שליחת כתבה






    אייקון המקום שלי לשנות
    המקום שלי לשנות

    מתוך: החלטות הועידה העשירית, שער "ברית החברה הישראלית"
    6. התיישבות בגבולות
    התנועה רואה משמעות רבה לחיים בגבולות, וקוראת לבוגריה להתיישב בגבולות המדינה. התנועה קוראת לממשלת ישראל לטפח את היישובים, הכפרים והערים באזורים אלו, בדגש על אזור עוטף עזה הנתון זה יותר מעשור למתקפות טילים. התנועה תגביר את פעולתה באזורים אלו על מנת לחזק את מרקם החברה ואת כוח העמידה שלה
    10. חקלאות
    התנועה רואה את החקלאות בארץ כחיונית לשמירה על צביון המדינה, על עצמאותה ועל ביטחון המזון שלה. התנועה קוראת לממשלת ישראל לחזק את החקלאות, לפתח אותה ולהרחיב את חלקה של העבודה הישראלית בה. התנועה תומכת במאבק למען קיום החקלאות במדינה, תחנך לחשיבות החקלאות ותעודד התנסויות של חניכי וחניכות התנועה בחקלאות

    צילום: ג'ורג' גינסברג

    מאז תחילתה של הציונות, החקלאות בארץ ישראל הייתה הרבה מעבר לענף כלכלי בלבד. היא מייצגת ומקיימת ערכים שהם ליבה הפועם של חברה ריבונית, שיוויונית וצודקת. ערכים כמו התיישבות על גבולות הארץ, קיום עצמי, חיבור בלתי-אמצעי לטבע ויצירת עם עובד בארץ. לחיבור זה לחקלאות הייתה שותפה תנועתנו מאז ומתמיד. מימי הקמת קיבוצנו הראשון, נען, דרך הקמת מושבים וקיבוצים חקלאיים רבים ועד לבחירה להדריך במרחב ההתיישבותי ברחבי הארץ, לרבות בגבולותיה.
    לדאבוננו, את החלטות המדינה בשבועות האחרונים מוביל השיקול הכלכלי קצר הטווח ולא השיקול הערכי ארוך הטווח. מאז קום המדינה היה זה ברור שהבחירה לקיים חקלאות יצרנית בפריפריה תלויה בתמיכת החברה. היא מעולם לא נועדה לשרת את שיקולי הממון אלא את השיקולים הציוניים ערכיים.


    (התנועה במחאה האחרונה – מרכז מסחרי צמח)

    בשבועות האחרונים נודע לחקלאים כי בחוק ההסדרים, חוק המכיל בתוכו סעיפים רבים ומובא להצבעה בכנסת לצד התקציב, ישנן גזרות רבות אשר יגרמו לפגיעה אנושה בענפי החקלאות השונים. גזרות אלו יביאו, הלכה למעשה, לסגירת משקים חקלאיים בגבולות הארץ, פתיחת משק המזון לגורמים זרים אשר בטחון המזון של אזרחי ישראל אינו בראש מעיינם והסתמכות גבוהה יותר על יבוא מזון. הנושאים העומדים על הפרק הם ענף חלב הצאן וענף העופות למאכל. מתוך הבנה שהמאבק הנוכחי הוא על החקלאות כולה, מתגייסים כל החקלאים מכל הענפים והנוער העובד והלומד יחד איתם.
    תנועתנו, שהקימה קיבוצים ומושבים ופועלת במרחב ההתיישבותי, התכנסה בתחילת החודש והכריעה לפעול למען החקלאות בארץ וההתיישבות בגבולותיה. אנחנו מזמינים את כל חניכי הנוער העובד והלומד באשר הם, מהעיר, מהכפר, מהמושב או מהקיבוץ לשוחח על כך בקן או בסניף ולהצטרף למאבק הצודק הזה.

    חגי דולב, מטה המרחב ההתיישבותי

     כל כך אירוני לכתוב את זה באמצע סמינר חוות. אנחנו בדיוק באוטובוס, חוזרים מהכנרת, מסיור על סוציאליזם וחלוציות, מוכנים להגיע לחוות ההכשרה בעוד שבועיים. דווקא אז, זה קורה. דווקא אז, עתידה של שנת השירות בישראל נמצא בסכנה.

    לבטל את שנת השירות בארץ אומר למנוע מאיתנו את הזדמנות להיות משמעותיים. זה אומר למנוע מאיתנו להעניק לחניכים שלנו את מה שהקומונרים שלנו העניקו לנו, את כל מה שלמדנו, כל מה שהרגשנו. זה למנוע מאיתנו להתעצב, ללמוד, ללמד, לחנך ולשנות. אי אפשר למדוד את זה בכסף, איך אפשר להכניס עתיד של אוכלוסייה שלמה לתוך תבנית תקציב?

    "הנוער הוא הסיכוי הניצחי לאושר של האנושות" אמר מרטין בובר, אך כנראה שאצלנו מעדיפים להשקיע את העתיד בדברים אחרים. ממשלת ישראל צריכה להבין את התפקיד החשוב שיש ליוצאים לשנות השירות בעתידו של הנוער ובעתידה של המדינה. אם לא יהיו שינשינים לא יהיו תנועות נוער. לא יהיו מחנכים. לא יהיו מנהיגים.

    לצאת לשנת שירות זה להגיד- אני רוצה לתת שנה מהחיים שלי בשביל אנשים אחרים, בשביל ילדים ומבוגרים, בשביל הקנים והסניפים והשבטים, בשביל עצמי. בשביל האמונה שלי שיכול להיות טוב יותר.

