יום חמישי 23 יולי
ז' אב תשע"ה
טקס סיום קורס פעילים 2015
"אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם–הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת–הָיְתָה, לָמַס;
בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ–אֵין-לָהּ מְנַחֵם, מִכָּל-אֹהֲבֶיהָ: כָּל-רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים.
גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה–הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים"
במילים אלו נפתח במוצאי השבת הקרובה, ערב ט' באב, את קריאתנו במגילת איכה, בזכרנו את חורבן הבית, הראשון והשני, את קץ ריבונויותינו. ועוד נזכור ונשנן על שום מה איבדנו את בתינו, למה אירע החורבן. ככתוב במסכת יומא:
מקדש ראשון מפני מה חרב? – מפני שלושה דברים שהיו בו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. אבל מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ומצוות ובגמילות חסדים, מפני מה חרב? – מפני שהייתה בו שנאת חינם, ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים.
ביום אבלנו, יום החורבן, נביט סביבנו, אל תוך החברה הישראלית, נביט ויחרד ליבנו:
כמה שנאת חינם פזורה בכמויות בינינו.
גילוייה: גזענות וניצול, אלימות ושררה, זילות חיי אדם.
שנאת חינם. מהו יסודה?
כל שנאת חינם יסודה בשלילת צלמו של אלוהים.
כל שנאת חינם, כל מעשה גזענות, כל ניצול, יסודם בפגיעה בצלם אלוהים באדם, ככתוב:
"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם"
הייתכן שלא למדנו?
האפשר שגם כאן, לאחר 2000 שנות ציפייה לרגע מיוחל זה, הקמת בית לעם היהודי, נחזור על טעויות אבותינו?
המבינים אנשי שנאת החינם, אלה הגזענים, אלה המנצלים והמנוולים, אלו שניתנה להם הזכות לחיות כאן, בארץ הזאת, את משמעות החורבן שהם עלולים להמיט עלינו?
נצא מכאן היום בקריאה גדולה: הם בשלהם ואנחנו בשלנו.
ככל שיגבירו הם את מעוזי שנאתם נגביר אנו את מפעלינו החינוכיים, מלאי האהבה.
ככל שיוסיפו הם את מעשיהם הנפשעים והגזעניים, נוסיף אנחנו את החינוך לאהבת האדם באשר הוא אדם.
ככל שימשיכו הם לנצל ולעשוק, ניצור אנחנו התאגדויות אנושיות שבבסיסן אהבה וכבוד לאדם.
כדברי הרב קוק:
"ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להבנות והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חינם"
חברי לצוות המוביל, עדי וניר
רכז הקורס, עומר
המפקדת והסגן,
מנהלת יקרה,
מעטפת הקורס,
מדריכים אהובים,
השבוע עסקתם במלאכה שגודלה עצום – הכשרת פעילים חדשים בתנועתנו.
הפעיל והפעילה – הם התגשמות האמונה שלכל אחד ואחת חלק בבניין התנועה ושתפקידיה רחבים וגדולים.
עשיתם זאת באהבה, אהבת חינם, אהבה שאינה תלויה בדבר. אהבה שבבסיסה גם דרישה וביקורת, ללא פשרות. לא חיפשתם סדר ומשמעת, לא חיפשתם להיות שוטרים ולעבור בשלום. שאלתם עצמכם תמיד:
האם אוהבים הם?
את הארץ
את התנועה
אחד את השנייה
את עצמם
ובכך לא תמה המלאכה, עלינו לבסס את פעילותנו בם ועליהם, להיפטר משמרנות ומכוחות ההרגל, לפנות מקום בו יוכלו להירקם חלומות הפעילים והפעילות ובו יוכלו גם להגשימם, בבתי הספר ובסניפים, לפתוח את קורס פעילים למאות חניכים וחניכות ולהנסיק גבוה-גבוה את הרף החינוכי שלנו. בזאת נימדד.
חניכים וחניכות יקרים, ממחר אתם פעילים.
קחו אתכם מכאן את ניצוץ האהבה והעבירו אותו אל הסניפים ואל בתי הספר, שם זקוקים לו מאות ואלפי נערים ונערות שאולי לא זכו לאהבה אמיתית מעולם.
הבעירו עם ניצוץ זה את אש האמונה בשוויון ערכו של כל אדם ובכך שימרו על צלם אלוהים.
הדליקו עם ניצוץ האהבה את עיני חבריכם וחניכיכם, והובילו אותם למאבקים של צדק, למאבק על כבוד הנערים והנערות העובדים.
היו פעילים.
אחי ואחיותיי,
מתקרבים אנחנו בהתרגשות גדולה אלי ועידה עשירית לתנועתנו. רוצה אני לומר לכם שכל יצירתה של ועידה זאת נעשתה באהבה, אהבה גדולה לארץ ולעם, אהבה בין אישית, אהבה בין מדריכה לחניכיה, אהבת האדם. גם אם לעיתים היו ובטח עוד יהיו רגעים קשים הרי אלו בבחינת "נאמנים פצעי אוהב". יש שעה היסטורית בה נמדדת תנועה, אמר ברל, זאת שעתנו.
