🙂

     

     

    10. יותר משוגע יותר טוב
    הפורימון הוא הזמן של הקן להראות את היצירתיות שלו, תלכו עם הרעיונות הפרועים שלכם ותבנו את הפורימון הכי שווה שהיה. כל עוד שומרים על ב.ב.ב.ב (בטחון בטיחות בריאות באהבה) החניכים יהנו ויזכרו את הפורימון לטובה.

     

     

     

     

     

    כמובן שאם כל הבוגרת תהיה ביחד יהיה תמיד יותר כיף וקל! ותמיד תזכרו שמדברים על פורימון
    כל המוסיף מוסיף!




    רוצה להצטרף ל"מערכת הכתבים התנועתית"? השאר/י את פרטיך כאן



    טל מקלר

    כתבת "המערכת"

    קן כפ"ס חדש

     

    בעוד כמה ימים אני אצא למסע לפולין עם הקבוצה שלי בתנועה. לקראת היציאה התחילו לעלות לי כל מיני חששות ולחצים. שאלות כמו מה לוקחים למסע? איזה חטיפים לקחת? איך אני צריכה להתכוננן נפשית לחוויה הזאת? מה עושים במצבי לחץ שונים? ובקיצור, איך אני עוברת את המסע בצורה הטובה ביותר?

    אז כולנו נלחצים כשאנחנו במצבים לא מוכרים, סביבה לא מוכרת, רחוק מהבית או שומעים וחווים חוויות קשות. כולנו אנושיים וכולנו יכולים להגיע למצב של חרדה וכו'. במקרים כאלה כדאי ללכת הצידה, ולקחת כמה נשימות עמוקות, לשים לב לנשימה ולהתמקד בה, להאט קצת את הקצב ולעשות עצירה בשביל לעכל את הכל.

    אופציה נוספת זה לשתף את ההרגשה עם המדריך, או עם אחד החברים בקבוצה. לצאת למסע עם התנועה, זה לצאת עם החברים שלך. תתמכו אחד בשני ותרגישו בנוח לשתף את המחשבות והרגשות שלכם. אתם יכולים גם להיאחז במשהו שיקר לכם ומזכיר תחושה נעימה. בין אם זה השרשרת שאמא קנתה לך, השעון של סבא או כל דבר שעושה לכם טוב על הלב ומרגיע אתכם.

    במהלך המסע , צפויים קשיים רבים שאני חושבת עליהם לא מעט. איך אסתדר עם מי שאיתי בחדר או שאולי אולי האוכל לא יהיה טעים, הלמידות הארוכות, הקור אימים המקפיא, הגעגועים הבייתה, אולי המסע ישפיע עלי יותר מידי מבחינה ריגשית?, מה אם אצחק במקומות הלא מתאימים? והרשימה עוד ארוכה…

    אז כמו שכבר הבנתם, אני ממש בלחץ מהמסע. מלא דברים מטרידים אותי, וכדי לקבל כמה תשובות לאין ספור השאלות הייתי חייבת לשאול איך החברים מהקן שלי שנה שעברה התמודדו עם זה. שחק וקסלר, חניך בתנועה בכיתה י"ב מקן כפר סבא חדש נתפס על הכוונת שלי וענה על כמה מהשאלות.

    תגיד שחק, מה היה לך הכי קשה בפולין?

    "בפולין אתה חווה סדר יום מאד עמוס ולחוץ לקום מוקדם וללכת לישון מאוחר, החוויות הקשות, וגם השיחות האישיות עם החברים אל תוך שעות הלילה המאוחרות. הכל נורא מעייף פיזית, ומקשה להתעורר בבוקר ולהיות ערנייים במהלך היום."

    אז איך התמודדתם עם זה?

    "התמודדנו עם הקושי בתור קבוצה. המדריך שלנו עשה תורנויות בוקר. כל פעם כל זוג היה צריך לקום לפני כולם , לעבור בחדרים ולהעיר את הקבוצה. ובעצם הפכנו את הקושי הזה למשהו כיפי.."

    יש לך המלצות לאלה שיוצאים למסע?

    "כן. אני ממליץ לבוא בראש נקי, בלי ציפיות. לשכוח מכל מה שאמרו לכם על החוויה ולנסות לחוות אותה כמו שהיא. לא להרגיש דחף לבכות או להחזיק את עצמך לא להתפרק. תנסו להתעמק בקבוצה, תמיד לשים לב לחברים שלכם. תזכרו שיצאתם ביחד ,תהיו שם אחד בשביל השני. פולין זאת חוויה חינוכית , לומדים המון ומסיקים המון מסקנות על החיים והחברה. מתבגרים.

    בנוסף, כשיש לך את החברים הכי טובים שלך איתך בקבוצה, כל קושי בין אם זה הגעגועים לבית או החוויות הקשות במחנות, עובר יותר בקלות. ההתמודדות היא ביחד כקבוצה. וכל קושי הוא כלכך מזערי כי אפילו אם אתה קצת עצוב תמיד יש לך על מי להתפרק."

    אז רגע לפני שאנחנו עולים על 

    המטוס אני מקווה שיהיה לכולנו מסע מוצלח, מלמד מהנה ומשמעותי. תבואו עם הרבה מצב רוח ותזכרו שזאת חוויה של פעם בחיים, מסע עם התנועה עם החברים שלכם לקבוצה זה משמעותי בפני עצמו. זכרו שאתם מייצגים משהו מהרגע שאתם עולים למטוס. אתם מייצגים את העם היהודי, את ארץ ישראל ובמיוחד את התנועה שלנו- הנוער העובד והלומד.

    אז עלו והגשימו!

    נ.ב. למבולבלים מביננו הוספתי רשימת ציוד 😉

     

     עובדי מפעל תרכובות ברום מקבוצת כיל נאבקים נגד פיטורי 140 מהם. כבר יותר משבועיים מתקיימת שביתה של 850 העובדים במחאה על זימון עובדים לשימוע לקראת פיטורים ללא הסכמת הוועד וההסתדרות. הנהלת כיל טוענת, שהמפעל צבר הפסד מצטבר של 1.4 מיליארד ₪ מאז 2007. לטענתם, ההפסד התרחש למרות השקעות בעלים של 2 מיליארד ₪ מאז 2007; ודיווידנד של 19 מיליון ₪ בלבד בעשור האחרון. היא טוענת שהקיצוצים מחויבים המציאות לנוכח ירידת המחירים העולמית והחרפת התחרות.

