הורים יקרים שלום,

תנועת הנוער העובד והלומד חרטה על דגלה את עקרון "ביתנו פתוח לכל נערה ונער", התנועה עשתה ותמשיך לעשות מאמצים כבירים על מנת לאפשר לכל נערה ונער בישראל לקחת חלק בפעילות; בקן, בטיולים, במחנות, בסמינרים ועוד.

בישראל 2015 חיים כמיליון ילדים עניים. ילדים אלה מגיעים ממשפחות מעוטות יכולות, שצריכות לעתים לבחור בין מזון לתרופות, בין ספרים ומחברות לטיול שנתי. אנו עושים כל מאמץ, על מנת לאפשר לחניכים וחניכות אלו, לקחת חלק שווה בתנועה.

אנו מזמינים אתכם, הורים יקרים, להירתם ולסייע לסבסד, את טיולי הפסח ומפעלי הקיץ לשנת תשע"ה עבור אותם חניכים. הסבסוד נעשה בהיקף של 100/ 50 ש"ח ונגיש – כאן באתר ההרשמה התנועתית, סיוע זה יאפשר לנו לעמוד במשימה ולאפשר לכל ילדי ארץ ישראל להיות חניכים בתנועה.

תנועת הנוער העובד והלומד, בוחרת לפעול בכל מקום בארץ ישראל, במרכז ובפריפריה, בישובים מבוססים וביישובים מוחלשים. נמשיך uהתאמץ לאפשר לכל נערה ונער את ההזדמנות השווה להתחנך לערכים, לפתח מנהיגות ואחריות, להיות מדריכים ולעבור חווית תנועת נוערית איכותית וחינוכית ללא הבדל דת, גזע, מין, מוצא, מגדר ומעמד כלכלי.

סיועכם יתקבל בברכה, עלה והגשם

 נועם פרי

 קן רמת גן עילית

 מדינת ישראל מובילה בעוני ילדים במדינות המערביות. 35.1% מאוכלוסיית הילדים הוא עני, ואחד מכל שלושה ילדים הולך לישון רעב. הפוליטיקאים זורקים הבטחות לאוויר, אבל בפועל שום דבר לא משתנה. אז על מי אנחנו אמורים לסמוך?  

בשנת 2013 הוצג דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי. הוא הציג נתונים שהיו אמורים להראות לנו שהנה, המלחמה בעוני- משתלמת. 377,000 פחות אזרחים עניים לעומת 2012! רק 1.6 מיליון עדיין מתחת לקו העוני, מתוכם 756,00 ילדים. קראו לזה ירידה, אמרו שזה בזכות השיפור בשכר בקרב העובדים בשכר נמוך, אבל אף אחד לא הסתכל מאחורי המספרים היבשים. שם התמונה נראית לגמרי אחרת.

ב-2014, ארגון "לתת" ביצע בדיקה משלו – "דוח העוני האלטרנטיבי". אם בביטוח לאומי תוצאות הדוח הושגו ע"י סקר הכנסות בקרב האזרחים, כאן ביססו את הבדיקה ע"י מדד הבוחן מחסור בצרכים חיוניים, כמו דיור, השכלה, בריאות וביטחון תזונתי. הדוח הזה משקף את ההשלכות של יוקר המחיה והגזרות הכלכליות- העלאת המע"מ וקיצוץ קצבאות הילדים. ע"פ הדוח האלטרנטיבי ישנם 2.5 מיליון אזרחים עניים! וילדים? המספר עלה ל932,000! מה המשמעות של הפער הזה?