מי יתן ונגיע לועידה בלב פתוח ורחב ויקויים בנו הפסוק:
"לֵב טָהוֹר בְּרָא-לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי:"
לעבודה, להגנה ולשלום
עלה והגשם
סיכום התגובות שעלו על הצעה מס' 9 בשער "סוציאליזם" בנושא פמיניזם
למסמך ההצעות המלא – http://noal.me/veida10doc
הצעה מס' 9 בשער "סוציאליזם"
פמיניזם – כתנועה שחרטה על דגלה את ערכי שוויון ערך האדם, הסוציאליזם והכלליות, בוחרת התנועה להגדיר את עצמה גם כתנועה פמיניסטית ולחנך לכך.
התנועה רואה בחומרה תופעות של סקסיזם, אלימות ואפליה נגד נשים ותפעל למיגור תופעות אלו.
ועידת התנועה קוראת לחברי התנועה:
סיכום התגובות ברשתות החברתיות – באינסטגרם ובפייסבוק:
מיכל גרץ: אני חושבת שצריך אולי לשים יותר דגש על לשלב את הנערות הערביות והדרוזיות בקטע של פמיניזם ושוויון כדי שגם הם יוכלו להנהיג ולהשתתף יותר בחברה הישראלית
עומר יחר: נגד- יש הבדל גדול בן המינים שמתבטא ביחס שונה בין מין למין שלפעמים פועל לטובת הנשים ולפעמים לרעתן. הפמיניזם הוא ברוב המקרים צביעות והרבה מהחברים בתנועה לא רוצים את ההחלטה הזו
אלמוג כהן : אני חושבת שאם התנועה רואה את עצמה כמתנגדת לאפליית נשים, לתרבות האונס, להטרדות מיניות, לאלימות נגד נשים ולמיזוגניה היא צריכה להגדיר את עצמה כפמיניסטית ולהמשיך לפעול כדי להביא לשוויון מגדרי. עצם התגובות של אנשים (לא סתם אנשים, חניכים בתנועה!) שחושבים שפמיניזם זה חיזוק נשים תוך החלשת גברים מראה שהתנועה לא שמה מספיק דגש על התחום הזה. פמיניזם=שוויון. זה בדיוק מה שזה. ולכן התנועה, כתנועה סוציאליסטית שתומכת בשוויון צריכה להגדיר את עצמה כפמיניסטית.
שיר לבון: לחלוטין בעד. פמיניזם פועל לשוויון מגדרי, ומצבן של נשים כיום בישראל ובעולם הוא לא טוב מספיק בשביל שלא נפעל לשינוי, וכתנועה שפועלת למען שינוי ולמצב טוב יותר ושמגדירה את עצמה שוויונית עלינו גם להיות כאלו ולפעול למען זה.
מאיה לופו: בטח שכן. זו חובה בתנועה! וזה לא קשור לשמאל וימין.
יובל גלזר: בעד לגמרי, רק חבל שהדרך שלכם לממש את הפמיניזם זה רק בדיבור פנייה של נקבה שמעצבן אנשים וגורם לפמיניזם להיות צבוע ולעילוי הנשים מעל הגברים.
מערכת נועל4יו: יובל, נשמח לשמוע איך את חושבת שצריך לממש את הפמיניזם בתנועה.. זה מטרת השיחות והדיונים בועידה, שההחלטות לא יהיו צבועות אלא החלטות שיביאו לשינויי עומק, וזה תלוי בכל חבר וחברה שיבחרו לקיים את ההחלטות במעשים בקבוצות בקינים במועדונים ובסניפים
יובל גלזר: למען האמת אני חושבת שהתנועה כן מעבירה ערכים פמיניסטים, מה שטוב בעיניי. אני חושבת רק שצריך לשים יותר דגש על נושא שמאוד חזק בימים אלו בבתי הספר שהן המסגרת שמקיפה את חניכי התנועה, שבית הספר אוסר על בנות להגיע עם מכנס קצר ומותיר לבנים. זה נושא נורא בולט שבנות נלחמות עליו כיום מפני שחוק זה מגביר את השוביניזם ומעצים את דמות האישה כאובייקט מיני ובעצם מלמד שאלימות כלפיי נשים נובע ממכנסם הקצר וחשיפת עור. אני חושבת שבמקום לדבר בלשון נקבה, מה שנוגד שיוויון, צריך להדגיש את הנושא הזה שפוגע בבנות, משפיל אותן, גורם להן למות מחום בקיץ וגורם .להן להרגיש רע באיך שהן מתלבשות
דורון דרורי: ממש בעד! תנועה שפועלת למען שיוויון צריכה לפעול גם למען השוויון בין המינים! ולפי דעתי אנחנו אפילו צריכים לטפטף קצת מין ומיניות בריאה, מה שלא עושים בבתי הספר. בקיצור, אני מרגישה שאנחנו פמיניסטיים אבל הייתי מעדיפה שנגדיר את עצמנו כך ונדבר על זה יותר ונתמוך יותר בתנועה הפמיניסטית המתפתחת עכשיו בארץ ונשתתף אפילו בצעדת השרמוטות!
נטע גילבי: אני בעד. עם זאת, אני חושבת גם שיש "סכנה" בלקרוא לעצמנו תנועה פמיניסטית. כמו תגובות כאן לפניי. לדעתי לא מבינים מה זה פמיניזם אמיתי, כנראה שגם בתנועה ובטח שלא בחברה…בהרבה מקרים זוהי מילת גנאי, ובכללי רעיון כזה לא ברור. מבחינתי , פמיניזם הוא במה לבנות ונשים לשחרור עצמן מעצמן ומהחברה שאנחנו חיים בה. חלילה על חשבון המין הגברי. בגדול, אני אישית אשמח שהתנועה תגדיר עצמה כפמיניסטית אבל מנגד אני תוהה כמה רתיעה/בלבול/חוסר הבנה ייגרם מכך.
