לוטם אלמוג
קן מודיעין הנחלים
גם היום, בשנת 2015, אנו עדות לחוסר שוויון מגדרי בחברה. התעוררות הפמיניזם בחברה אינה חסרת סיבה, ועל כן אנו החניכות נדרשות להבין אותה ולהביא לעתיד טוב יותר עבור כולנו.
*הכתבה נכתבה בלשון נקבה אבל מתייחסת לשני המינים. (נשים מתמודדות עם זה כל יום בגלל חוקי השפה העברית)
כשהייתי ילדה קטנה, לא הבנתי מדוע יש צורך ביום לנשים בלבד. למה רק נשים מקבלות יום משלהן, למה אין יום הגבר הבינלאומי? מה עשינו שצריך כזה דבר?
העברתי את השנים בתמימות מבלי להבין את החברה בה אני מתבגרת. חברה בה התכתיבים החברתיים היו טבועים כה עמוק עד שלא הבחנתי בהם. הצבע היה ורוד, הבובה הייתה ברבי, ובכדורגל עד היום לא נגעתי.
ככל שגדלתי, האשליה שלי גדלה יחד איתי, והיא התפוצצה לי בפנים. מה שהתחיל בהכחשה, בהתעלמות מהמצב הקיים, התחבר לי כמו אלף חתיכות פאזל של תמונת רנסאנס. הרגשתי שאני לא יכולה לשתוק יותר, משהו בי בער לתקן. אז התחלתי לקרא, לחקור, להעמיק ולגלות. בזכות אותו תהליך מתמשך שעוד לא נגמר, הבנתי את חשיבותו של יום האישה.
אבל שנייה, לפני שנקפוץ למים העמוקים בלי מצופים ונדבר על חברה פטריאכלית ומיזוגניה, נעשה לנו קצת סדר בראש.
יום האישה הבינלאומי, המצוין מדי שנה ביום השמיני לחודש מארס, מוקדש לפועלן של נשות העולם, בעבר ובהווה, בתחומים שונים ובראשם השגת שוויון זכויות וחיזוק השלום בעולם. במקורו, יום האישה היה אירוע פוליטי סוציאליסטי בשם "יום הפועלות הבינלאומי", וצוין באמריקה בתחילת המאה ה-20 בהפגנות על מעמד האישה, חוסר שוויון בתעסוקה ומתן זכות הצבעה לנשים. את תאריכו קיבל מהפגנות לציון יום האישה אשר התרחשו בסנט פטרסבורג בשנת 1913. באמצע שנות ה-60 זכה למעמד רשמי, ואף ליום חופשה בבריה"מ ועשור אחר כך הוכרז על ידי האו"ם כיום בינלאומי המצוין מדי שנה.
על אף השנים הרבות שחלפו מאז החל להתקיים, שאלת הרלוונטיות של יום האישה עומדת מדי שנה בתאריך זה כסוגיה מרכזית.
איך קרה שלא רבות מכירות את משמעותו הפוליטית והחברתית של יום האישה הבינלאומי? השאיפה לשוויון בין נשים וגברים יוצרת קונוטציות שמפחידות רבות, רובן סביב דמותה של ה"פמיניסטית המשוגעת", שונאת הגברים, שרוצה לשלוט בעולם. כולנו היינו שם, בשלב שבין "אני לא פמיניסטית" ל"אבל אני רוצה שוויון בין בני האדם", יתכן שחלקכן עדיין בו גם עכשיו. החברה הנשלטת בידי המין הגברי מאז ומעולם ניכסה אל "הגבריות" מונחים כגון חוזקה, השפעה, דעת ומעמד, וכך הפכו לתכונות "שליליות" עבור אישה. "תודות" לכך, לרגע לא עצרנו לחשוב כיצד הפכה המילה "פמיניזם" למילה גסה. הפמיניזם (במקור מהמילה היוונית Femina, אישה) הינה תפיסת עולם השואפת לשוויון הזדמנויות לנשים והפסקת האפליה והדיכוי כלפיהן בחברה. מטרת הפמיניזם מעולם לא הייתה שוויון על חשבון גברים, אלא שוויון לכולם.