מדוח מבקר המדינה ב-2014 שעסק בביטחון תזונתי עולה ש-360,000 אזרחים סבלו מרעב בשנה האחרונה בגלל מצוקה כלכלית. הוא מוסיף שאין למשרד הרווחה מדיניות בנושא הסיוע לילדים רעבים, ומשאיר הכול לעמותות המזון, שאמורות לעשות את העבודה בשבילם. המקומות שאמורים לעזור ל-2.5 מיליון האזרחים שזקוקים להם נופלים על המשמר. 36% מהילדים נאצלים לעבוד כדי לעזור בפרנסה בבית. 27% נאלצו לנשור מבית הספר, וליותר מחצי בכלל אין ציוד לימודי בסיסי או ספרים. אבל נראה שזה לא ממש מזיז לאף אחד. האם המפלגות שרצות לכנסת פועלות כדי לעצור את המחדל הזה? לטעמי, מעט מידי ומאוחר מידי.

אז מה כן? יש עתיד הקימה פרויקט השאלת ספרים ב-1,500 בתי ספר בארץ כדי להקל על ההורים, אבל מה עם שאר תשלומי ההורים הגבוהים שיש במערכת החינוך? במחנה הציוני רוצים לתעדף בתי ספר בשכונות חלשות ולהוריד את ההוצאות על בריאות, חינוך ושירותים ציבוריים. בבית היהודי מקשרים בין אי הצלחה של ילד בפסיכומטרי לבין המצב הכלכלי שלו בבית ורוצים להוריד מיסים למעמד הביניים. כרגע, המפלגות בכלל לא מדברות על האזרחים החיים תחת קו העוני! בש"ס נזכרו רק עכשיו לדבר על ה"שקופים", בכולנו ומרצ מתחילים להזכיר את השכבות החלשות, בישראל ביתנו בכלל מדברים על הגדלת הצהרונים לילדי הגן ודירות לצעירים, ובכלל לא מזכירים את השכבות החלשות. (את המצע של הליכוד לא מצאתי, כנראה שהם לא חושבים שאולי כדאי לפרסם אותו, סתם ככה בשביל הציבור).

ב-2014 אישרו שרי הממשלה קיצוץ של כחצי מיליארד שקל מתקציב החינוך, לאחר מבצע צוק איתן. עוד 62 מיליון קוצצו ממשרד הרווחה ו43 מיליון מתקציב הבריאות. בישראל צריך תקציב ביטחון חזק, אבל אנחנו מוציאים יותר כסף על מלחמה מאשר על אזרחים. הגיע זמן להתאים את התקציב לצרכים של האזרחים ולהתחיל להרחיב אותו במקום לצמצם ולקצץ. לכל אזרח במדינת ישראל יש זכות לחיות בכבוד, הזכות לרמת חיים היא אחת מהזכויות החברתיות המוענקות לאדם במדינת ישראל! הגיע הזמן שנראה את הזכויות האלה מתקיימות, ולא מודפסות בספרי אזרחות.

לכן החלטתי להוביל את הקמפיין "מיליון ילדים בדרך לקלפי". במסגרת הקמפיין כתבנו עצומה שדורשת מהממשלה הבאה לטפל באופן מיידי בעוני וברעב של כמעט מיליון ילדים וגם מציעים פתרון ישים וריאלי שמורכב ממספר סעיפים. מטרתנו היא להחתים על עצומה אינטרנטית עשרות אלפי בני נוער ולהראות לנבחרי הציבור העתידיים שאנחנו דורשים לתת לכל נערה ונער את התנאים הבסיסיים – בריאות, חינוך ומזון לכל ילדי ישראל.

כשסיפרתי לאנשים על התוכנית שלנו, הם אמרו לי "מי אמר שזה ריאלי? מאיפה בא הכסף?" אז ככה – עלות התוכנית היא 9.2 מיליארד. פחות מאחוז מהתוצר הלאומי, שהוא סך הסחורות והשירותים בישראל. כרגע, חלקה של הממשלה בתוצר הוא 40%, הבדל של 100 מיליארד שקל משנים קודמות (50% ב-2003). התוכנית דורשת מהפוליטיקאים שמתמודדים בבחירות להתחייב לתקן ולהעלות את חלקה של הממשלה בפחות מאחוז. לסגור פערים ע"י הוספה של 1.3 מיליארד לתקציב משרד החינוך. עוד כ6 מיליארד כדי שיינתנו ארוחות חינם בבית הספר. עוד 800 מיליון כדי שלכולם יהיו ספרים בחינם. ועוד.
האמת שבהתחלה חשבתי שאולי התוכנית הזאת בכלל לא ריאלית. אבל ככל שהעמקתי בנושא הבנתי שאת העוני בקרב ילדים אפשר פשוט לסיים. איך המנהיגים שלנו יכולים לישון בשקט כשיש פתרון לעוני? עד כמה המדינה אטומה למצב שהיא צריכה שבני הנוער יעשו בשבילה את שיעורי הבית?