עינב הרוש: אני לגמרי בעד ההצעה!! אני חושבת ששיוויון מלא בין כולן/ם, יכול להתממש, אך ורק אם יהיה שיוויון בין נשים לגברים. בנוסף לכך, תופעות הסקסיזם, האלימות והאפלייה נגד נשים הן תופעות מזעזעות, ומתפקידנו, בתור חניכות/ים או/ו מדריכות/ים בתנועת הנוער העובד והלומד, לפעול למיגור תופעות אלו. לפי דעתי, עלינו להעניק לערביות ודרוזיות בפרט, ולנשים ככלל, את מלוא התמיכה להשגת מעמד שווה ולהנהגת התנועה והחברה בישראל. כמו כן, כאשר אנו פונות/ים לרוב נשים, עלינו לפנות אליהן בלשון נקבה, וכשאנו כותבות/ים, אנו צריכות/ים לכתוב בפנייה לנקבה וזכר יחדיו, מתוך רצון לשיוויון (ולא רצון שנשים יהיו מעל לגברים).
בת אל טל: אני חושבת שלא צריך להשתמש במושג פמניזם, כי זה מייחד את האישה , וזה לא שיוויוני. צריך לפעול לקידום מעמד האישה, אבל לא לקרוא לתנועה פמניסטית, כי זה מוריד את הגברים. מה עם הזכויות שלהם?
רום אברג'ל: אז למה לא להגדיר אותה כהומוניזם? למה דווקא פמיניזם? השאלה שכל מי שהגיב.ה מתעלם.ת ממנה היא למה דווקא פמיניזם ולא הומניזם. לדעתי יש סיבה שאלה מושגים שונים.
עומרי אלון: להגדיר את הנוער העובד והלומד כתנועה פמיניסטית מרגיש לי מעט מתיימר, להדגיש את המובן מאליו. מצד שני, אני מניח שבשאר המעגלים של התנועה אין מספיק דגש על זה והנשים ודאי מקופחות.
מערכת noal4u : מה זה אומר מתיימר? מדובר בהצעה שנותנת כיוון למה אנחנו רוצים להיות…. האם אין בה טעם ביחס למה שאתה מבין על כלל התנועה?
נועה ממן: לא צריך. כי לדעתי זה יגרום להמון ריבים קבוצתיים,קניים,ואולי גם להרגשה של שטיפת מוח וסוג של לכפות דעה שלא כולם מאמינים בה
ירין ביטון: נגד. הפמיניזם איבד מהמשמעות שלו וזה כבר לא שוויון אלה העדפת המין הנשי על המין הגברי. וגם דרך הביטוי שלו גורמת לי רק להמשיך ולהיות נגד. לדוגמא דיבור בלשון נקבה ….
הילה שושן: תנועה שיוויונית? בעד, תנועה פמניסטית? נגד!!!!
טוהר קרון: ביתנו פתוח לכל נערה ונער… אז ברור שכן!!! תנועה שיוונית מלתחילה צריכה לדאוג לשיוויון מלא!!! גברים,נשים… פמיניזם זה לא עילוי האישה על הגבר, זה לקדם את מעמד האישה עד שלבסוף שני המינים יהיו שווים!
ניצן צבי כהן: הייתי שם דגש על כך שחינוך בנושא זה יעבר הן לחניכים והן לחניכות. שיוויון חייב להיות עניין שגם גברים ערבים לו.
איתמר מנוסביץ' : אני בעד הצעה זו מפני שלדעתי, על התנועה לנקוט עמדה ביחס לפמניזם. הפמיניזם תואם את ערכי התנועה, ובראשם שוויון ערך האדם, לכן אני תומך בהגדרת התנועה כ״תנועה פמניסטית״.
לוטן לוין: לא כדאי להוסיף להצעה (אולי מופיע במקום אחר) דגשים לגבי התכנים החינוכיים והפעילות החינוכית בתנועה? היחס ליום האישה הבינלאומי? העלאת נושא השוויון המגדרי בפעילות בנושאים אחרים (דוגמה נפלאה היא הצגת הכובסות בתל חי)? מה עם הקמת מוסד קני/מחוזי/ארצי לטיפול בנושא השוויון המגדרי?
***
חשוב להדגיש כי הדיון ברשתות החברתיות הוא במה אחת לנהל בה את הדיונים, אך אנו מזמינים את חברי וחברות התנועה לקיים שיחות על ההצעות בקבוצות, בקינים במועדונים ובסניפים, כדי שכל חבר וחברת תנועה יכירו ויעמיקו בהצעות עליהן יצביעו הצירים בוועידה העשירית.
למסמך ההצעות המלא – http://noal.me/veida10doc
הצעה מס' 9 בשער "הגשמה"
הקמת העיר השיתופית כיעד הגשמה – ועידת התנועה קוראת לבוגרי התנועה להקים את העיר השיתופית כיעד הגשמה משותף ליהודים, לערבים ולדרוזים. העיר השיתופית, בהובלת דרור ישראל, תהיה מבוססת על שיתוף באורח החיים העירוני בהיקף רחב דרך התנסויות חינוכיות, תרבותיות וכלכליות, בדגש על קואופרציה.
סיכום התגובות ברשתות החברתיות – באינסטגרם ובפייסבוק:
עומרי אלון: נשמע כמו רעיון טוב מידי. איך זה יוכל לקרות פרקטית?