    לצאת לשנת שירות זה אומר להאמין בבני האדם, להאמין במדינה. זה להשריש ציונות, לחנך לאהבה, לתמוך בכל כך הרבה בני אדם, קטנים וגדולים, שזקוקים לזה. להיות שם בשביל חניכים, להתעקש ולהילחם עליהם. לראות אותם. להאמין בהם. ומגיע להם, כמה שמגיע להם. הקומונרים שלי נתנו לי כל כך הרבה בשנה שבה הם הדריכו אותי. הם לימדו אותי להאמין בעצמי ולסמוך על עצמי ולתת לעצמי להיפתח וללמוד דברים. איך מחנכים ילד לגדול להיות בן אדם? מאמינים בו. מוכיחים לו שהוא יכול לעשות הכל, מלמדים אותו להאמין בעצמו.

    ומי יעשה את כל זה אם לא המדריך שיגיע לקן וידחוף אותו להנהיג ולקחת אחריות? אם לא המדריכה שהגיעה לסניף וקראה לחניכים שלנ טקסטים נטופי אמונה והגשמה ותקווה? כל כך הרבה נערים וילדים שזקוקים לאדם הזה שיחזיק אותם, שיוכיח להם שאפשר אחרת.

    חוות ההכשרה ושנות השירות הן האוצר של התרבות הישראלית. הן השינוי, הן התקווה לעתיד טוב יותר ולעתיד מכיל ושיוויוני ואוהב. למנוע מאיתנו לצאת לשנת השירות בגלל תקציב, זה להתעלם מההשיגים של חוות ההכשרה, ומהצורה שזה עיצבו את האופי הישראלי.

    אנחנו מבקשים ממשלת ישראל לתת לנו לתרום, לתת לנו להאמין.

    2100 בני נוער מבקשים רק דבר אחד- תנו לנו לתת מעצמנו בשביל הילדים שלכם.


     

    לעמוד הפייסבוק  – נאבקים למען שנות השירות בישראל

    לאתר שנת השירות של הנוער העובד והלומד

     יום ד' – 29.7.15

    יום רביעי, בדיוק פעילויות הקיץ בתנועה כולה נגמרו וכולם מרוכזים בדבר אחד – הועידה ה10!
    כל משתתפי הועידה והמדריכים שלהם מתרכזים ביחד בעכו לעוד סבב חזרות לקראת הועידה. עד עכשיו נפגשנו ברביד לסמינר / מחנה אימונים של 4 ימים ויום חזרות אחד בעכו. היום זו החזרה האחרונה לפני הועידה עצמה. עד היום  לא הייתה הרגשה מיוחדת, לא הייתה הרגשה שאנחנו חלק ממשהו מיוחד שיקרה שוב רק עוד 10 שנים(או יותר). איפה שהוא במהלך החזרות , כשעברנו על סצנת הסיום נפל לנו האסימון. אנחנו פאקינג חלק מרכזי בועידה ה10, אומנם אנחנו לא נשפיע על 

    העתיד של התנועה אבל אנחנו לוקחים חלק מרכזי באירוע היסטורי ואנחנו- אנחנו עושים אותה, אנחנו עושות את הועידה ה10 של תנועת הנוער העובד והלומד.
    איך אני, נער בן 18, שרק סיים כיתה יב ועוד לא נכנס לחוות ההכשרה, אמור להרגיש כשהוא יודע שהפרצוף שלו יהיה מרוח על כל תמונה שניה מהועידה, כשעוד יומיים יצא שיר ה90 של התנועה ואני …אני חלק ממנו אני שר אותו. מה אני עושה עם עצמי בסיטואציה כזאת ? אל תגידו לי "מתמודד", מה באמת אני אמור לחשוב? אני אמור לחשוב משהו בכלל ?
    בסופו של דבר יהיה לנו טוב. וההתרגשות תתחיל בועידה עצמה ועד אז נחים ומחכים ( ומקווים שבועידה יחיוט על עתיד טוב יותר לתנועה ולמדינת ישראל)

    יום א' – 2.8.15

    התחילה הועידה!
    כל החניכים הגיעו לזרזיר ונהלל והתחילו לדבר על ההחלטות של 

    הועידה ואנחנו התחלנו את חלוץ המסכת של הועידה בחיפה. נפגשנו במועדון בחיפה לשלוש שעות של עבודה על הקטעים, במהלכן התגבשנו והכרנו אחד את השני- המשתתפים. עברנו בסופן למרכז הקונגרסים שם לראשונה ראינו איך נראית הבמה, מאחורי הקלעים ומול מי נעבוד בזמן המופע. היום נמשך ונמשך, שעות על גבי שעות, מאזור אחר הצהריים ועד חצות. הרבה זמן חזרות והרבה זמן לחכות בין קטע לקטע- הרבה לחץ.
    סיימנו את החזרות ונסענו כולם ביחד לישון באולם ספורט בחיפה, מקלחת פיפי ולישון. מסכמים יום מתיש וארוך שבסופו אנו מרגישים כבר את אווירת הועידה: התרגשות באוויר ותחושת ה"משקל" שמונח על כתפנו-אם מופע 90 שנה לתנועה יהיה מוצלח או לא. אנחנו במתח, משתוקקים לעלות כבר לבמה מול יותר מ2000 איש שגם הם כבר לא יכולים לחכות יותר להופעה שלך. כל אחד ואחת מהמשתתפים והמשתתפות נרגשים להיזכר לעד בספרי ההיסטוריה התנועתית כאלו שעלו בועידה העשירית לבמה במרכז הקונגרסים בחיפה ונתנו את 'שואו' חייהם לטובת הדבר שהם אוהבים- תנועת הנוער "הנוער העובד והלומד".
    מחר… יהיה היסטורי, בלתי נשכח, מרגש ומותח, מלהיב, קשה ומהנה! אז נתראה בחיפה ובנתיים, לילה טוב מחיפה.