אז כנראה שהשינוי תלוי רק בנו. העצומה היא ציבורית, היא מעוררת עניין והפוליטיקאים צריך להתחייב אליה. אנחנו עומדים על הרצון שלנו שכולם יחיו במדינת ישראל בלי פערים חברתיים וכלכליים. שלא יהיה ילד שלא יוצא לטיול השנתי כי אין לו כסף, שצריך לתמרן בין העבודה בקייטרינג או ניקוי חדרי מדרגות לשיעורי בית בבית הספר. ככל שיותר ויותר אזרחים יחתמו על העצומה, נוכיח שאנחנו לא שותקים יותר. המצב לא יכול להישאר כמו שהוא, הוא חייב להשתנות. והוא יכול.

קחו שתי דקות וחתמו על העצומה ותוכיחו שאתם לא עובדים על אוטומט, שאתם מריחים שמשהו לא בסדר. לכל אחד יש זכות לחיות בכבוד. ילדים לא פחות חשובים מטנקים למלחמה הבאה.

 רוצה להצטרף ל"מערכת הכתבים התנועתית"? השאר/י את פרטיך כאן

שאלה:
מותר להעסיק נערים מתחת לגיל 16 ביום הבחירות?

תשובה:

חוק עבודת הנוער קובע כי מותר להעסיק בני נוער מעל גיל 16 כל עוד הם לא עובדים בשעות הלימודים או בלילה. בני נוער בגילאי 14-16 מותר להעסיק רק בחופשות רשמיות מהלימודים.

בני נוער רבים מנצלים את תקופת הבחירות ויום הבחירות עצמו כדי לצאת לעבוד ולהרוויח כסף.

יש כמה דברים שחשוב לדעת מראש:
אסור להעסיק בני נוער מתחת לגיל 18 במשך למעלה מ-8 שעות עבודה ביום. על כל שעה מעל השעה השמינית חייבים לשלם תוספת עבור עבודה בשעות נוספות. 125% עבור השעתיים הראשונות ו-150% על כל שאר השעות.

בנוסף יש חוק מיוחד שעוסק בעבודות בבחירות ונקרא "חוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות". החוק הזה קובע שעבור עבודה בבחירות כולם משלמים 25% מס באופן אוטומטי אבל מבני נוער לא אמורים לקחת מס של 25% אלא רק אם הם מרוויחים מעל 6,300 ש"ח בחודש וגם אז לפי המדרגות הרגילות (פחות מ25%).

בנוסף, הוראות התקשי"ר (ההוראות החלות על עובדי המדינה) קובעות שלעובד מגיע לקבל 200% או יום חופשה בתשלום. ההסבר לחישוב – לעובד שעובד למעלה משבועיים מגיע לקבל יום שבתון בתשלום (100%) ועוד תשלום עבור העבודה שעבר באותו היום (100%). בהרבה מקומות יש הסכמים בין ההסתדרות וארגוני המעסיקים שקובעים את אותו דבר. בנוסף – גם בתי הדין נוטים לתמוך בהסדר הזה ולחייב מעסיקים של עובדים שעובדים למעלה משבועיים לשלם 200% ביום הבחירות.

בהצלחה.

באתר שלנו ניתן למצוא תקציר של זכויות העובד שלך, חוקי העבודה ודיני העבודה, שאלות ותשובות וכן אפשרות לרשום את שעות העבודה ב"כספומטר" ולהגיש תלונה דרך האתר.