יונתן אלכסנדרו: הדרכים המרכזיות בעיר השיתופית יהיו דרך ההגשמה ודרך הכלליות.
עידו אטיאס: נשמע כמו רעיון חלומי, אבל מה הכוונה? להעביר את דירות הבוגרים לאותה עיר? עיר קיימת?
אולי הכוונה לתהליך התחנכות שהתנועה תחנך את כלל התושבים הקיימים- אבל אז זה מצריך הסכמה מוקדמת שלהם, לא?
יוסי קטן: אני ממש בעד!
ניצן צבי כהן: פעם, השכונות החדשות שהיו נבנות על ידי "שיכון עובדים" היו מוקמות כאגודה שיתופית. מלבד העובדה שלכל בניין היה ועד ביניין והיה גם ועד שכונה – וכל המוסדות החברתיים בשכונה היו בבעלות שיתופית, וזה כולל בדר"כ מועדון שכונתי, צרכניה (קואופרטיבית!), בית כנסת, גני ילדים וכו'. אולי זה נותן קצת דימויים מעניינים.
אליאל סירי: אני פשוט לא מוצאת בזה משהו רע אם התנועה תצליח לעשות את זה זה יהיה מדהים
אופיר הריסון : אני ציר בוועידה וכבר דיברתי על ההצעה הזאת אבל אני יחזור ויגיד שאני בעד זה הצעה שיכולה להתגשם וזה כן התפקיד של הנוער העובד להיות הגרעין הקשה של העיר הזאת
נופר סימן טוב: בעד!
עומר יחר: נגד!! זה רעיון גרוע
***
חשוב להדגיש כי הדיון ברשתות החברתיות הוא במה אחת לנהל בה את הדיונים, אך אנו מזמינים את חברי וחברות התנועה לקיים שיחות על ההצעות בקבוצות, בקינים במועדונים ובסניפים, כדי שכל חבר וחברת תנועה יכירו ויעמיקו בהצעות עליהן יצביעו הצירים בוועידה העשירית.
אני שי רוזנברג מקיבוץ גבים במועצה אזורית שער הנגב
אני דורין יקוטי ממושב דובב במועצה אזורית מרום גליל, ושתינו חניכות במחנה ברוש חוג 5
כששואלים אותי מה זה אומר "להיות מדריכה" מלא תשובות עולות לי בראש..
אולי זה כי כדי להיות מדריכה טובה צריך שיהיו לך המון תכונות: את צריכה להיות אכפתית, רגישה, תומכת, מצחיקה, קשובה ולא לוותר לעצמך גם כשקשה ואין שקט בקבוצה.
להיות מדריכה זה לאהוב את החניכים, להזדהות איתם, להקשיב להם.
להיות מדריכה זה להיות אדם שרואה את עצמו שווה בן שווים.
להיות מדריכה זה להיות סבלנית ולדבר עם החניכים בגובה העיניים .
בסמינר למדתי שלהיות מדריכה זה לראות את החניך כאדם בעל ערך. לראות אותו לא רק כפי שהוא מבחוץ, אלא לראות את מה שקורה לו מבפנים. את הנפש שלו. בכל אדם יש נפש גדולה שצמאה לאהבה.
להיות מדריכה זה לעמוד מול הדברים רעים בחברה, להתנגד אליהם, ולא לעצום את העיניים.
לחנך את החניכים שהם יכולים לשנות את העולם, אם יבחרו בטוב אם יראו את המציאות ויבחרו לשנות אותה.
בנוסף לכיף, המשחקים והערכים שלמדתי בסמינר כמו שוויון וקבלת השונה , אני רוצה לקחת מכאן כמדריכה לעתיד, את כל הדברים שמדריכה צריכה להיות: מצחיקה, תומכת, אחראית, יצירתית.
אני יודעת שאהיה מדריכה כזו, אחרי סמינר מד"צים גם בזכות המדריכה שלי כאן, רותם.
שתמיד יודעת להעלות את המורל כשקשה, ותמיד יודעת להיות שם ברגעים העייפים, והמצחיקים, כשהתגעגענו הביתה וגם כשלא קמנו בזמן… החום, האהבה שלה וההרגשה שאת לא לבד גם כשהכי קשה. תמיד יודעת לזרוק איזו בדיחה..
תודה רותם!
קל ללמד ילד לשנוא.
חינכו אותו שיש רק צבע גוף אחד, והוא בהיר ונקי, כל צבע עור אחר מסוכן ומפחיד ומאיים ויש להתרחק ממנו לפני שיפגע בך.
חינכו אותו שכל מי שהוא לא מסכים איתו, לא דומה לו, צריך להרוג.
חינכו אותו שדת אחרת זה רע. שאין מקום לשוני. שצריך שכולנו נהיה אותו דבר.
חינכו אותו שבעולם שלנו יכולה להיות רק מלחמה. בין לאומים, בין דתות ולעולם זה יישאר כך. ועליו לשרוד.
קל ללמד ילד.
קל ללמד ילדה להרגיש קטנה.
חינכו אותה שהיא צריכה לרצות אחרים ושאין משמעות למה היא רוצה ולמה היא מסכימה.
חינכו אותה שהמראה זה הכי חשוב, ושהיא צריכה להיות מוקפדת. חינכו אותה להעריץ דוגמניות ולרצות להראות כמותן. חינכו אותה להיות רזה ומנומסת ולאכול מעט.