    ……

    אוקיי…..
    וואוו! וואוו וואוו וואוו וואוו וואוו!!
    ציפינו לערב בלתי נשכח, אבל מה שהיה בסופו של דבר עלה על כל דימיון. התרגשות-הייתה, לחץ-היה, פחד-מלא! ולמרות כל זה, המופע היה הדבר המשמעותי והמיוחד ביותר שלקחתי בו חלק.
    תוך כדי הכתיבה אני מתייעץ עם האנשים סביבי מה לתאר. "המופע היה שילוב מיוחד ומדהים של כשרונות ואמנים צעירים מהתנועה ומפגש אנושי עמוק בין חברים מכל מעגלי התנועה ומכל החברה הישראלית", כך מתאר גיא רשף מקן טבעון ומגרעין ארגמן, מנחה המופע, את החוויה האישית שלו מהמופע. ומתוך הרגשה אישית, אני מאמין שהוא לא היחיד. כל משתתף שלקח חלק וכל צופה באולם וברחבי הארץ הרגיש כך, כל מהות התנועה על במה אחת- אחדות, סובלנות, קבלת האחר והשונה ואהבה.
    היום, במהלך ההופעה הבנתי באמת לאן נכנסתי. זה קרה בסוף מחרוזת שירי התנועה, ה"איטם" הראשון שפתח את הערב. בסופו, כאשר סיימנו לשיר ונגמרה המוזיקה, זה הגיע. כל הקהל נעמד על הרגליים, מחא כפיים, שרק וצרח, בהתרגשות אין קץ ובאותו רגע נגלתה אליי המשמעות האדירה של מה שאני עושה. אני מייצג על הבמה הזאת בחיפה תנועת נוער שלמה, כ-100 אלף חניכים וחניכות ובנוסף אליהם: קומונרים, חיילים במסלול נח"ל ופרק משימה ואת כל מגוון בוגרי התנועה – החל מאלו שהשתחררו לפני יומיים ועד רועי יסוד ופסח האוספטר. ולא רק זה: גם נפל לי האסימון שאני מופיע מול יותר מאלפיים איש באולם ועוד מאות נוספים מבסיסי צה"ל, הקנים והבתים שכולם מחכים להופעה הזאת כמעט שנה ועכשיו, הדבר הכמעט ראשון שהם רואים על הבמה זה אותי- שר ורוקד.
    ההופעה ממשיכה. הלחץ מאחורי הקלעים לא נגמר או נרגע, רק מחמיר ונהיה גדול יותר. כל חלק בהופעה שעובר מעלה לך את הדופק, כי בקרוב… בקרוב אתה עולה שוב. "נוער שמע", "כחול אדום" ולבסוף, הדובדבן שבקצפת, "שיר התשעים". אם אתאר כל דקה מההופעה, אני אצטרך לפתוח מחברת חדשה. נסכם את זה כך – הדבר הגדול ביותר שלקחתי בו חלק ושאני לא מתחרט על אף שנייה בו.
    סיימנו. ירדנו מהבמה וחזרנו לחדרי המשתתפים. כולם באקסטזה ואדרנלין מטורף ויחד עם זה עייפים ומרוצים. כל קבוצה עושה שיחת סיכום על התהליך, מקבלים סיכת ועידה ולאוטובוסים. הביתה.

    הייתי רוצה להודות לכל אחת ואחד שלקחו חלק בועידה.
    לכל הצירים והצירות שהצביעו והשפיעו על עתיד התנועה. לכל מארגני הועידה בפרק נהלל וזרזיר ובפרק חיפה. למזכירות החניכים, למדריכי הועידה, לסופרים ושאר החניכים בעלי התפקיד שהשקיעו מזמנם ומרצם כדי לקיים את הועידה. לכל המשתתפים והמשתתפות, אנשי הסאונד הבמה והוידאו ולמדריכים, שכולם נתנו את הלב שלהם על לקיים את מופע ה90 בועידה ונתנו יותר ממאה אחוז מכוחם.
    ואחרונים אבל מבחינתי הכי חשובים- להקת התנועה, שבשנה וחצי האחרונות היו לי למשפחה ומקום חם ונוח. קודם רציתי להגיד לכן תודה בכללי, על כל התקופה שלי איתכן בלהקה. שהייתן לי לעזר בכל הרגעים הקשים והמסובכים, שהייתן אוזן קשבת לשיחות חולין ולבעיות, שהייתן יותר מהכל חברות ומעבר לזה, פרטנריות לעבודה. תודה שבזמן הועידה התעקשנו יחד על לעשות אווירה טובה, שנסיים את השנה בטוב ושנהנה. תודה שהזכרתן לי כל פעם מחדש שבחרתי נכון שהצטרפתי ללהקה. תודה גם למדריכות שבמיוחד ברגעי הקושי והשפל סבלתן אותנו ושרדתן את החפירות הבעיות והבלגן. תודה על זה שהייתן כאן בשבילנו גם לדברים שאינם קשורים ללהקה.
    את שאר מילות הסיכום נעשה במופע הסיום (אגב- כולם וכולן מוזמנים לבוא. נפיץ פרטים בהמשך)

    בברכת עלה והגשם,
    אוהד שגיא, קבוצת טאפאס, גרעין היידה,
    ק"ן ראש העין, קומונר לעתיד במחוז דרום.

    לעבודה להגנה ולשלום,
    עלו והגשימו!

     

     

     קיץ 1987 – הוועידה השמינית של הנוער העובד והלומד. השתתפתי כציר מטעם קבוצת מעין, קן חולון מאוחד. מיד בסיום הוועידה יצאנו מירושלים, כל אלפי החניכים, להפגין מול מעשי פורענות של תושבי גני תקווה בפועלים ערבים שעבדו באזור.