    האמת מורכבת יותר. ככל הנראה, מפעל תרכובות הברום, אשר מפיק מחומר הגלם, ברום, את מוצרי ההמשך, אינו רווחי. יחד עם זאת, הפקת הברום בישראל היא רווחית ביותר. כיל היא היצרן המוביל בעולם לברום בסיסי. היא כורה ברום בעלויות נמוכות יחסית כאשר רוב מתחריה משתמשים בתמלחות שריכוז הברום בהן נמוך יחסית. לטענת ירון זליכה, המייעץ לוועד העובדים בשכר, מגזר הברום רשם ב-2014 רווח של 128 מיליון דולר.

    כלומר, פיטורי העובדים אינם ניסיון לצמצום הפסדים אלא ניסיון להגדלת רווחים. העובדים טוענים גם שתכנית הקיצוצים בתרכובות ברום והתוכנית לפטר 134 עובדים במפעלי ים המלח היא נקמה של כיל במסקנות ועדת ששינסקי שעסקה בהעלאת התמלוגים שעל כיל לשלם למדינה.

    כך או כך, מתנהל בשבוע האחרון מאבק תקשורתי אינטנסיבי בין הצדדים. ההנהלה הכפישה את העובדים בשורה של הדלפות:

    1. השכר הממוצע של 850 עובדי המפעל הוא 39,400 ₪ ברוטו בחודש. ההנהלה ציינה שהוא גבוה יותר מזה של עובדי הבנקים, ההיי-טק, הביטוח, חברת החשמל, מקורות ויותר מפי 4 מהשכר הממוצע במשק
    2. שכרו של יו"ר ועד העובדים הוא 60-65 אלף ₪ ברוטו
    3. 9 מבני משפחתו של יו"ר הוועד מועסקים במפעל
    4. בעשור האחרון הועברו לוועד תקציבי רווחה בסך 550 מיליון ₪
    5. העובדים נוסעים פעמיים בשנה לחו"ל, "ליעדים אקזוטיים", במחיר מסובסד

    הוועד הגיב בפרסומים משלו:

    1. עלות שכרו של מנכ"ל כיל, סטפן בורגס, עמדה בשנת 2013 על 20 מיליון ₪ – פי 59 לעומת העובד הממוצע בקבוצה. מדובר באחד מחמשת המנכ"לים בעלי השכר הגבוה ביותר בישראל
    2. עלות שכרו של מנכ"ל כיל מוצרים תעשיתיים, צ'רלי וידהס, עמדה על 7.99 מיליון ₪
    3. עלות שכרו של המשנה למנכ"ל, אשר גרינבאום, עמדה על 7.12 מיליון ₪. גם קרובי משפחתו עבדו בתרכובות ברום. חמו (ז"ל) עבד בחברה וגם שניים מאחיו של אשתו
    4. עלות שכרו של המשנה למנכ"ל, דני חן, עמדה על 6.58 מיליון ₪
    5. עלות שכרו של מנכ"ל כיל דשנים, ניסים אדרי, עמדה על 6.52 מיליון ₪

    הוויכוח בין הוועד לבין ההנהלה לא מתמקד רק במספר העובדים שיפסיקו לעבוד במפעל אלא באופן סיום ההעסקה. הוועד רוצה שהוא יהיה הקובע לגבי רשימת הפורשים לפנסיה מוקדמת (70 עובדים) ואילו ההנהלה רוצה לקבוע תקדים ולפטר עובדים (134 עובדים). העובדים מוכנים לקיצוץ שכר של 5% לכלל העובדים (כולל המנהלים) כדי לפצות על צמצום מספר היוצאים לפרישה מוקדמת.

    שחר כהן, מתנועת דרור ישראל, ביקר במאהל המחאה של עובדי כי"ל בנגב. הוא מתאר מפגש חשוב ומרגש וניכר שיש בעיני העובדים חשיבות רבה לתמיכה במאבק שלהם. הוא מספר על שני דברים חשובים שנאמרו שם:

    • לפני שנה פיטרו במפעל רותם אמפרט (גם חלק מכי"ל) אבל אף אחד באף מפעל אחר של כי"ל לא חשב שזה נוגע לו. עובדי רותם אמפרט נלחמו לבד והפסידו. עכשיו הם כבר "מבינים את השיטה" ויש כאן מאבק משותף של כלל עובדי הקונצרן.
    • לטענתם המפעל לא מפסיד רק מרוויח, ובעצם זו דרך של עידן עופר לעשות שריר לממשלת ישראל על כך שרווחיו נפגשו עקב ועדת שישינסקי. שריר על חשבון העובדים

    ההסתדרות התייצבה באופן מוחלט מאחורי העובדים והכריזה על מאבק כללי כנגד הפיטורים. המאבק הורחב ומתקיימים עיצומים גם בחברות נוספת מקבוצת כיל. בשבוע שעבר סגרו עובדי מפעל ים המלח, מקבוצת כיל, את שערי המפעלים ומנעו הוצאת אשלג לנמל אשדוד ומשם ליצוא. עובדי מפעל רותם אמפרט הסמוך לערד הפסיקו את כל פעילות יצוא הפוספטים ועובדי מפעל פריקלאס ליד ערד מנעו ממשאיות לצאת משטח המפעל. ביום ראשון הורה יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, לעובדי בזן, כרמל אולפינים, דשנים ומכון המחקר תמ"י, הממוקמים כולם במפרץ חיפה, לקיים אספות הסברה בהן תודגש הסולידריות עם המפוטרים ממפעל תרכובות ברום. בנוסף, העובדים לא ישתפו פעולה עם דרישות הנהלות המפעלים ולא יגיעו לישיבות עבודה. במכון תמ"י יתקיים שיהוי מחקרים. עובדי מפעלי ים המלח יחלו בשביתה מיום רביעי ללא הגבלת זמן.

    המאבק המתנהל כעת במפעל הברום הוא חשוב ביותר. מטרת המאבק היא לא רק סביב כי"ל, אלא גם על כך שיש הרבה צמצומים בנגב והמצב שם נהיה קשה ביותר. יש חשיבות בבלימת מעבר מקומות עבודה לחו"ל ולצמצם את הפגיעה בפריפריה. המפעלים האלו נמנים על מקומות העבודה המעטים בהם לעובדים יש כוח והם לא מרווחים רק שכר מינימום. העובדים והמפעלים הללו הם עמוד השדרה של החברה הישראלית בנגב, הם המנוף הכלכלי האיכותי של הנגב, וההערכות מדברות על 5 משרות בנגב שתלויות בכל משרה במפעלים הללו. ראוי לציין, שיתוף הפעולה שנוצר בשבועיים האחרונים בין המפעלים הוא די נדיר, כמו גם הגיבוי שמקבלים העובדים מראשי הרשויות בנגב. בכך גם מחוזק הקשר בין הוועדים השונים לרשויות ומצליחים לפתח סולידריות רחבה כנגד חזירות בעל ההון.


     

     

    תומר גרי

    כתב "המערכת"

    קן זכרון יעקב

     

    קודם כל, אתם יכולים להירגע. עשיתם את הבחירה הנכונה. ולא בקטע מתנשא.