חינכו אותה שנשים לא יוכלו להיות ממש מנהיגות, אבל הן יכולות לנסות אם ירצו.
חינכו אותה שגבר יחליט מה היא ועד כמה היא שווה בעולם.
קל ללמד ילדה.
קל ללמד ילד להיכשל,
חינכו אותו שימדדו אותו רק על פי מספרים.
חינכו אותו שלכישרון שלו אין מקום בבתי הספר,
חינכו אותו שכולם הם אותו דבר, ואם רק יתאמץ קצת יותר אז יצליח.
חינכו אותו שהוא מאכזב, שהוא בלתי מספיק, שהוא צריך ריטלין.
קל ללמד ילד להיכשל.
בוגרי סמינר מד"צים, מחנות אלון ברוש אורן רימון,
הערב אתם מצטרפים לציבור המחנכים והמחנכות בחברה הישראלית.
למה תחנכו אתם את חניככם? עיניהם מצפות לכם .
הם אינם זקוקים לעוד מבוגרים שילמדו אותם את כל מה שכבר השכילו להבין בעצמם בחייהם הקצרים.
זקוקים הם לך המדריך, שתלמד אותם שיש להם מקום בעולם, והוא מקום שווה לכל אדם אחר. שלא תשפוט אותם על פי מוצאם, דתם, צבע עורם, העדפתם המינית. תלמד אותם לכבד נשים ולראות בהן שוות אליהם.
תלמד אותם שבקבוצה יש מקום לשוני, תלמד אותם שאפשר להכיר אדם שמעולם לא פגשת ולהפוך אותו לחבר קרוב אמיתי בדיוק כמו שלמדת אתה כאן בסמינר מד"צים.
זקוקות הן לך המדריכה שתלמדי אותן לאהוב את עצמן את גופן, תלמדי אותן שהן עומדות בזכות עצמן כמו כל אדם אחר בעולם, שהן יהיו המנהיגות של החברה שלנו.
זקוקים הם לכם ולכן מדריכים ומדריכות חדשים, שתעצימו אותם שתצפו מהם ליותר ממה שהם ציפו מעצמם, שתלמדו אותם שהם יכולים לחלום ולרקום חברה אחרת צודקת יותר.
שהן יכולות לרקוד ולצחוק ולשחק,
שהם לא חייבים לשפוט אחד את השני הם יכולים גם לקבל ולהכיל,
מה רצינו ללמד אתכם כאן בסמינר מד"צים?
שאתם עצמאיים, שהבחירה שלכם להגיע לכאן ולבחור במשימת ההדרכה היא אישית,
שיש לכם יכולות להוביל קבוצה בטיול, לקרוא מפה, לשלוט בשטח, לאהוב את הארץ שלנו.
להבין שהעמדה שלכם משנה, שאין דבר כזה לשתוק בתנועה, הרי אי אפשר להיות מחנך ולשתוק כשאחד מכל שלושה חניכים שלך הולך לישון רעב, אי אפשר לשתוק שלא קיבלו את חניכה שלך לבית ספר בגלל שהיא אתיופית, אי אפשר לשתוק- צריך לזעוק, צריך לחנך.
לימדנו אתכם שיש לכם זכות וחובה לחנך , להציע לחניכים קבוצה גדולה, חברות אמיתית, תמימות.
שאתם ההנהגה של התנועה, אתם שהצטרפתם בשנה האחרונה, אתם שגדלתם במועדון, אתם שמקימים קן חדש שרק נולד, אתם שצמחתם בחברת הנעורים, אתם שחניכים מאז כיתה ד' , אתם כולכם ההנהגה של התנועה שלנו. אתם תובילו אותה. אתם תעצבו אותה. אתה תהפכו אותה להיות בתנועה מתמדת.
1500 מדריכים צעירים , דמיינו לעצמכם 20 חניכים מאחורי כל אחד ואחת מכם , 30 אלף חניכים בכל רחבי הארץ בקיבוץ, במושב, בישוב, בעיר. במרכז, בצפון, בדרום שמחכים לכם. נצא מכאן ונגיע לעשרות אלפי חניכים ונעצב את החברה שלנו מחדש.
פגשנו בסמינר את האנשים המעולים ביותר שנמצאים בחברה הישראלית. התמודדתם בעצמכם עם אתגרים גדולים, רכשתם חברים וחברות חדשים מכל רחבי הארץ, עמדתם בפני דילמות ערכיות על החברה , על תפקידכם בה. רקמתם חוגים ומחנות, חבורות חזקות המצליחות לקיים מפגש אמיתי, מכבד, חברי, אחראי בין חברי וחברות תנועה. בפעולה, בניווט, ביום ובלילה. חרגתם מהגבולות של עצמכם, התנתקתם לרגע מהמוכר והנוח וגיליתם בעצמכם כוחות חדשים. בסיומם של 11 ימים אינטנסיביים שעמדתם בהם בבגרות ובאחריות המתאימה לאלו המוכנים להצמיח דור חדש של חניכים בתנועה. אתם , מדריכים ומדריכות חדשים, המתנה הגדולה ביותר שיכלה לבקש לעצמה תנועתנו בשנת התשעים שלה.
דור מדריכים חדש, שיצבע את הקינים בכל רחבי הארץ בגוונים של שיוויון, חמלה, אהבת האדם וצדק.
אנו מצפים מכם לצאת מסמינר מד"צים ולחזור מחוזקים אל הקנים ביישובים השונים, התמסרו למשימת ההדרכה , פיתחו את דלתות הקנים לכל נער ונערה בחברה הישראלית.