לוטם אלמוג

קן מודיעין הנחלים

גם היום, בשנת 2015, אנו עדות לחוסר שוויון מגדרי בחברה. התעוררות הפמיניזם בחברה אינה חסרת סיבה, ועל כן אנו החניכות נדרשות להבין אותה ולהביא לעתיד טוב יותר עבור כולנו.

*הכתבה נכתבה בלשון נקבה אבל מתייחסת לשני המינים. (נשים מתמודדות עם זה כל יום בגלל חוקי השפה העברית)

כשהייתי ילדה קטנה, לא הבנתי מדוע יש צורך ביום לנשים בלבד. למה רק נשים מקבלות יום משלהן, למה אין יום הגבר הבינלאומי? מה עשינו שצריך כזה דבר?
העברתי את השנים בתמימות מבלי להבין את החברה בה אני מתבגרת. חברה בה התכתיבים החברתיים היו טבועים כה עמוק עד שלא הבחנתי בהם. הצבע היה ורוד, הבובה הייתה ברבי, ובכדורגל עד היום לא נגעתי.

ככל שגדלתי, האשליה שלי גדלה יחד איתי, והיא התפוצצה לי בפנים. מה שהתחיל בהכחשה, בהתעלמות מהמצב הקיים, התחבר לי כמו אלף חתיכות פאזל של תמונת רנסאנס. הרגשתי שאני לא יכולה לשתוק יותר, משהו בי בער לתקן. אז התחלתי לקרא, לחקור, להעמיק ולגלות. בזכות אותו תהליך מתמשך שעוד לא נגמר, הבנתי את חשיבותו של יום האישה.

אבל שנייה, לפני שנקפוץ למים העמוקים בלי מצופים ונדבר על חברה פטריאכלית ומיזוגניה, נעשה לנו קצת סדר בראש.
יום האישה הבינלאומי, המצוין מדי שנה ביום השמיני לחודש מארס, מוקדש לפועלן של נשות העולם, בעבר ובהווה, בתחומים שונים ובראשם השגת שוויון זכויות וחיזוק השלום בעולם. במקורו, יום האישה היה אירוע פוליטי סוציאליסטי בשם "יום הפועלות הבינלאומי", וצוין באמריקה בתחילת המאה ה-20 בהפגנות על מעמד האישה, חוסר שוויון בתעסוקה ומתן זכות הצבעה לנשים. את תאריכו קיבל מהפגנות לציון יום האישה אשר התרחשו בסנט פטרסבורג בשנת 1913. באמצע שנות ה-60 זכה למעמד רשמי, ואף ליום חופשה בבריה"מ ועשור אחר כך הוכרז על ידי האו"ם כיום בינלאומי המצוין מדי שנה.

על אף השנים הרבות שחלפו מאז החל להתקיים, שאלת הרלוונטיות של יום האישה עומדת מדי שנה בתאריך זה כסוגיה מרכזית.
איך קרה שלא רבות מכירות את משמעותו הפוליטית והחברתית של יום האישה הבינלאומי? השאיפה לשוויון בין נשים וגברים יוצרת קונוטציות שמפחידות רבות, רובן סביב דמותה של ה"פמיניסטית המשוגעת", שונאת הגברים, שרוצה לשלוט בעולם. כולנו היינו שם, בשלב שבין "אני לא פמיניסטית" ל"אבל אני רוצה שוויון בין בני האדם", יתכן שחלקכן עדיין בו גם עכשיו. החברה הנשלטת בידי המין הגברי מאז ומעולם ניכסה אל "הגבריות" מונחים כגון חוזקה, השפעה, דעת ומעמד, וכך הפכו לתכונות "שליליות" עבור אישה. "תודות" לכך, לרגע לא עצרנו לחשוב כיצד הפכה המילה "פמיניזם" למילה גסה. הפמיניזם (במקור מהמילה היוונית Femina, אישה) הינה תפיסת עולם השואפת לשוויון הזדמנויות לנשים והפסקת האפליה והדיכוי כלפיהן בחברה. מטרת הפמיניזם מעולם לא הייתה שוויון על חשבון גברים, אלא שוויון לכולם.