    בחרתם במסע עם פוטנציאל להיות מהמשמעותיים בחייכם – התוכן מעניין ומעורר מחשבה, אתם תגיעו למקומות הקשים והחשובים ביותר לעבור בהם, וישנה סבירות גבוהה מאוד שהמדריכים שלכם יהיו מוכשרים, בעלי ידע רחב בנושא, קשובים, אכפתיים, כריזמטיים ומטילי ספק. בכל זאת, אלה מדריכים מהתנועה, שעוברים הכנות וסמינרים רבים לפני המסע, בנוסף להכנות שהם מעבירים לכם. ואני בטוח ששמתם לב לזה בהכנות שעברתם לקראת המסע.

    אבל זו רק הבמה למסע מוצלח. אמנם המסע כבר בנוי, והמדריכים שלכם יודעים כביכול מה הולך לקרות בכל רגע במסע, אבל אתם, מעצם היותכם מדריכים בעצמכם, בטח יודעים שלא תמיד הכל הולך בדיוק כמתוכנן – משלל סיבות, שבראשן גורמים אנושיים וקשרים חברתיים. המסע, בסופו של דבר, הוא מה שתעשו ממנו. אם אתם תחליטו שיותר דחוף לכם לריב עם המדריכה שלכם או עם החברה שלכם, או להתנגח בקבוצה שלכם, לא בטוח שהמסע יהיה עבורכם משמעותי, מרגש או מעורר מחשבה.

    להיות קבוצה

    אשתף אתכם בחוויה אישית שלי. אני יצאתי למסע לפולין עם הקבוצה שלי, קבוצת טאקי, שהפכה לקבוצת "מרמיטה שוויונית" כשהצטרפו אלינו בנימינה, חדרה ונתניה. קבוצת טאקי יצאה למסע לפולין בהרכב של 12 חברים – קבוצה מגובשת לכאורה, קבוצה מכילה – מאוד התחברנו עם חברינו המרמיטות ועם "החברים מהאוטובוס". אולי באמת היינו מגובשים ומכילים, אבל נוצר חור בעלילה כשאתם מגלים שאחרי המסע לפולין נשארנו רק חצי מהקבוצה. זו הייתה תקופה דיי ממושכת בה נלחמנו על חברינו לקבוצה – זה התחיל ביציאה לטקס יום השואה בלוחמי הגטאות, המשיך באחד במאי, ולאחר מכן גם לפעולות גרעין. לכל אלה הגיעו חצי מחברי הקבוצה ולעיתים אף פחות מכך. ניסיתי להבין את הסיבות לעזיבה של חבריי, אבל בסופו של דבר, ברור שהעניין היה קשור למסע לפולין – הרי זו החוויה הקבוצתית האמיתית האחרונה שהייתה לנו. מהעיניים שלי המסע היה מושלם – התרגשנו יחד, דיברנו, למדנו, הקשבנו, והתחברנו. אבל כנראה שאני מייצג נקודת מבט מאוד סובייקטיבית. כנראה שאני לא ראיתי דברים שהיו גלויים לעין כל. והאמת – חבל לי מאוד על כך.

    במסע שלכם, אתם צריכים לקחת אחריות. גם כשטוב לכם במסגרת הקבוצתית, ואתם מרגישים שאתם מסוגלים לדבר ושיקשיבו לכם, שימו לב! לא בטוח שכל הסובבים אתכם מרגישים כמוכם! האחריות שלכם היא להפוך את המסגרת הקבוצתית לכזו שתאפשר לכולם לדבר ולהקשיב. תהיו אכפתיים ורגישים כלפי סביבתכם, כי אתם לא בארץ, במסגרת הרגילה, אלא במסע שיעורר אצלכם מכלול של רגשות, שאת חלקם אני מאמין שלא תדעו לפרש לעצמכם.

    כדי להמחיש לכם איך המסע עלול להיראות בלי הפתיחות שלכם, האכפתיות, החבריות והבגרות שלכם, אני רוצה להציג בפניכם שיר שמתאר זאת בצורה יפה. ואם אתם ברוח ביקורתית ומורדת כעת – השיר הזה גם יכול להיות המחשה של איך נראה המסע לפולין עם בית הספר.

    להיות אדם

    תיירים / יהודה עמיחי

    בקורי אבלים הם עורכים אצלנו,
    יושבים ביד ושם, מרצינים ליד הכותל המערבי
    וצוחקים מאחורי וילונות כבדים בחדרי מלון,
    מצטלמים עם מתים חשובים בקבר רחל
    ובקבר הרצל ובגבעת התחמושת,
    בוכים על יפי גבורת נערינו
    וחושקים בקשיחות נערותינו
    ותולים את תחתוניהם
    ליבוש מהיר
    באמבטיה כחולה וצוננת.

    פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת דוד, את שני הסלים
    הכבדים שמתי לידי. עמדה שם קבוצת תיירים סביב המדריך
    ושימשתי להם נקודת ציון. "אתם רואים את האיש הזה עם
    הסלים? קצת ימינה מראשו נמצאת קשת מן התקופה הרומית.
    קצת ימינה מראשו". "אבל הוא זז, הוא זז!" אמרתי בלבי:
    הגאולה תבוא רק אם יגידו להם: אתם רואים שם את הקשת
    מן התקופה הרומית? לא חשוב: אבל לידה, קצת שמאלה
    ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פֵּרות וירקות לביתו.

    יכול להיות שלא הבנתם חלק גדול מהשיר. אבל לא נורא – עכשיו, אחרי שכבר קראתם אותו, אני יכול לגלות שזה שיר שלמדתי עליו בשיעור ספרות. השיר, בתקציר, הוא שיר ביקורת כלפי תיירים. הם מבקרים במקומות החשובים, "מרצינים" (עושים כאילו הם רציניים) בכותל המערבי, ובלילות הם צוחקים מאחורי וילונות כבדים. הביטוי "מתים חשובים" מביע לעג כלפי אותם תיירים. מהם מתים חשובים?

    בחלק האחרון הכותב מתאר סיטואציה דרכה הוא מראה שהתיירים לא מתייחסים לאנשים – המבטאים את התרבות האנושית באזור במלוא עוצמתה – אלא מתייחסים למבנים הסטוריים שלא באמת מעניינים אף אחד. בהקבלה למסע מוצלח, אני יכול להגיד שבעיני, הראייה האוניברסלית שמשתקפת מהמסע לפולין עם התנועה, היא בעצם ההסתכלות על האדם, אותה מבקש הכותב להשיג – הביקורת והלקח שאנחנו מנסים להסיק מתוך הלמידה על העבר, והרצון ללמוד דרך העבר הנורא על החיים של עצמנו וכמה אנחנו מסוגלים להשפיע על סביבתנו, הם, בעיני, התשובה לבקשתו של המשורר במיטבה.