מדריכים צעירים, מדריכות צעירות, מחנות אלון ברוש אורן רימון
לעבודה להגנה ולשלום
עלו והגשימו.
ביום שישי, ה-3/7, התקיימה בחיפה הכנת המדריכים לקראת הועידה העשירית.
הגיעו 177 מדריכים, משכבה ט' ועד רכזי המחוזות. הנקודה הכי צפונית: עין קיניה הדרוזית שברמת הגולן. הכי דרומית: קדש ברנע, על גבול מצרים. גם ורד יריחו. גם יפו.
בעוד חודש יתכנסו כ-1500 צירים מכלל מעגלי הפעילות של הנוער העובד הלומד לאירוע השיא של הועידה העשירית. יומיים היסטוריים של דיונים והחלטות אשר יעצבו את פני התנועה.
במסגרת ההכנה, נחשפו המדריכים לראשונה לטיוטת מסמך ההצעות החלטה. המסמך מכיל 52 הצעות להחלטה אשר מחולקות ל-4 שערים: ברית החברה הישראלית, סוציאליזם, הגשמה ופני התנועה.
כנסו לקרוא את מסמך ההצעות המלא (טיוטה מעודכנת לתאריך 2/7/2015).
קישור למטה.
תנועת הנוער העובד והלומד השתתפה השנה לראשונה באופן מאורגן במצעד הגאווה בתל אביב. מאות חניכות וחניכים צעדו ביחד עם עשרות אלפי הצועדים כנציגי התנועה בחולצה כחולה ושרוך אדום, כאשר הם מחזיקים בידיהם דגלי גאווה שהופקו במיוחד לטובת הצעדה, עליהם מוטבע סמל התנועה.
בשנה האחרונה הקימה התנועה את מרכז ההדרכה "גוונים" שעוסק בפיתוח תכניות הדרכה מותאמות לצרכיהם של בני נוער הנמצאים בתהליך יציאה מהארון ובחינוך מיני ומגדרי לכלל חניכי התנועה. אסף פרי, מצוות גוונים, מספר על ההיערכות לשבוע הגאווה.
"לפני המצעד קיימנו שיחה על ההיסטוריה של המצעדים ועל המסרים שנכון לצעוד איתם. מצעדי הגאווה התחילו לפני יותר מארבעים שנה אחרי אירועים הומופובים אלימים מאוד בניו יורק, בהם שוטרים היו נוהגים להשפיל ולהכות להט"בים. אחרי אירוע קשה במיוחד שכזה, בפאב 'סטונוול-אין', פרצה מחאה גדולה שלמעשה הולידה את המצעדים ואת תנועת השחרור הלהט"בית. אותה אלימות והומופוביה בצורותיה השונות, מתקיימת גם היום פה בישראל וברחבי העולם: קללות הנשמעות מדי יום ברחוב ובבתי הספר, השפלות במרחב האינטרנטי, התבטאויות גסות ומדירות של אנשי תקשורת וחברי כנסת ואפילו אלימות פיזית קשה כפי שראינו רק לפני שלושה חודשים כאשר שלוש נשים טרנסיות הוכו באכזריות ועד זוב-דם בקריות. תופעת ההומופוביה עוד קיימת ואף מתגברת בשנים האחרונות. נראה שככל שהנראות הלהט"בית בתרבות ובתקשורת גדלה, כך גם האלימות כלפינו גוברת. המאבק בהומופוביה לא תמיד ניצב בראש סדר העדיפויות של השיח הציבורי. הדיווחים על מקרי ההומופוביה לא זוכים לסיקורים מעמיקים ובטח שלא לטיפול שורשי כפי שראוי שיהיה. לעומת זאת כשזוכים לחוקים המאפשרים להומואים ולסביות להיות לכאורה 'חלק מהנורמה', התקשורת והשיח הציבורי חוגגים ללא הרף. החודש הכריז בית המשפט העליון בארה"ב שהחל מעכשיו נישואים גאים תקפים בחוק בכל מדינות ארה"ב. זה הישג גדול ומרגש עבור מיליונים של זוגות הומואים ולסביות. הרשת געשה ורעשה גם בישראל כתגובה להישג ההסטורי ואלפי משתמשי פייסבוק צבעו את תמונת הפרופיל שלהם לאות הזדהות. גם מרכז התנועה שלנו נצבע בצבעי הקשת. אך האם חוקי הנישואין עוזרים במאבק נגד ההומופוביה?"
"תנועת הנוער העובד והלומד חרטה על דגלה את המאבק לשוויון ערך האדם ולחברה צודקת ודמוקרטית. הבחירה לצעוד במצעדי הגאווה היא ביטוי נוסף של מאבק זה, כמו גם מאבקים נוספים בהם אנו משתתפים כמו מחאת יוצאי אתיופה, המאבק להתאגדות של עובדי מקדונלדס ועוד. הנוער העובד והלומד היא התנועה של כל בני הנוער מכל חלקי החברה הישראלית ואנו נאבקים בכל מקום בו קיים דיכוי".
עוד חניכים וחברי תנועה מספרים על חוויותיהם:
לי פז, חניכה משכבת י"ב: "השנה השתתפתי לראשונה במצעד הגאווה. צעדתי כחלק מתנועת הנוער העובד והלומד בתחושה שהתנועה היא חלק מהקהילה הגאה ונאבקת את מאבקה. בחרתי לצעוד עם התנועה כי רציתי להיות שייכת לקבוצה שבה הכוח להשפיע ולשנות גדול יותר".