לאורך ההיסטוריה נמחקות דמויות נשיות מן התודעה הציבורית, וניצוצות יחידים ניתן למצוא מפעם לפעם. נראה כי המוכרת מכולן הינה דמותה הפמיניסטית של רוזי המסמררת (Rosie the Riveter), המסמלת את הנשים האמריקאיות בתקופת מלחמת העולם הראשונה שיצאו מהבית והחלו לעבוד במפעלים במקומם של הגברים שיצאו למלחמה. יחד אתה עומדות דמויות נשיות רבות לאורך ההיסטוריה שלא זכו לכבוד המגיע להן וביניהן רוזה פארקס, מארי קירי, הנרייטה סולד ונשות הדסה, אמא תרזה, קוקו שאנל, פוסי ריוט, חנה סנש ועוד רבות משאוכל לספור.

נכון, בעוד שמונה ימים גם הנשים יוכלו להניח את פתקן בקלפי ולהשמיע את קולן- אבל בחיי היום יום, האם אנחנו באמת זכאיות לשוויון המלא אליו במשך עשרות שנים אנחנו נלחמות? דיבורים ומעשה לחוד, והמציאות מראה לנו תמונה עגומה ביותר.

נשים מרוויחות 25% פחות מגברים על אותה העבודה, ונתפסות כמין החלש והמטומטם. נשים נדרשות למרוט כל סנטימטר של שיער בגופן, לטפח את עצמן ולהתאים את עצמן לאידיאל יופי מעוות. נערות עדיין מהוות מיעוט בלמידת מקצועות המדעים בתיכונים, ואישה המשרתת שירות קרבי עוד נחשבת "מוקצה" בחברה. תחומי העניין שלנו נדרשים להתמזג אל תוך קטגוריה מצומצמת נורא. לא תראו בראיון רציני גבר שישאל לגבי מה הוא לבש. בעימות אשר התרחש בערוץ 2 ובו לקחו חלק שמונה מראשי המפלגות המובילות במדינה, שלף נפתלי בנט אל מול זהבה גלאון, יושבת ראש המפלגה היחידה, את הקלף המגדרי לגבי השירות הקרבי. וזאת, על אף שפרט לו אף אחד מחברי הפאנל לא היה לוחם קרבי.

גם בשנת 2015 אנחנו נמדדות על פי מגדרנו, על פי מה שנמצא בין רגלינו ולא על פי מה שנמצא בין אוזנינו. ולפעמים, אנחנו עדיין פוחדות להשמיע את קולנו ולהגיד מה מפריע לנו, מה מציק לנו, מה לא הוגן כלפינו. אנחנו מפחדות מהביקורות שהסביבה תירה לעברינו, כי אנחנו נשים- ונשים מותר לשפוט.
המאבק שלנו לא נגמר וחובתנו להירתם אליו במלא כוחנו, נשים וגברים יחד. זה לא מאבק של מין אחד, זה המאבק של כולנו. להשמיע את קולנו ולומר ״די״.

לכבוד פורים לקחתי השראה מרוזי 3>

כחברת קבוצת המערכת התנועתית, באתי להיות כרוז לפעולה. השינוי האמיתי יגיע בתנאי שכל אחת תחליט שהיא לוקחת את הנושא על כתפיה. אומרת לא לשוביניזם, מגיבה למישהו על אמירה משפילה. זה קשה ולעיתים אף מתיש, משקפיי הפמיניסטית לפעמים באמת מכאיבים קצת על האף, אבל הם שווים את זה. מבטיחה.

לינקים להרחבת ידע:
האתר הבינלאומי לציון יום האישה: http://www.internationalwomensday.com/
מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה: https://www.facebook.com/raisevalue
היא-סטוריה: https://www.facebook.com/herstorically