    במסע של התנועה, מותר לא לבכות. למסע בתנועה אתם לא יוצאים כדי לראות את אופני ההריגה במחנות ההשמדה. או לפחות לא רק בשביל זה. למסע בתנועה אתם יוצאים כדי ללמוד לקח חשוב מההיסטוריה. רק אם נדבר על הדברים – בלי מכבסות מילים, בלי הפחד מלהישמע "שמאלני מדי", "אנטי-ציוני" או כל כינוי אחר שנוהגים להדביק לכם, ובלי החשש מלהביע את הרגשות האמיתיים שלכם ביחס למה שאתם נחשפים.

    שוב אני קורא לכם – צאו למסע הזה כקבוצה, כחברים. אל תפחדו להביע רגש, ואל תפחדו גם לא להביע רגש. מותר לכם לבכות, ומותר לכם לצחוק כשאתם צריכים. תתעלו על עצמכם – כי רק ככה תוכלו להרוויח מהמסע הזה את המיטב.

    עלה והגשם!


     רוצה להצטרף ל"מערכת הכתבים התנועתית"? השאר/י את פרטיך כאן

     

      

    נועם פרי

    קן רמת גן מרכז

     

    כשיצאתי מהארון בכיתה ט' הייתי לבד. כלומר, לא באמת לבד. היו לי את החברים מסביב שתמכו גם כשהיו כאלה שלא, אבל בתוך התהליך הזה שעברתי עם עצמי, הייתי רק אני. לא היה לי עם מי לדבר, עם מי להתייעץ, לא היה מי שיוכל להסביר לי את התחושות האלה שזורמות לי בגוף. כל ה"מי אני" ו"מה אני" ו"מה פתאום, איך יכול להיות, זה לא הגיוני. וכל השאלות האלה ששאלתי בשתיים בלילה כשאף אחד לא שמע.

    התקופה הזאת של הניסיון לקבל את עצמך כשאתה לא מסוגל כי אתה מפחד לשמוע, זה תקופה של הסתרה וזיופים ששוחקים את הלב. לא היה לאן לברוח, יכולתי רק לשתוק ולחייך כאילו מבפנים הכול כרגיל. המקום היחידי שבו הרגשתי שאני יכולה להיות מי שאני היה בקן, ושם בעזרת חברים עם כמויות תמיכה מטורפות ומדריכים שהקשיבו לי פשוט כי הם רוצים, קיבלתי את עצמי, יצאתי מהארון ונתתי לעצמי את האישור להיות מי שאני.

    לפני כמה ימים במהלך עוד שיטוט שיגרתי בפייסבוק נתקלתי בדף של קבוצות גוונים, קבוצה לנוער הגאה של התנועה. נכתב שם שהקבוצה מיועדת למתלבטים, למי שרוצה לשאול ולהתייעץ, להתלבט ביחד. בשביל ללמוד קצת יותר על מה זו קבוצת גוונים, החלטתי לפגוש את עומרי גולדזק, מדריך קבוצת גוונים בראשון לציון.

    קבוצות גוונים הן קבוצות לחניכים להט"בים בכיתות ט-י"ב. הן פועלות במסגרת התנועה, ונועדו בכדי לתת לחניכים (וגם לבני נוער שאינם חניכים בתנועה) מקום להכיר ולהיפגש, לדבר ולהתלבט ביחד. הקבוצות הוקמו מתוך רצון ליצור בתנועה מקום לחניכים להט"בים לתת ניראות למגוון הזהויות הלהט"ביות ולהכיר בהן בתוך התנועה. מה שמייחד את גוונים ממקומות אחרים לנוער גאה, כמו למשל איגי (ארגון נוער גאה), הוא בעיקר הקשר בין נושא הלהט"ביות, המאבק להכרה, זכויות ושיוויון, לבין המאבקים של התנועה בגזענות, בניצול ובדיכוי. להיות חלק מקבוצת גוונים זה להיות חלק מהנוער העובד והלומד. חשוב לזכור שלתת מקום למהלך ולחזון הזה צריך להיות קשור בלשנות את הסביבה, את החברה. חשוב ליצור קבוצה שמאפשרת לך להיות מי שאת, וחשוב שהקבוצה הזאת תהיה חלק מתנועה גדולה."

    בסיס הפעילות של הקבוצות שם דגש על תהליך היציאה מהארון, הקהילה הלהט"בית, מיניות, מגדר ועוד, כך יוכלו החניכים להתחנך, ללמוד, להכיר ולשאול שאלות שאולי פחדו שאין להם מענה. יציאה מהארון יכולה להיות מאוד מאוד מלחיצה כשאין עם מי לדבר. להיות חלק מקבוצה מודרכת שהמטרה שלה היא ליצור את המענה הזה, ליצור סביבה בטוחה לחניכים כדי שיוכלו להיות מי שהם, יכולה להוות הגנה מפני הפחד הזה.

    "ליצור סביבה ומרחב בטוח לחניכים ולחניכות." מסביר עומרי, כשאני שואלת אותו מה הוא מצפה שיקרה בקבוצות. חניכים שמגיעים לקבוצה נמצאים בשלבים שונים בהתייחסות ליציאה מהארון ולזהות הלהט"בית שלהם וכל אחד ואחת צריכה להרגיש שיש לה מקום. לפתוח קבוצה כזאת בתנועה אומר שאני קושר את הזהות הלהט"בית שלי בזהות התנועתית שלי."

    אני בטוחה שהרבה מאוד חניכים להט"בים בתנועה מצאו בה את המקום שלהם להיות מי שהם. אנחנו חיים בחברה שעוד לא למדה לקבל את מגוון המגדרים והזהויות השונות, רבים מהקהילה הלטבית חווים הומופוביה בסביבה המוכרת להם, ואני בטוחה שיש המון חניכים בתנועה (ולא רק) שמפחדים להיות מי שהם. כשאני הבנתי שאני אוהבת בנות לא היה מי שיסביר לי, ברוגע, שזה לא משנה שום דבר, שזה לא משנה אותי. שזו אני וזה בסדר. אפילו להורים שלי לא היה מי שיסביר. הפחד הזה נובע מאי וודאות ואי ידיעה ואני חושבת שמקום כמו גוונים הוא המקום להרגיש נוח לשאול ולהתלבט יותר בקלות, ללמוד ולהכיר אנשים שמרגישים כמוך. אם קבוצות גוונים היו פועלות בתקופה שאני התלבטתי, אני יותר מבטוחה שלהיות חלק מזה היה יכול להקל עליי באופן ניכר.