חניך בשכבת י"ב, ביקש להישאר בעילום שם: "במצעד הגאווה הרגשתי שייך, שווה, בעל ערך. שלהיות הומו זה בסדר, מקובל ולגיטימי. פתאום הרגשתי תקווה שאני יכול להיות מאה אחוז אני עם החברים שלי. התחזקה בי ההבנה שלהיות הומו זו לא בושה וזה לא דבר שצריך להצניע או להסתיר.
רומיה בן ארי, מדריכה בעפולה: "המאבק בהומופוביה יצמח מהחינוך של הדור הצעיר. רק נוער גאה שיש לו מקום אמיתי להוביל יכול לחולל מהפכה בכל הנוגע לבורות המובילה לאלימות קשה. הנערות והנערים יודעים שיש להם כוח, ושבתנועת הנוער יש להם במה להשתמש בו."
מאות חברי וחברות התנועה השתתפו גם במצעד הגאווה בחיפה שהיה הגדול ביותר בתולדות העיר.
דין אשכולי, ממארגני המצעד וחבר בתנועת דרור-ישראל, מספר: "הנוכחות של תנועות הנוער הייתה מרשימה. המסר המרכזי של המצעד היה 'סולידריות ושוויון' ולכן פנינו להרבה קבוצות שיבואו לצעוד איתנו: מועדוני נוער, בתי ספר ואפילו קבוצות כדורגל. אנחנו חושבים שלכל מי שמתנגד להומופוביה ולאלימות כלפי נשים יש מקום במצעד.
לצד פעילויות הקיץ הרבות וחגיגות ה-90 לתנועה, יצוינו גם שאר אירועי הגאווה ברחבי הארץ:
ב-30.7 במצעד הגאווה בירושלים, ב-1.8 טקס תנועות הנוער לציון יום השנה לרצח בברנוער,
וב-20.8 באירוע הגאווה לנוער בכרמיאל.
תנועת הנוער העובד והלומד השתתפה השנה לראשונה באופן מאורגן במצעד הגאווה בתל אביב. מאות חניכות וחניכים צעדו ביחד עם עשרות אלפי הצועדים כנציגי התנועה בחולצה כחולה ושרוך אדום, כאשר הם מחזיקים בידיהם דגלי גאווה שהופקו במיוחד לטובת הצעדה, עליהם מוטבע סמל התנועה.
בשנה האחרונה הקימה התנועה את מרכז ההדרכה "גוונים" שעוסק בפיתוח תכניות הדרכה מותאמות לצרכיהם של בני נוער הנמצאים בתהליך יציאה מהארון ובחינוך מיני ומגדרי לכלל חניכי התנועה. אסף פרי, מצוות גוונים, מספר על ההיערכות לשבוע הגאווה.
"לפני המצעד קיימנו שיחה על ההיסטוריה של המצעדים ועל המסרים שנכון לצעוד איתם. מצעדי הגאווה התחילו לפני יותר מארבעים שנה אחרי אירועים הומופובים אלימים מאוד בניו יורק, בהם שוטרים היו נוהגים להשפיל ולהכות להט"בים. אחרי אירוע קשה במיוחד שכזה, בפאב 'סטונוול-אין', פרצה מחאה גדולה שלמעשה הולידה את המצעדים ואת תנועת השחרור הלהט"בית. אותה אלימות והומופוביה בצורותיה השונות, מתקיימת גם היום פה בישראל וברחבי העולם: קללות הנשמעות מדי יום ברחוב ובבתי הספר, השפלות במרחב האינטרנטי, התבטאויות גסות ומדירות של אנשי תקשורת וחברי כנסת ואפילו אלימות פיזית קשה כפי שראינו רק לפני שלושה חודשים כאשר שלוש נשים טרנסיות הוכו באכזריות ועד זוב-דם בקריות. תופעת ההומופוביה עוד קיימת ואף מתגברת בשנים האחרונות. נראה שככל שהנראות הלהט"בית בתרבות ובתקשורת גדלה, כך גם האלימות כלפינו גוברת. המאבק בהומופוביה לא תמיד ניצב בראש סדר העדיפויות של השיח הציבורי. הדיווחים על מקרי ההומופוביה לא זוכים לסיקורים מעמיקים ובטח שלא לטיפול שורשי כפי שראוי שיהיה. לעומת זאת כשזוכים לחוקים המאפשרים להומואים ולסביות להיות לכאורה 'חלק מהנורמה', התקשורת והשיח הציבורי חוגגים ללא הרף. החודש הכריז בית המשפט העליון בארה"ב שהחל מעכשיו נישואים גאים תקפים בחוק בכל מדינות ארה"ב. זה הישג גדול ומרגש עבור מיליונים של זוגות הומואים ולסביות. הרשת געשה ורעשה גם בישראל כתגובה להישג ההסטורי ואלפי משתמשי פייסבוק צבעו את תמונת הפרופיל שלהם לאות הזדהות. גם מרכז התנועה שלנו נצבע בצבעי הקשת. אך האם חוקי הנישואין עוזרים במאבק נגד ההומופוביה?"