    אביב 1994 – הוועידה התשיעית. השתתפתי כרכז מחוז שרון. מיד בסופה, כמעט בחצות הליל, נסענו, רכזים ומדריכים, עם הסובארו טנדר, מלא בציוד, לחלוץ טיולי פסח בצפון הארץ.

    קיץ 2015 – הועידה העשירית. השתתפתי כאורח. איך שהועידה הסתיימה כולם רצים רק למקום אחד: לעדכן סטטוס בפייסבוק. אז הנה גם אני מצטרף לחגיגה הפייסבוק התנועתית. מישהו כבר אמר פעם: התנועה בתנועה. מדורת השבט משנה פניה…

    לכבוד יום הולדת 90 לנוער העובד, התנועה שלי, העליתי גם אני שתי תמונות מצעירותי בתנועה (אמנם לאחר הצבא, אבל זה היה מזמן….) ועוד תמונה אחת מתקופת ה"מסגרת" –לקראת תחילת המסלול של גרעין טובל לכפר רופין. גרעין שהורכב בעיקר מחניכי חולון מאוחד, רמת יוסף, קרית אונו וקדימה.
    אין הזדמנות טובה מזו להגיד תודה לתנועה על שנים רבות שהיא איפשרה לי לעשות כל כך הרבה דברים.
    זו התנועה שהגעתי אליה בשלהי כיתה ז'. בחלוקה העירונית בין תנועות הנוער, ביה"ס היסודי שלי (א'-ח') היה משוייך לצופים. ובאמת כל שנה מחדש נרשמנו הרבה מהכיתה לצופים. שילמנו את התשלום השנתי ועזבנו. לא הלך. בסוף כיתה ז' הלכנו לחפש תנועה אחרת. באחד ממוצאי השבת של אותה שנה הלכנו לקן תל גיבורים, אח"כ לחולון איחוד, אח"כ לקן השומר הצעיר. בסוף הערב הגענו למאוחד. ושם נשארנו. הרגשנו שזה המקום הנכון. עם השנים גדלתי בקן.
    זו התנועה שלימדה אותי מה המשמעות של להיות בעל תפקיד. מתפקיד של רכז ניקיון בקן, עבור בכל תפקידי החניכים בתנועה ועד ריכוז מחוזי וארצי בכל מיני נושאים. התנועה שלימדה אותי מהי אחריות. למדתי באמצעותה את החריצות ואת הרצינות הנדרשות בכל תפקיד עד ימים אלו.
    זו התנועה ששלחה אותי לקורס מד"צים (מחנה אורן כמובן) וברבות השנים נתנה לי את ההזדמנות להדריך בקורס, לפקד על המחנה (מחנה אורן כמובן) ועל הניווטים. לימדה אותי את רזי ההדרכה וחשיבותו של המעשה החינוכי.
    זו התנועה שאפשרה לי להשתתף בקיץ 1988 בסמינר דו לשוני ייחודי של החטיבה החינוכית והמגזר הערבי, בקיבוץ תמוז בבית שמש. שם רכשתי את הכמיהה לשלום ולאחוות עמים ואת ההבנה כי רק קיום משותף בחלקת הארץ הקטנה הזו יבריא את כאבנו המשותף מהמלחמה הלא נגמרת.
    זו התנועה אשר בנערותי, כיהנתי כחבר בנשיאות המועצה החינוכית שלה, במזכיריות החניכים, במוסדות הקן והמחוז. זו התנועה שנטעה בי את הדמוקרטיה כערך ואת חיוניותה לבניין החברה בישראל ובעולם.
    זו התנועה, אשר תחת כנפיה, עשינו בנערותינו המון מעשי קונדס, חלקם, יש להודות מסוכנים, אך זהו הארגון הראשון בישראל שידע להילחם בשטותניקיות הישראלית שהיתה נהוגה במדינתנו בעבר ולמגר אותה. זוהי התנועה שחרטה על דגלה את ערך שמירת החיים בהתנהגות היומיומית ויישמה הלכה למעשה את קריאתו המפורסמת של יצחק רבין בנאום ה"יהיה בסדר".
    זו התנועה אשר יצאתי לטיוליה בכל רחבי הארץ מתל-חי ועד הר שלמה והיא שגרמה לי להתאהב בנופיה של ארצנו.
    זו התנועה שהקבוצה בבסיסה ודרכה למדתי חברות מהי, אהבת רעים ושותפות.
    זו התנועה שדרך עיניה ראיתי את מאות אלפי אביוניה של הארץ הזו, האנשים קשיי היום המוחלשים והמדוכאים והיא שהיתה לי עמוד הענן החברתי וסימנה לי את דרכי המקצועית ברבות השנים.
    זו התנועה ששלחה אותי להגשמה ודרכה הבנתי כי חשיבותו של המעשה בחיינו.
    זו התנועה שליוותה אותי בצמתים החשובים של החיים.
    זו התנועה אשר סמליה רבים: חולצות, המנונים, טקסים. אבל זו התנועה שכל כולה הם אנשים. מאות אלפי האנשים שהיו בה ומאות אלפי האנשים שיהיו בה. לכולם ברכה.