לאורך ההיסטוריה נמחקות דמויות נשיות מן התודעה הציבורית, וניצוצות יחידים ניתן למצוא מפעם לפעם. נראה כי המוכרת מכולן הינה דמותה הפמיניסטית של רוזי המסמררת (Rosie the Riveter), המסמלת את הנשים האמריקאיות בתקופת מלחמת העולם הראשונה שיצאו מהבית והחלו לעבוד במפעלים במקומם של הגברים שיצאו למלחמה. יחד אתה עומדות דמויות נשיות רבות לאורך ההיסטוריה שלא זכו לכבוד המגיע להן וביניהן רוזה פארקס, מארי קירי, הנרייטה סולד ונשות הדסה, אמא תרזה, קוקו שאנל, פוסי ריוט, חנה סנש ועוד רבות משאוכל לספור.
נכון, בעוד שמונה ימים גם הנשים יוכלו להניח את פתקן בקלפי ולהשמיע את קולן- אבל בחיי היום יום, האם אנחנו באמת זכאיות לשוויון המלא אליו במשך עשרות שנים אנחנו נלחמות? דיבורים ומעשה לחוד, והמציאות מראה לנו תמונה עגומה ביותר.
נשים מרוויחות 25% פחות מגברים על אותה העבודה, ונתפסות כמין החלש והמטומטם. נשים נדרשות למרוט כל סנטימטר של שיער בגופן, לטפח את עצמן ולהתאים את עצמן לאידיאל יופי מעוות. נערות עדיין מהוות מיעוט בלמידת מקצועות המדעים בתיכונים, ואישה המשרתת שירות קרבי עוד נחשבת "מוקצה" בחברה. תחומי העניין שלנו נדרשים להתמזג אל תוך קטגוריה מצומצמת נורא. לא תראו בראיון רציני גבר שישאל לגבי מה הוא לבש. בעימות אשר התרחש בערוץ 2 ובו לקחו חלק שמונה מראשי המפלגות המובילות במדינה, שלף נפתלי בנט אל מול זהבה גלאון, יושבת ראש המפלגה היחידה, את הקלף המגדרי לגבי השירות הקרבי. וזאת, על אף שפרט לו אף אחד מחברי הפאנל לא היה לוחם קרבי.
גם בשנת 2015 אנחנו נמדדות על פי מגדרנו, על פי מה שנמצא בין רגלינו ולא על פי מה שנמצא בין אוזנינו. ולפעמים, אנחנו עדיין פוחדות להשמיע את קולנו ולהגיד מה מפריע לנו, מה מציק לנו, מה לא הוגן כלפינו. אנחנו מפחדות מהביקורות שהסביבה תירה לעברינו, כי אנחנו נשים- ונשים מותר לשפוט.
המאבק שלנו לא נגמר וחובתנו להירתם אליו במלא כוחנו, נשים וגברים יחד. זה לא מאבק של מין אחד, זה המאבק של כולנו. להשמיע את קולנו ולומר ״די״.
לכבוד פורים לקחתי השראה מרוזי 3>
כחברת קבוצת המערכת התנועתית, באתי להיות כרוז לפעולה. השינוי האמיתי יגיע בתנאי שכל אחת תחליט שהיא לוקחת את הנושא על כתפיה. אומרת לא לשוביניזם, מגיבה למישהו על אמירה משפילה. זה קשה ולעיתים אף מתיש, משקפיי הפמיניסטית לפעמים באמת מכאיבים קצת על האף, אבל הם שווים את זה. מבטיחה.
לינקים להרחבת ידע:
האתר הבינלאומי לציון יום האישה: http://www.internationalwomensday.com/
מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה: https://www.facebook.com/raisevalue
היא-סטוריה: https://www.facebook.com/herstorically