"תנועת הנוער העובד והלומד חרטה על דגלה את המאבק לשוויון ערך האדם ולחברה צודקת ודמוקרטית. הבחירה לצעוד במצעדי הגאווה היא ביטוי נוסף של מאבק זה, כמו גם מאבקים נוספים בהם אנו משתתפים כמו מחאת יוצאי אתיופה, המאבק להתאגדות של עובדי מקדונלדס ועוד. הנוער העובד והלומד היא התנועה של כל בני הנוער מכל חלקי החברה הישראלית ואנו נאבקים בכל מקום בו קיים דיכוי".
עוד חניכים וחברי תנועה מספרים על חוויותיהם:
לי פז, חניכה משכבת י"ב: "השנה השתתפתי לראשונה במצעד הגאווה. צעדתי כחלק מתנועת הנוער העובד והלומד בתחושה שהתנועה היא חלק מהקהילה הגאה ונאבקת את מאבקה. בחרתי לצעוד עם התנועה כי רציתי להיות שייכת לקבוצה שבה הכוח להשפיע ולשנות גדול יותר".
חניך בשכבת י"ב, ביקש להישאר בעילום שם: "במצעד הגאווה הרגשתי שייך, שווה, בעל ערך. שלהיות הומו זה בסדר, מקובל ולגיטימי. פתאום הרגשתי תקווה שאני יכול להיות מאה אחוז אני עם החברים שלי. התחזקה בי ההבנה שלהיות הומו זו לא בושה וזה לא דבר שצריך להצניע או להסתיר.
רומיה בן ארי, מדריכה בעפולה: "המאבק בהומופוביה יצמח מהחינוך של הדור הצעיר. רק נוער גאה שיש לו מקום אמיתי להוביל יכול לחולל מהפכה בכל הנוגע לבורות המובילה לאלימות קשה. הנערות והנערים יודעים שיש להם כוח, ושבתנועת הנוער יש להם במה להשתמש בו."
מאות חברי וחברות התנועה השתתפו גם במצעד הגאווה בחיפה שהיה הגדול ביותר בתולדות העיר.
דין אשכולי, ממארגני המצעד וחבר בתנועת דרור-ישראל, מספר: "הנוכחות של תנועות הנוער הייתה מרשימה. המסר המרכזי של המצעד היה 'סולידריות ושוויון' ולכן פנינו להרבה קבוצות שיבואו לצעוד איתנו: מועדוני נוער, בתי ספר ואפילו קבוצות כדורגל. אנחנו חושבים שלכל מי שמתנגד להומופוביה ולאלימות כלפי נשים יש מקום במצעד.
לצד פעילויות הקיץ הרבות וחגיגות ה-90 לתנועה, יצוינו גם שאר אירועי הגאווה ברחבי הארץ:
ב-30.7 במצעד הגאווה בירושלים, ב-1.8 טקס תנועות הנוער לציון יום השנה לרצח בברנוער,
וב-20.8 באירוע הגאווה לנוער בכרמיאל.
גדוד העבודה רציתי להודות לך על תשעה ימים מדהימים שבחיים לא אשכח…
לפני כמה ימים חזרתי הביתה אחרי תשעה ימים ביער כפר החורש, היער של הנוער העובד והלומד. קשה לי עדיין לעכל שאני לא נמצאת ביער וישנה תחת הכוכבים, שאני לא נמצאת עם הקבוצה שלי ביער.
אני מתגעגעת לקוקו אני מתגעגעת לשמירות וגם למתחם המדהים שלנו שבעצם לא היה לנו זמן לעשות איתו כלום . הגעתי ליער בתור גדודעית מבולבלת, מאוד פחדתי ממה שהולך לקרות למרות, פחדתי שאני לא אתחבר לקבוצה או למדריכים פחדתי שאני לא אהנה ושאני לא אצליח להסתדר עם העבודה הפיזית. התשעה ימים האלו לא היו קלים, היו ימים שבהם חזרנו מותשים ואז גם בשלוש לפנות בוקר היינו צריכים לעלות לשמירה במגדל. אני יכולה להגיד שבאמת זה היה שווה את זה.
לפני שלושה ימים היה טקס הסיום לסמינר מובילים, אני זוכרת את הטקס בו הייתי חניכה כאילו הוא היה אתמול, מאוד התרגשתי… כשבאתי לטקס השנה בתור גדודעית ראיתי את הכל מהצד, את ההתרגשות של החניכים ואת הציפייה שלהם לקראת הטקס. זה היה אפילו יותר מרגש כי בעצם ידעתי שזה בזכותנו , אני בעצם עזרתי לחניכים בסמינר לחוות "חוויה של פעם בחיים". הרגע הזה שמדריך אחד מלמד את הקבוצה שלו שכל פעם שהם רואים כובע כתום להגיד "תודה גדודע" זה מרגש, ואם אותו מדריך עכשיו רואה את זה אז תודה אתה עשית לי את היום!
באתי לגדודע עם מטרות רבות, להרגיש עבודה, להרגיש חלק מהסמינר, לחוות חוויה וחזרתי עם הרבה יותר… חזרתי עם הרגשה שלמדתי על עצמי דברים חדשים, שאני ועבודה פיזית דווקא מסתדרים בסדר ( אבל כרגע אנחנו ננתק קשר לכמה זמן חחח)… הייתה לי קבוצה מדהימה עם מדריכים פשוט מושלמים ואני לא יכולה לבקש יותר מזה.
החופש שלי לא יכול היה להתחיל יותר טוב… אחרי חוויה כזו מוצלחת אין דבר אחר להגיד חוץ מזה שהתאהבתי ואני לא יכולה לחכות לשנה הבאה
לעבודה להגנה ולשלום – עלו והגשימו!