    יואב בוקעי

    לאלבומי התמונות בפייסבוק של #חוגגים90 – סיפוריהם של בוגרי הנוער העובד והלומד משנות חניכותם בתנועה:
    http://noal.me/90album1
    http://noal.me/90album2

     אני לא מאמינה שזה נגמר, מה אני עושה עכשיו עם החיים שלי ? איך אני אצליח בכלל להפוך את כל ה52 הצעות שעברו בועידה מחלום למציאות?
    במשך חצי שנה, אולי יותר אני כבר לא זוכרת, אני מתכוננת ומדמיינת את האירוע הזה.
    בהתחלה בתור ציר מקן בנימינה ואז בתור ציר מאלונה (בבני המושבים) ואז בתור חברת מזכירות חברי וחברות התנועה ולבסוף בתור משתתפת במופע.
    במשך חצי שנה אני יושבת ביחד עם בני ובנות נוער ערבים ויהודים, מהעיר, מהקיבוץ ומהמושב, מהמחדשים ומקיום משותף, מתנועת הבוגרים ותנועת הנוער, מבני המושבים ומהמרחב ההתיישבותי וחושבת על עתיד אחד, עתיד אחד בשתי שפות.
    במשך חצי שנה אני א מנהלת דיונים, על מה זה אומר הצעה בסדר גודל של ועידה ,על מי יוכל להיות ציר בוועידה ועל איך לעזאזל עוברים על יותר מ300 מהצעות ומצמצמים אותם ל40 (כן בהתחלה רצינו שיהיו 40).
    במשך חצי שנה, אני שרה ומתכוננת למופע של הועידה, מחכה ביחד עם חברות הלהקה לשיר ה90, כי הרי אנחנו נשיר אותו בסופו של דבר, עושה חזרות על כולם כחול אדום ושומעת את המנהל המוזיקלי של הלקה מתלהב מהמחרוזת שבכלל עוד לא שמעתי (עכשיו אני מבינה להמ הוא התרגש כל כך)
    במשך חצי שנה אני מחכה לחודש הזה .. ואז הגיע החודש שלפני הועידה (שבסוף לא הייתה בחנוכה, וגם לא בפסח, וגם לא בתחילת החופש הגדול .. כמו שכל השמועות אמרו) 

    והתחיל הלחץ האמיתי, מהכנה להכנה, מסמינר לחזרות, חודש שלם שאני מתרכזת רק בועידה. הועידה הפכה להיות החיים שלי למשך חודש שלם ואני רק עכשיו סיימתי כיתה יא.
    היו רגעים שחשבתי שזה גדול עלי, ומי אני בכלל שאקבע מה יהיה העתיד של התנועה, והיו רגעים שהתעצבנתי שהתנועה היא שלי ולמה לא נותנים לי אחראיות גדולה יותר על הועידה.
    הפעם הראשון שבאמת הבנתי שזה אמיתי הייתה בסמינר האחרון של המזכירות ברביד.
    בסמינר הזה חילקו אותנו ל2 קבוצות וכל קבוצה ל4 קבוציות וכל קבוצית כזאת קיבלה שער של הצעות. אז ישבתי ביחד עם הקבוצית שלי וקראתי קרוב ל 40 הצעות רק בשער פני התנועה (אנחנו קראנו לו כללי באותו סמינר) והבנתי שיש לי המון עבודה בתור נערה מהמושב ובתור חניכה בתנועה ועוד בשתי מוקדי פעילות. יש על הכפתיים שלי המון אחריות ואיך אני בכלל אקח על זה אחריות אבל הצלחתי. ולאט לאט הזמן עבר והגעתי ליום הראשון של הועידה ואני כבר לא ציר בסוף כי החלטתי שחשוב שאני אופיע על הקבוצה שלי (להקת התנועה) במופע הנעילה של הויעדה.
    אני לא יכולה להתחיל לתאר לכם את הלחץ וההתרגשות של חברות ההפקה של המופע הזה, זה הרי לא סתם מופע, זה מופע במעמד נשיא המדינה, במעמד 1500 צירים מכל רחבי התנועה. זה מופע בעברית וערבית עם 50 חניכות וחניכים ובערך 10 מדריכות ומדריכים ולכולנו יש מטרה אחת, ליצור מופע שלא ישכחו עד לועידה הבאה, להעביר מסר של כלליות ואהבת חינם, להצליח להתגבר ביחד על המקרי הרצח הנוראים שקרו באותו סופש, להתגבר על החושך ולהדליק את האור.
    אני חושבת שהצלחנו, אני יודעת שאת החוויה הזאת אני לא אשכח שנים (לפחות עד לועידה ה11 וחגיגות ה100 של התנועה)
    ואני אסיים בשתי ציטוטים משיר ה90 שנראה לי מסכים את כל מה שאני מרגישה בקשר לועידה:

    " ואומרים שהיום כל אחד לבדו ואין טעם לנסות, אבל ראיתם מקום שביחד אפשר – זה המקום שלי לשנות"
    "אני אתה ואת עם הפנים אל המחר "
    רותם בנסאדון, קן בנימינה וגם מ.א. אלונה.(כן זה אפשרי)


     תנועת הנוער העובד והלומד מציינת בימים אלה 90 שנה להיווסדה, ולרגל חגיגות ה-90 התכנסה התנועה לוועידתה העשירית, לאחר פגרה של מעל 20 שנה.
    סקר שנערך עבור התנועה על ידי מכון גיאוקרטוגרפיה לקראת כינוס הוועידה, מציג נתונים מדהימים, אשר הבולט מבניהם הוא ש- 1 מכל 5 ישראלים היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד במרוצת השנים (20.8%) כאשר מתוכם 53% גברים ו-47% נשים.

     

    נתונים מרתקים נוספים שעלו מן הסקר מציגים את הנוער העובד והלומד כ"מיקרוקוסמוס" של החברה הישראלית, וכתנועה עממית הפונה לכלל העם. בקרב החילוניים 24.2 אמרו שהיו בנוער העובד והלומד, 24.7% בקרב המסורתיים, ואפילו 10.3% דתיים חרדיים היו פעם עם חולצת תנועה ושרוך אדום. עובדה זו מתיישבת עם הפריסה הרחבה מאד של התנועה, כ-650 קנים וסניפים מכל רחבי הארץ.