    אז אם את או אתה שקוראים את הכתבה הזו עכשיו, ומתלבטים אם להיות חלק או לא, או לא בטוחים שזה באמת יעזור להם- תנסו. כשיש מקום תומך ובטוח, שבו אתה יכול להיות אתה בלי לפחד, הכל נהיה הרבה הרבה יותר פשוט. התנועה היא המקום היחיד בו הרגשתי שאני יכולה להיות מי שאני, וקבוצה כזו שהיא חלק מהתנועה שנתנה לי בית, יכולה רק לעשות טוב. אני מקווה שהקבוצות האלה באמת יהיו מקום תומך ומכיל לכל שאר החניכים הלהט"בים בתנועה וגם כאלה שלא, ככה שאף אחד לא ישאר לבד.

    קבוצות גוונים פועלות בראשון לציון, עמק הירדן, עכו ומשגב.
    לפרטים כנסו לעמוד הפייסבוק:
    קבוצת גוונים- הנוער העובד והלומד

    רוצה להצטרף ל"מערכת הכתבים התנועתית"? השאר/י את פרטיך כאן

    הסיפור המלא על ענת כרמלי, ששתלה לי את הלב בשכונה.
    בחודש יוני של שנת 84, יצאנו אחר כבוד, לקורס המדריכים הצעירים של תנועת הנוער העובד והלומד בכפר החורש. נאספנו, 36 חניכים נבחרים, של שכבת ט' מקן חולון איחוד, מוקדם בבוקר, של יום שלישי, ועוד לפני ששתינו את הקפה הראשון של הבוקר, פצחנו בשירה אדירה, שהיללה ופארה, את הקן שלנו, ואת העובדה הבלתי ניתנת לערעור, שאנחנו הכי גדולים, הכי טובים, הכי מוצלחים, ושהסיבה היחידה שהקן לא ממוקם על הר המוריה, היא שאל אקצה היה שם קודם. האוטובוס אחר בשלוש שעות אפנתיות, אנחנו שוותיקותנו בקן, הבאה עם ההשלמה לגבי האיחור כגזרת גורל, עלינו על ציודנו, לטייגר האדום של אגד והתגלגלנו צפונה. בדרך העמסנו עוד מספר חניכים, מקינים שלא היו חשובים, לפחות בעיננו, וברעש הנורא שיצרנו, בשירתנו המהללת לא כל כך יכלו הלא חשובים להתבטא.
    לקראת שעת צהריים מאוחרת, התחלנו לטפס את העלייה הלבנה מצומת נילית אל אזור המחנה עצמו, הטייגר נעצר, ענן האבק עלה כהרגלו, ואנחנו דלגנו קלילים, איש, איש עם ציודו, ופצחנו בשירה המהללת שוב. כן כולם במחנה ידעו, החבר'ה של חולון איחוד כאן. כגוש גדול ומאיים נגשנו בטוחים אל עמדות רישום, הנערה משכבה י' שקבלה אותנו שאלה, "שם פרטי?" "שם משפחה?" "ומאיזה קן אתה?" בקול בוטח בלי להזיז את העיניים עניתי, "ניר סגל הרדוף חולון איחוד", "יפה" ענתה הנערה, בלי לגלות שם סמני התלהבות וירתה " אלון חוג 12 פה למטה" לא הספקתי להשתחרר מהמחשבה של הלו גברת, אני אתם, אנחנו באנו כקבוצה, ורוצים להיות בקבוצה אחת. הגברת משכבה י' עשתה תנועה של מהירות ושאלה "מה לא ברור?" "גש אתה מעקב את התור" החלפתי כפות עם הקבוצה, אמרנו שתכף נפגש והתפזרנו למחנות השונים.
    המדריכה של חוג 12 במחנה אלון הייתה ענת כרמלי, חלתניקית, במכנס חקי קצר, ובחולצת תנועה ושרוך אדום מבהיקים, כמו שלא ראיתי לפני, "אתה ל חוג 12?" שאלה, "בוודאי" עניתי, "נראה לך שמישהו היה עובר את כל המחנה מקצה לקצה אם הוא לא מחוג 12". "בסדר בוא, שים את הציוד האישי במערום, ותעזור בבניית החוג". שלב הקליטה כמו שלמדתי שנים מאוחר יותר, משמש למטרה מרכזית אחת, והיא לצור לכידות בסיסית בין החניכים, מהקינים השונים, ולאפשר להם זמן להכיר את חבריהם לחוג לעשרת הימים הקרובים. עד הערב היינו תריסר חניכים, מאילת ועד רמת הגולן, ולא, כן חולון איחוד לא היה הרוב בחוג הזה, למעשה הוא לא היה רוב באף חוג. כל הביטחון העצמי שהבאתי איתי, ארז את עצמו, התקפל קטן, קטן, ונכנס לצ'ימידן. בנינו בעזרת סנאדות, מדף לציוד אישי, מיטה גדולה לכל החוג, ומבנה שמטרתו להגיע לשמיים, ללא תפקיד מיוחד. רעבים במידה מסוימת, מכירים קצת פחות, אספה אותנו ענת לחדר האוכל הארעי של המחנה, החוג מילא שולחן, צרחנו עם שאר המחנה את הג'ימליה ג'ים המפורסם, שרנו עם קורצי, שהיה המפקד האגדי של המחנה את "הרבי גולי" ואכלנו את מה שהצליח צוות המטבח להפיק מאבקת תפו"א ואבקת ביצים או מה שזה לא היה.


