ד' תשרי, תשע"ו 17.9.15

כשישבנו לכתוב את דבר הבוגרת, נזכרנו במה שכתבנו שנה שעברה לטקס עליית השכבות. זה היה אחרי הקיץ הנורא ההוא בו נפלו שני בני עמק הירדן – גיא בוילנד ואורון שאול ז"ל בקרבות בעזה. נזכרנו באלפי הרקטות שנורו על ישראל ועל הנגב המערבי, נזכרנו בתחושות הקשות של איבוד הדמוקרטיה.

היום, אחרי הפיגוע במצעד הגאווה בו נרצחה שירה בנקי ז"ל בידי רוצח שפל ואיש שונא, אחרי הפיגוע בכפר דומא בו נרצחו שלושה בני משפחת דוואבשה בידי אותו סוג של רוצחים שונאי אדם. רק לפני ימים בודדים ראינו את תוצרי שנאת ישראל ברציחתו בירושלים של אלכסנד לבוביץ' בידי רוצחים.

אנו אומרים בקול חד וברור, אי הסכמה עם דעות אינה סיבה לרצח, לאומיות איננה לאומנות ואהבת העם אין פירושה שנאת העם האחר.

איזה טעם יש להליכה לקרב אם המדינה שעליה שומרים משתגעת? כבר נאמר לפני כמעט 100 שנים: "רק בשם החיים הולכים בני העבודה למות, מזעיקים הגנה נגד השונא מבחוץ ואוסרים מלחמה באוייב האורב מבית" (נחמן סירקין-"הגנת החיים")

למול המאורעות האחרונים, בהיפוך מוחלט, נפגשנו-1500 צירים ובכללם גם 6 מעמק הירדן, מכלל רחבי הארץ ומכל המעגלים לועידה העשירית של הנוער העובד והלומד. האירוע היה חשוב מעבר ל51 ההחלטות שהעברנו, אלא גם באמירה כי יש אפשרות לקיום משותף בארץ, תחת וכחלק ממדינה יהודית ודמוקרטית. בשביל זה אנחנו כאן, כראש גשר.

לכן חניכות יקרות ולכם חניכים יקרים מהשכבה הצעירה, המתבגרת והבוגרת אנו אומרים-האמינו באדם, האמינו בשלום והיכונו להיאבק על כך!
עכשיו אנחנו רוצים שתענו לנו חזק אבל גם תחשבו על משמעות המילים הנכונות מתמיד:
לעבודה, להגנה ולשלום, עלו והגשימו!!

סרטון הפתיחה לחג המעלות

כמה מילים על עיצוב וטשטוש הזיכרון ההיסטורי אז והיום… נקודות למחשבה.
השבוע צוין בלוח השנה העברי צום גדליה החל בג' בתשרי. כמה מאיתנו בכלל יודעות מי היה גדליה ומדוע מציינים יום צום על שמו?
בשנת 586 לפנה"ס כובש מלך בבל את ירושלים ומחריבה כליל. בית המקדש הראשון נחרב והיהודים באזור מוגלים. רק ביהודה נשארים יהודים עובדי אדמה לסיפוק צורכי הצבא. מלך בבל מחליט למנות נציב יהודי שימשול על יהודה, ובוחר לתפקיד את גדליה בן אחיקם. מספר יהודים ממשפחת המלוכה (בית דוד) מקימים קנוניה יחד עם מלך עמון כדי לרצוח את גדליה "הבוגד". בראשם עומד ישמעאל בן נתניה, המעוניין כנראה לתפוס את תפקידו של גדליה בתמיכת מלך עמון. גדליה נרצח, והחברה היהודית ביהודה מתפוררת. הרצח הפוליטי הזה, רבים יאמרו שהוא הראשון, זכור כאסון היסטורי המציין את סוף תקופת בית ראשון.
כמה אלפי שנים אח"כ נרצח במדינת ישראל הדמוקרטית ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. מסעות של הסתה, פולסא דנורא ושריפת תמונות מילאו את הרחובות בימים שלפני הרצח. ולמרות שאלפי שנים לפני כן הכתובת כבר הייתה על הקיר, שום דבר לא השתנה וההיסטוריה חוזרת.

לפני כמה שנים, בערב יום הזיכרון ליצחק רבין, שודרה בערוץ 2 התכנית "דייט בחשכה". במהדורת החדשות לא הזכירו אפילו בחצי מילה את האירוע ההיסטורי ובתי ספר רבים בחרו להתעלם מחשיבותו.
הזיכרון שוב מטשטש… שכחנו את רצח גדליה, וכך אנו שוכחים גם את רצח רבין. אם לא נעמוד על כך, גם זה יהיה עוד תאריך ביומן שכולם חולפים על פניו כלא היה.
מי מעצב את הזיכרון? על פי מה ולשם מה? ולמה אנחנו מחכים לרצח הפוליטי הבא?
24.10 נפגשים בכיכר.
זוכרים את הרצח. נאבקים על הדמוקרטיה