     

    באשר לפריסה הגיאוגרפית חברי התנועה מחולקים כך: 18.6% מאזור הצפון היו חניכים בתנועה, 35.5% מאזור השרון,

     20.6% מאזור מרכז, 10.7% מאזור ירושלים ו-20.3% מאזור הדרום.
    מתוך הסקר עולה גם שחברי הנוער העובד והלומד מצטיינים גם בהשתלבותם בעולם ההשכלה הגבוהה. 19.8% מבעלי ההשכלה האקדמאית ציינו כי היו חניכים בנוער העובד והלומד.

     לסיכום, לפי ממצאי הסקר, מיום הקמת התנועה התחנכו בנוער העובד והלומד למעלה מ-1,300,000 חניכים בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד. בתוספת חניכיה הערביים והדרוזים של התנועה המספר עוד ממשיך לעלות. יש לציין כי תנועת הנוער העובד והלומד היא תנועת הנוער היחידה אשר משותפת לערבים, יהודים ודרוזים והתנועה היום פעילה בקרב 33 יישובים ערביים ו-13 יישובים דרוזים. 

    הסקר הזה מלמד אותנו עד כמה עמוקה ורחבה פעולת התנועה שלנו. ב-90 שנים של פעילות הספקנו להגיע למספר אדיר של חניכים אשר התחנכו לערכי שוויון, צדק, ציונות, אהבת האדם ודמוקרטיה. כיום ישנם 85,000 חניכים בתנועה אבל זה רק חלק קטן ממה זה הנוער העובד והלומד.. העובדה שחלק נרחב מהחברה הישראלית עבר בשערי התנועה היא סיבה גדולה לגאווה לכולנו, כאשר מאות רבות מבניהם ממובילי הכלכלה והתרבות בישראל, אנשי רוח בולטים ובכירים בהנהגה הפוליטית (ראשי ממשלה – רבין, שרון.. נשיאים – קציר ופרס, ורמטכ"לים – יעלון, גנץ). יש לנו עוד 90 שנה להמשיך לבנות ביחד את החברה הישראלית ולהמשיך להזמין לביתנו עוד ועוד ציבורים. סיסמת התנועה "ביתנו פתוח לכל נערה ונער" מקבלת חיזוק אדיר מתוצאות הסקר וכך נמשיך גם ב-90 השנים הבאות!



    סקר מכון גיאוקרטוגרפיה נערך בחודש יולי 2015 בקרב 500 גברים ונשים, בגילאי 18 ומעלה, המהווים מדגם ארצי ומייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישובים היהודיים במדינת ישראל.

    ב-2-3/8/2015 התקיימה הועידה העשירית של הנוער העובד והלומד. במסגרת הועידה התקבלו עשרות החלטות משמעותיות על עתיד התנועה בפרט והחברה הישראלית בכלל. מסמך החלטות הועידה קיבל את השם: "אֱמֶת, מֵאֶרֶץ תִּצְמָח" "الحَ قُّ مُِّنَُّ اُّلأرضُِّ يَُّنبُتُُّ"

    מסמך ההחלטות מחולק לחמישה שערים: שער ייעוד התנועה, שער ברית החברה הישראלית, שער סוציאליזם, שער הגשמה ושער פני התנועה.

    להורדת מסמך ההחלטות המלא של הועידה העשירית של הנוער העובד והלומד

    במסכת יומא נאמר – "מקדש ראשון, מפני מה חרב? – מפני שלושה דברים שהיו בו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. אבל מקדש שני, היו עוסקים בתורה ומצוות ובגמילות חסדים, מפני מה חרב? – מפני שהייתה בו שנאת חינם, ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים"

    לפני עשרים שנים התכנסנו לועידה התשיעית של תנועת הנוער העובד והלומד. נאם בה ראש הממשלה ושר הבטחון דאז, יצחק רבין. מספר חודשים לאחר מכן, ברביעי בנובמבר 1995 הוא נרצח באקט אנטי דמוקרטי בידי המחבל היהודי יגאל עמיר בסופה של עצרת למען השלום. אז עמדנו כחברה בנקודת השפל המוסרי הנמוכה ביותר שבה מצאה את עצמה מדינת ישראל מאז הקמתה. באותם ימים התכנסה החברה הישראלית על מנת לערוך חשבון נפש לאומי וכדי להוקיע מתוכה את האלימות וההסתה שקדמו לרצח ראש הממשלה וכל מה שייצג.

    מאז, בחלוף שני עשורים, שטפו אותנו גלים של אירועים אלימים וקשים – אינתיפאדה ואירועי טרור, מלחמת לבנון השנייה, מבצעים נרחבים ברצועת עזה ובאיזור יהודה ושומרון, ההתנתקות, רצח של חפים מפשע על רקע לאומני, הומופובי וגזעני, תורת המלך והסתה בלתי פוסקת מצד אנשים בעמדות מפתח וממגזרים שונים לאורכה ולרוחבה של החברה הישראלית כולה.
    בימים האחרונים השנאה והאלימות שוב מרימות את ראשן ואנו עדים לסדרת אירועי טרור והסתה חמורים, החל בהתבטאויות של אנשי ציבור ועד מעשי טרור ואלימות של ממש בשטח כגון הצתת בתים ואנשים ופעילויות איבה כנגד הקהילה הלהט"בית.
    לפני כשבוע ציינו ביום ט באב את יום החורבן של בית המקדש. על פי מסכת יומא, בית המקדש השני נחרב על שנאת חינם, שכן שנאת חינם שקולה לשלושה חטאים. אומר הרב קוק: "ואם נחרבנו ונחרב העולם עימנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עימנו יבנה על ידי אהבת חינם".