    אחרי עוד יומיים או שלושה של שטח, ושיעורים בסיסיים באיך מכינים פעולה, חזר לי הביטחון העצמי, אותה חוצפה חולונית, והגאווה הבלתי מתפשרת על עצם היותי בן אלים, כי אני מחולון איחוד. בכל שיחה שנוהלה, הייתי פותח במילים המנצחות, "אצלנו בקן" כשהכוונה היא "כך תראו כן תעשו", וכשמישהו מבני החוג חלק על הנאמר, או טעה וסיפר שאצלם בקן זה נעשה אחרת, הייתי מעמיד אותו על טעותו, ומזלזל בתוכן הנאמר. כמובן שענת כרמלי קבלה את דברי בהתחלה בחיוך, שעם כל שעה שעברה הלך והצטמצם למבט רושף. בסוף הים השלישי קראה לי ענת הצידה ואמרה ללא היסוס, "ניר, רוב התנועה הזו נמצאת בקינים בגודל של חדר של חולון איחוד, אבל בדיוק הקינים האלה הם האתגר של התנועה, אני אוסרת עלייך לבטל את הנאמר, אני מקווה שבהמשך תשמור על תרבות דיבור, והלוואי ויום אחד תדריך בקן כזה בכדי שתבין" אמרתי לה בלי להתבלבל שאין סיכוי שאני הדריך בקן קטן, כי אני מחולון איחוד, ואנחנו מדריכים בקן גדול, ובכלל, אני נולדתי בתל גיבורים, ואין שום כוונה לחזור לשם.
    קורס המד"צים נמשך, עברנו את הניווטים, את ביקור ההורים של שבת, למדנו להכיר אחד את השני, וחברויות מעניינות נרקמו בין חברי החוג, הבטחנו שנפגש אחרי הקורס, שנארח, שנתארח, ושנשנה את העולם ביחד אם רק נוכל. ביום האחרון, אחרי טקס הסיום, ולילה בלי שינה, נפרדנו בנשיקות, חיבוקים, וכתובות, החלפנו כפות עם "יריבים גדולים" מהבורכובים, והחברה מקרית ים, ומיריבים קטנים מקן ערד, בניי יהודה ונס ציונה. כל מדריך של חוג נפרד מחניכיו בחלוקה אישית של תעודת המד"צ וחוברת הקורס, שכללה דף לכל חוג, ורשימת קשר, על דפים שהודפסו בגלופה ולא בסטנסיל. במעמד מרגש זה תפסה אותי הגברת ענת כרמלי ואמרה באופן הכי נחרץ שיכול היה להיות, "אתה תבוא לעשות אצלנו את הקייצת", "בכייף, למה לא ונדבר", היא ענתה ביום שלישי אתה אצלנו בקומונה ומתחילים. כך אכן היה, ביום שלישי ההוא הגעתי לקומונה, טיילנו רגלית לקן, הכירו את המדריכות המקסימות מימי וסיגלית מרמת יוסף ומאותו הרגע, נשבתי בקסמה של השכונה. במהלך השנים עד הצבא מצאתי את עצמי מדריך בקינים הקטנים, בקינים שבהם נלחמים על כל חניך, מצאתי את עצמי מתאהב כל פעם, בקבוצה שקבלתי לידי, ונהנה מהאתגר.
    תודה לך ענת כרמלי, באשר הנך, על ההזדמנות, שינית מסלול בחיי.
    מד"צ סגל.

    אנו עומדים בפתחה של שנת הועידה , שנת ה 90 לתנועתנו, הנוער העובד והלומד. מטרת הועידה לחולל תהליך מעמיק, ולהסכים הסכמות משמעותיות בין כל חלקי התנועה, שדרכן נבנה את התנועה במציאות המשתנה. כחלק מתהליך הועידה, עומד בפנינו אתגר ההסכמה על יעוד הנוער העובד והלומד. 

    מחוז צפון מפגיש אותנו עם הפוטנציאל והקושי שבשאלות התקנת היעוד לתנועה , בשל הכר החינוכי המגוון שבתוכו אנו פועלים: יהודים, דרוזים, ערבים (נוצרים ומוסלמים), בדווים, מושבניקים, קיבוצניקים, מהכפר ומהעיר, חניכות וחניכים.
    בשבוע שעבר התקיים במחוז צפון אירוע "הרמת כוסית לכבוד תהליך הועידה העשירית". באירוע נכחו רכזות הקנים, חברי חוות ההכשרה וחברי הנהגת החניכים המחוזית, בה חברים נציגים מכל קני המחוז. האירוע היה למעשה מפגש של הנהגת מחוז צפון, במטרה לתת כלים להנהגת הקנים בתהליך הועידה.

    במהלך האירוע קיימנו דיון בקבוצות מעורבות (רכזים קומונרים ונציגי הקנים) בשני נושאים שמטרתם לפרוש את רוחב היריעה החינוכית איתה עלינו להתמודד בתהליך הועידה. דיון ראשון עסק בהנהגת הקן וקבלת החלטות בקן. שוחחנו כיצד ניתן להגביר את הנהגת הקן בתוך תהליך הועידה והחשיבות שבמפגשי הקבוצות בשכבה הבוגרת, בהן יתחולל התהליך החינוכי. כמו כן הנחנו את השותפות בין החניכים הקומונרים והרכזים כתנאי לקיומו של תהליך הועידה בקן: על כולם להשתתף, לעצב ולעורר את תהליך

    הועידה בקן. הדיון השני עסק במפגשים בגליל. שוחחנו על תפקידו של מחוז צפון ביצירת מפגש בין האוכלוסיות השונות בגליל, בתוך מחוז צפון ובמעגלי התנועה האחרים. החניכים והמדריכים הביעו נכונות רבה להיפגש עם כלל החניכים השונים והמגוונים בתנועה, מתוך הבנה שהגליל, בו יש אוכלוסיות כה רבות ומגוונות, הוא ה-מקום בו יכולים כל חלקי התנועה להיפגש, אם רק נבחר בכך.

    סיכמנו את האירוע בתיאור התהליך לקראת הועידה העשירית, האירועים הקניים והמחוזיים. וכמובן – בהרמת כוסית מרגשת, ובברכות של חברי חוות ההכשרה והנהגת החניכים המחוזית. יפה אמרו טל ואורטל, נציגות מועצת חוות: "אנו דורשות מכם להיות שותפים יחד איתנו ולהנהיג את תהליך הועידה בקן ובמחוז! "באותו רגע, כל חבר וחברה שאלו את עצמם: מה התפקיד שלי בתהליך הועידה? מה אנחנו נעשה בקן שלנו? כיצד נביא את כל חברינו להיות שותפים ומובילים בתהליך הועידה? והכי חשוב – מה יש לנו לתת ולהציע לתנועה בעשור הבא שלה?

    עכשיו כל אחד מאיתנו חוזר לקן שלו, לקבוצה שלו, ונתחיל את העבודה החשובה באמת – ללמוד ולשוחח על אתגרי התנועה ותפקידה, ולהוביל את הקנים שלנו לקראת הועידה העשירית של התנועה. עלינו ליצור סדר-יום בין חניכי ומדריכי המחוז, ובין כל מי שרוצה להנהיג את תהליך הועידה. סדר יום זה יכלול מפגשי למידה, הקמת מוסדות חניכים, קבלת החלטות ועיצוב דרכה של התנועה במחוז צפון לקראת הועידה, ואחריה.

    בפתיחת האירוע שיתפתי את החברים בחשש אישי. אני חוששת שתהליך הועידה יהיה שטחי. שחניכי ומדריכי התנועה מחכים כולם רק לרגע הזה שבו נרים כולנו את הפתקים ונצביע. אבל… על מה נצביע? מהי באמת עמדתנו האישית והמשותפת על תפקידה של התנועה במציאות הנוכחית של החברה הישראלית? מה תפקידה של התנועה בחברה בעשור הקרוב? איזה הישגים אנחנו רוצים שיהיה לנו? הוועידה העשירית איננה רק טפיחה על השכם לתנועתנו הטובה. אם אנחנו מכנסים את כל חלקי התנועה לתהליך ועידה, כדאי שנציג לתהליך זה מטרות גדולות ורציניות. כולי תקווה וציפיה לתהליך משמעותי ומעמיק של למידה, מפגש וקבלת החלטות. שנבנה את תנועתנו לקראת העשור הקרוב.