    אנו, לוחמי הפלוגה המבצעית בגדוד 50, חברי שכבת נען, שולחים קול קורא אליכם, חניכי ומדריכי תנועת הנוער העובד והלומד וחברי תנועת דרור ישראל ובו אנו דורשים.
    אנו דורשים מתנועתנו להיות חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. דורשים ממנה להמשיך לכרוך ולטוות גורלה בגורל החברה ואזרחיה, להרחיב את פעילותה ועשייתה החינוכית ולהגדיל את מספר חניכיה ופעיליה, מכל המגזרים כאחד.


    אנו דורשים להכיר בכך שאותם מרצחים ומבצעי פשעי השנאה הנ"ל אינם עשבים שוטים או אנשים שדעתם נטרפה עליהם. הם חלק מן החברה והתרבות הישראלית אשר בה גדלנו כולנו. הם תוצר של השיח ההרסני וההסתה מצד הגורמים הקיצוניים אשר שוררים וסובבים את חיי היום יום של אזרחי המדינה. הם אינם אלא האצבע הלוחצת על ההדק. אנו דורשים מתנועתנו לקחת אחריות מלאה ואקטיבית על החינוך כנגד השנאה וההסתה אשר קדמו למעשים נתעבים אלו.

    אנו רואים בצבא ההגנה לישראל חלק בלתי נפרד ואף מרכזי בחברה ובתוך כך אנו דורשים מחניכי התנועה לראות במסלול בני הגרעינים בנח"ל נתיב הגשמה מרכזי ומשמעותי בצבא כחלק מהחברה. הבחירה שלנו במעורבות חברתית ואקטיביזם אינה נחדלת בסוף חוות ההכשרה או בקנים. חברי תנועה בוחרים להכנס לנקודות הכי קשות ומורכבות בחברה הישראלית, לחנך ולקיים שיתוף בפריפריה ובמרכז, וזו עמדה שעלינו לקיים גם בשירות הצבאי. אנו רואים את מסלול בני הגרעינים בנח"ל בתור שירות משמעותי המאפשר מחד לקחת אחריות הן על המערך הלוחם והן על המערך המחנך של צה"ל, ומאידך לשמר את הגרעינים למען הגשמה כחלק מתנועה הפועלת בתוך החברה הישראלית.

    בנוסף, אנו מוצאים ערך עליון ורואים חשיבות מירבית בבחירה של כל אחד ואחת אשר מצבם הבריאותי והנפשי מאפשר זאת, להתגייס לאחד הגדודים הקרביים במסלול הנח"ל (בזלת 50 וקרקל 33) כחלק מהגשמת ערך ההגנה אשר מהווה את אחד הערכים המרכזיים והמנחים של תנועתנו. אנו מאמינים כי כל הפרדה בין שירות קרבי לחינוך מוטעית מיסודה. כשם שאנו, כחברים בתנועה חינוכית, מגינים על המדינה מבפנים, זהו גם מקומנו להגן על המדינה מבחוץ. הבחירה לעמוד אל מול הדילמות הכי קשות ובתוך החיכוכים הכי קשים בחברה ובצבא – זהו החינוך. הגדודים הקרביים הם המקום, זוהי החברה הישראלית ואלו הקשיים, והבחירה להתעלם מכך היא חטא למשימה אותה הצבנו לעצמנו.

    לסיום, כשם שאנו דורשים מתנועתנו, אנו דורשים את אותן הדרישות מן החברה כולה. יתרה מזאת, כשם שאנו דורשים מתנועתנו להוות גרעין קשה לאומה הישראלית, אנו דורשים מחבריה להמשיך בדרכה ולצאת אל הרחובות, להשמיע את קולם השפוי, ברור וצלול, להציג את פניהם ולהרים ראשיהם בגאון ולהיות הם החברה הישראלית עצמה.

    על החתום,
    לוחמי הפלוגה המבצעית בגדוד 50,
    מחזור גיוס אוגוסט 14,
    חברי שכבת נען.
    לעבודה, להגנה ולשלום, עלו והגשימו.

    עידו אטיאס – גרעין העז, שכבת נען – לוחם בפלוגה המבצעית של גדוד 50
    הגיע להשתתף כציר בועידה העשירית ונשא חלק מקול קורא זה על במת הועידה כדי לתמוך בהצעת ההחלטה:
    מסלול הנח"ל:
    התנועה רואה במסלול הנח"ל מסלול חיוני למדינה, לחברה הישראלית ולתנועות הנוער
    המגשימות. ייעוד הנח"ל הוא לשמור על שלמותם של גרעיני התנועות ולשלב בין משימות
    צבאיות למשימות לאומיות, כחלק מרצף התהליך החינוכי – משלב תנועת הנוער אל
    ההגשמה.
    א. בשנים האחרונות נעשים ניסיונות רבים לפרק את הנח"ל או להחלישו. התנועה קוראת
    למשרד הביטחון ולצה"ל לעצור ניסיונות אלו.
    ב. ועידת התנועה מברכת על פתיחת מסלול הנח"ל לציבור החניכים הדרוזים בתנועה ורואה
    בכך סימן לחיזוק הנח"ל והחברה הישראלית.





    מוסדות חניכים

    ועידת התנועה קוראת למעגלים לקיים מוסדות חניכים מרמת הקן והסניף ועד הרמה הארצית של המעגל.

    מזכירוּת חברוֹת וחברי התנועה תהיה הגוף הדמוקרטי המרכזי של התנועה, המשותף לכלל מעגליה.

    אחת לשנה יתקיים קונגרס אזורי באחד מאזורי הארץ, בליווי מזכירוּת חברוֹת וחברי התנועה. בקונגרס ישתתפו חברי תנועה ממעגלים שונים באותו אזור.



    مؤسسات الطلاب لحركة الشبيبة العامة 

    يدعو مؤتمر الحركة الحلقات القائمة ان تشكل مؤسسات طلاب من مستوى الفرقة والفرع وحتى المستوى القطري للحلقات.

    سكرتارية أعضاء وعضوات الحركة ستكون الجسم الديمقراطي المركزي للحركة المشتركة لمجمل دوائر الحركة.

    يعقد مؤتمر منطقي مرة كل سنة في احدى مناطق البلاد بمرافقة سكرتارية أعضاء وعضوات الحركة،  يشارك في مؤتمر المنطقة أعضاء الحركة من جميع الدوائر من نفس المنطقة.



    תנועת הנוער העובד והלומד, מציינת 90 שנים להיווסדה. תנועת הנוער שצמחה בקרקע הארץ ישראלית הוקמה כארגון של נערים עובדים ומאז הלכה והתרחבה וציבורים רבים הצטרפו. מאות אלפי בוגריה נמצאים בכל חלקי החברה הישראלית ואוצרים בתוכם זיכרונות, חברויות והרבה רעיונות אשר עיצבו את עולמם הערכי גם היום, ביניהם ראשי ממשלה, נשיאים ואנשי רוח בולטים. לאורך שנותיה נדרשה התנועה לאתגרי הלאום והגיבה – הקמת 93 קיבוצים ומושבים בגבולות המדינה, קליטת עלייה, הקמת תנועת בוגרים, הקמת האיגוד המקצועי לנוער, הגנה על הארץ ועוד. במלאת תשעים שנים החלטנו לכנס את ועידת התנועה העשירית – בה יחליטו חניכי התנועה היהודים, הערבים, הדרוזים והצ'רקסיים, מהעיר, מהקיבוץ והמושב, על דרכה של התנועה ועל ייעודה.
    השבוע ציינו את תשעה באב, הבית הראשון חרב בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, הבית השני, בגלל שנאת חינם. ממלכות ישראל היו חזקות ומשגשגות אך התפוררותן תמיד הייתה פנימית – חברתית ומוסרית. בשנים האחרונות, בתקופת "בין המיצרים", אני חרד על הריבונות השלישית שלנו. עשרים שנים לאחר רצח רבין ושנה לאחר קיץ קשה במיוחד, אפשר לקבוע כי אנחנו נגועים במחלה – שנאה תהומית לאחר. בהיעדר טיפול ראוי, המחלה מתפשטת ומכלה עוד ועוד תאים טובים. זו תהום אמיתית ועמוקה! אם נעשה צעד בכיוון הלא נכון, אנו עלולים למצוא עצמנו בתוך התהום ולא רק על פיה. רק בנייה של גשרים בין הקבוצות השונות תאפשר לנו להתקדם. גשרים של מושגים, גשרים עם רגש, גשרים של הסכמות.
    90 שנה שאנו, בתנועה, עמלים על בניית הגשרים. הגשר נבנה כשהמדריכה מקשיבה לחניכיה, כשהריב הופך לשיחה, כשחברות חדשה נולדת, כשחניך מחליט להפוך למדריך, כשהחניכה מחליטה ללבוש את חולצה כחולה ושרוך אדום. גשרים אלה בין החניכים, יאפשרו לכולנו לצעוד ביחד ובבטחה.
    בועידה העשירית של הנוער העובד והלומד ייפגשו 1,500 חניכים ומדריכים המייצגים 85,000 חניכים מכל רחבי הארץ. שם יפגשו ביחד גל מירושלים, אנדריי משכונת הדר, טיגיסט מרמת אליהו, ליאת מרגבה ואיברהים מכסייפה. הם יפגשו ויכירו, דבר קטן כל כך אבל ממעט לקרות היום. הם יתווכחו על החברה הרצויה להם, יזהו את המשותף והשונה ביניהם, יעמיקו את זהותם ותפיסתם הערכית. התנועה תהווה עבורם את הגשר שיאפשר להם להזדהות ולהאמין ותאפשר להם לבנות את הגשרים בינם לבין עצמם. כך צומחת אחריות ורגישות חברתית, צומחת מנהיגות.
    בוועידה הקודמת, יצחק רבין ז"ל, בוגר הנוער העובד בעצמו, פנה אל החניכים: "אני מצפה דווקא מכם, מתנועות הנוער, לזהות את צרכי השעה. היום הם שונים ומגוונים יותר, יותר אתגרים עומדים בפניכם, ואתם תיבחנו ביכולתכם להמשיך את אשר נדרש להמשיך ולשנות את אשר נדרש לשנות". מילים אלו עדיין מהדהדות בנו – להמשיך באמונה בשוויון ערכו של כל אדם, להמשיך במפגש ובעשייה, לזהות את צרכי השעה ולהתאים את תנועתנו אליהם. הוועידה והמפגש שצפון בה, מציפה אותי באמונה כי הציונות עוד פועמת בחוזקה, וכי אנו סוללים דרך לחברה יהודית-דמוקרטית, צודקת ושוויונית.
    שבוע אחרי ט' באב אנו חוגגים את טו' באב. זהו יום חגה של האהבה, של אמון והסרת מחיצות. אני מאחל שהועידה העשירית של הנוער העובד והלומד תיחרט כיום חג לאהבה, יום חג לגשרים הנבנים, שאנו כל כך זקוקים להם היום.

    רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!