     
    "ושוב אנו עומדים ערב מועצת התנועה. תהיה זו מועצת ה 30 לנוער העובד מאז יום היווסדה לפני 24 שנים.
    מאז ומתמיד היו מועצות התנועה תחנות ושלבים בחיינו התנועתיים, מועצה מועצה ובעיות זמנה- בעיותיה, מועצה- מועצה ופירותיה.

    נמשלת התנועה שלנו לרכבת ארוכה העולה במעלה ההר ומועצותיה- קרונותיה. רצונך לדעת מה תשא רכבת זו רבת-הקרונות העולה לפסגת ההרים? רצונך לדעת מה עבר עד הנה על הנוער העובד בארץ ישראל, מה תקפל ותצפון בתוכה התנועה- גש לקרונות ופתחם, ותמצא בכל אחד מהם לאן נשאה התנועה את עיניה באותם הימים. ואם אינך מסתפק בצילום בזק בלבד אלא רוצה אתה לבדוק עד מה ידעה תנועה לאגור כוח ולבצע את המשימה שנטלה על עצמה באותם הימים, עליך לבדוק היטב את המשא, איכותו וכמותו, שישא בתוכו הקרון, ולסקור לפנים ולאחור. או-אז תדע: ההייתה המועצה רק מסגרת להחלטות ללא ביצוע? הנבנה הקרון ומשא אין בו? או שהתנועה ידעה לשקוד שהקרון יהלך ריק אלא יועמס במיטב ערכי הביצוע והמעשה שחייבים היו לבוא."

    אברהם וינגרטן

     רבים נוטים לחשוב שבעידן הסמארטפון והרשתות החברתיות, לבני הנוער והילדים אין יותר רצון לצאת לטבע ולטייל להנאתם, אך הם טועים ובגדול. המציאות בפועל שונה לחלוטין. מדי שנה, יותר ויותר בני נוער יוצאים ביחד לטייל ופשוט צריך לפתוח את העיניים ולראות את מאות הילדים שנמצאים בכל טיול וטיול.

    בקן רמתיים של הנוער העובד והלומד בהוד השרון ציינו ביום שבת האחרון (31/1) את ט"ו בשבט בטיול החורף המסורתי בהשתתפות של 850 מחניכי הקן. חניכי התנועה ניצלו את הסביבה הירוקה והפריחה היפה שקיימת בתקופה הזו ויצאו לטייל בפארק קנדה. מדובר בטיול עצמאי אשר מאורגן ע"י חניכי הקן שהכינו במיוחד לכל קבוצה בגד ייחודי – סווטשרט קבוצתי – שאותו הדפסו וצבעיו בחרו חברי הקבוצה.

    איתמר מלכה, קבוצת פזצטא, שכבה ד':

    "היה מאד כיף עם כל החטיפים, המשחקים והחברים. היה כיף לטייל בטבע, היה כיף בבישולי שדה, הכנו בננה ספליט עם שוקולד בפנים ופיתות עם זעתר. היינו כמעט כל הכיתה – 22 ילדים מכיתה ד2 בממלכתי המדריכות שלנו הם שירה ועמית ואני חושב שהן טובות"

    מתן אפרתי, רכז שכבה ד' וזואי וגנר, רכזת שכבה ז' מספרים:

    "את הטיול התחלנו באגם פארק קנדה וממנו יצאנו למסלול אשר היה מלא בפעיליות, הדרכות והמון צ'ופרים! המדריכים ממש השקיעו ונהנו עם החניכים וזה היה כיף לראות. לאחר המסלול היפה והמעניין הגיעו חניכי הקן למתחם בישולי השדה, שם הכינו החניכים מאכלים מיוחדים וטעימים. משם המשיך יחד כול הקן למורליאדה עצומה ורועשת במיוחד,היה ענק! לבסוף חזרו החניכים הביתה בריאים ומאושרים עם הרבה חוויות וכיף בלבם.. זה גרם לנו להיות גאים שאנחנו חברים בקן רמתיים – המקום הכי טוב לגדול בו. נתראה בטיול פסח!"

    לאלבום התמונות המלא מהטיול 

    קודם כל, אני רוצה לפתוח ולומר שהפעם, לא היה מדובר בטיול רגיל.
    לפני חודש, כל המדריכים, המשצ"ים, הקמונרים והרכז התגייסו למשימה הקרובה – טיול חורף. כולנו עבדנו קשה ועשינו את מירב המאמצים כדי שהטיול הזה יהיה טיול מושקע וכיפי שבו החניכים יהנו מכל רגע. השקענו מחשבה במסלול, במקום הטיול, בפעילויות השונות ככה שיתאימו לכל הגילאים השונים והמגוונים. המדריכים עבדו קשה בהכנת הפעילות לחניכים וחשבו איך להפוך את הטיול מעוד טיול רגיל ל"טיול מפוצץ". אחרי חודש של מאמץ והשקעה הגענו לתוצאה הרצויה. אנחנו הצלחנו להגיע לכמעט 200 רשומים וזאת תוצאה מרשימה. מכאן, אנחנו שואפים רק לגדול.

    יום שישי ה-30.1 , בשעה 21:00 כל החניכים התחילו להתאסף בקן, אחרי שעות של התרגשות וצפייה שלנו ושלהם. בנוסף להתרגשות המדריכים גם מעט חוששים – איך יצליחו להתמודד עם טיול שכולל גם שינה. אך הנה, זה מתחיל. החניכים מתאספים וכל מדריך הכין פעילות כיפית המתאימה לחניכים שלו. התחלה של ערב מהנה בו החניכים משתחררים, נהנים, קופצים, משתוללים. כל החניכים, בלי יוצא מן הכלל, מקטן עד גדול. כל אדם הנכנס לקן מרגיש את השמחה והאווירה הטובה השרויה בקן. אחר שעתיים של פעילות נמרצת, החניכים עייפים והגיע הזמן לישון בשביל שיהיו להם כוחות למסלול של היום למחרת. החניכים מתכנסים בחדרים השונים, מדברים, צוחקים ובסופו של דבר, אחרי קצת "קונצים" שעשו למדריכים, גם נרדמים. אך המדריכים, לא נחים אף לא לרגע. הם ממשיכים לשמור על החניכים, לעבור בחדרים השונים, לעזור ולפתור כל בעיה שעולה. המדריכים מאפשרים לחניכים לילה שקט וצבירת כוחות למסלול שלמחרת.

    שבת בבוקר, יום יפה. כל החניכים קמים לשבת שטופת שמש. איזה כיף לקום לשמש חזקה אחרי לילה מקפיא כזה. המדריכים קמים באנרגיות חיוביות ורצון להעביר פעילות בכל הכוח (אף על פי שישנו מעט). הם נחושים להצליח במשימתם ולשמח את חניכיהם בכל רגע נתון ולעבור איתם טיול מהנה. אחרי השכמה, כל החניכים והמדריכים מקבלים שוקו להתחלת הבוקר. המדריכים מעירים את החניכים, עושים להם פעילות נמרצת כדי לפתוח את הבוקר ולהתחיל את הטיול העומד בפתח. אחרי נסיעה קצרה, הגענו לתחילת המסלול. מסלול מהנה, נוף מרהיב, החניכים נהנים והמדריכים מרוצים. הרגע שבו עצרנו בדיונות, היה מקסים. אתאר לכם: החניכים קופצים, רצים, מתגלגלים וצוחקים. כל החניכים צוחקים ומחייכים מכל עבר, רואים שהם נהנים. המדריכים מתקרבים לחניכים, מתגלגלים ביחד איתם, מתחילות תחרויות ריצה שונות, מתחפרים בערימות חול, אווירה טובה. סיפור מסגרת שממשיך מעצירה לעצירה שמרתק את החניכים ומשאיר אותם מחכים בקוצר רוח להמשך הסיפור. עברנו מסלול מלא בגיבוש והנאה. "זה לא היה רק עוד טיול. התגבשנו, התקרבו לחניכים, הרגשנו מה זה להיות שייך, להיות חלק מקן קריית אונו" אמרה אחת המדריכות בהתרגשות. אחרי סיום הטיול, סיכמנו את הטיול במורלים אחרונים שהשאירו טעם של עוד. "המורלים נתנו אווירה עצומה של גיבוש, הרגשה של משפחה – קן קריית אונו."
    בסופו של דבר, אפשר להגיד שהמאמצים לעשיית הטיול – השתלמו.

    ט"ו בשבט הגיע – חג לטיולים!

    חושבים שבני הנוער מעדיפים לשבת מול המחשב במקום להיות בטבע? כנראה שלא פגשתם את חניכי קן בורוכוב. ביום שבת האחרון (31/1), טיילו 750 מחניכי קן בורוכוב של הנוער העובד והלומד ביער בן שמן במסגרת טיול ט"ו בשבט המסורתי. במסגרת הטיול ערכו הפנינג ענק לט"ו בשבט במצפה מודיעין בהפעלת חניכי שכבה ט' כחלק מהכשרתם לקראת הדרכה בשנה הבאה.

    ט"ו בשבט הוא חג לאילנות תמיד היה אחד החגים האהובים על ילדי ישראל – אבל מה עושים בשנת שמיטה כשאי אפשר לעשות נטיעות? פשוט מאד – מטיילים והרבה! רבים נוטים לחשוב שבעידן הסמארטפון והרשתות החברתיות, לבני הנוער והילדים אין יותר רצון לצאת לטבע ולטייל להנאתם, אך הם טועים ובגדול. המציאות בפועל שונה לחלוטין. מדי שנה, יותר ויותר בני נוער יוצאים ביחד לטייל ופשוט צריך לפתוח את העיניים ולראות את מאות הילדים שנמצאים בכל טיול וטיול. דווקא הנוכחות של הטלפונים בטיולים מאפשרת לחניכים להעלות תמונות מרהיבות מהטבע ולשלב בין החוויה הטיולית בשטח עם העולם הווירטואלי שממלא חלק גדול מעולמנו בהווה.

    בקן בורוכוב של הנוער העובד והלומד בגבעתיים ציינו ביום שבת האחרון (31/1) את ט"ו בשבט בטיול החורף המסורתי בהשתתפות של 750 מחניכי הקן. חניכי התנועה ניצלו את הסביבה הירוקה והפריחה היפה שקיימת בתקופה הזו ויצאו לטייל ביחד ביער בן שמן. מדובר בטיול עצמאי אשר מאורגן ע"י חניכי הקן שהכנו במיוחד לכל קבוצה בגד ייחודי – סווטשרט קבוצתי – שאותו הדפסו וצבעיו בחרו חברי הקבוצה.

    הטיול נפתח בהתכנסות המונית במכתש, שכמעט ולא הצליח להכיל את הכמות הגדולה של האוטובוסים. המדריכים תידרכו את החניכים על כללי התנהגות בטיול ותוך פחות משעה כולם כבר היו בדרך למצפה מודיעין, שם התחיל הטיול. במצפה ערכו החניכים הפנינג, שאותו הפעילו חניכי שכבת ט', במסגרת הקורס אותו עוברים לקראת שנת ההדרכה הראשונה שלהם שתחל בשנה הבאה. בהפנינג עברו הקבוצות בין שלל תחנות ובהם שלל משימות מגבשות ומהנות, ולאחריו עברו למתחם הפיקניקים שבו אכלו את ארוחת הבוקר. אחרי הניקיונות התכנסו יחד כל חניכי הקן ב"אמפי" שבמצפה מודיעין לתמונה קנית ענקית בהנחייתו של צוות הצילום הקני.
    מיד בסוף הצילומים, אחרי כל ההכנות והתדרוכים, יצאו סוף סוף למסלול. בגלל הכמות הגדולה של החניכים בטיול, החליטו בהנהגת הקן השנה לטייל בשני מסלולים שונים היוצאים מאותה נקודה. מחצית מהחניכים טיילו על שביל ישראל צפונה (ממצפה מודיעין לתל חדיד) ומחצית מהחניכים טיילו על שביל ישראל דרומה.

    ענבר שניר, רכזת הקן החדשה מספרת על ההדרכה בטיול: "במהלך המסלול המדריכים העבירו שלל הפעלות דרך, משחקים והסברים על הטבע. בטיולי התנועה חשוב לנו לחנך את החניכים לאהבת הארץ ושמירה על הסביבה מכיוון שאנחנו מאמינים שילדים צריכים להעריך מגיל צעיר את הטבע שיש לנו בישראל ואת חשיבות השמירה עליו.
    המביט מהצד על החניכים ההולכים במסלול יכול היה לצפות בחבורות צבעוניות של חניכים מטיילות יחדיו, לומדות, צוחקות ונהנות. בסוף המסלול האוטובוסים לקחו אותנו הביתה וכך שבנו, עייפים, בריאים ושלמים ומרוצים מאוד. החניכים שמטיילים היום אולי עושים תמונת סלפי במסלול, אבל אוהבים את הטבע לא פחות, אם לא יותר מבעבר."

    לצפייה באלבום התמונות המלא מהטיול 

     

    רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!