ביום שישי נשב לצפות ב'כוכב הבא'. אחרי הסערה בעקבות התכנית הקודמת, הרייטינג צפוי להיות בשמיים. בהפקה יראו לנו כמה הם אוהבים ומחבקים את הקהילה הגאה. השופטים והמנחים יתנצלו ועורכי התכנית יבליטו את הדמויות הלהט"ביות שכבר יש בתכנית. חלק מהם יגידו לנו שהם רצו לפרוש מהתכנית בעקבות השיר "מושיקו" אבל בשבוע האחרון הם גילו "כמה אנשים מדהימים יש בהפקה הזאת ושהשיח ברשתות החברתיות עשה להם עוול". הראל סקעת וקרן פלס ממש יגיעו לדמעות של צער. יימסר לנו שהם רוצים לתקן, ללמוד מהטעויות, והזמר ההומופוב יעלה לשיר שיר עם מסר מקבל. כולנו נתרגש ונזכר כמה 'קשת' ו'הכוכב הבא', ממש כמו הצופים בבית והילדים בבתי הספר – ממש אוהבים ומקבלים את הקהילה הגאה. נלך לישון בהתלהבות חמימה ומזויפת.
אבל משהו בפנים עדיין יציק, איזה זיכרון מעורפל של משהו שחשבנו שקרה השבוע.. מה זה היה? אה, נכון.. חשבנו שאנחנו נאבקים בהומופוביה.
רבים מילאו את הרשת בגינויים וקריאה להתנצל, ביקשו מאנשים להתפטר והדגישו עד כמה מסכן הנוער הגאה שסובל מבריונות בבתי הספר. ומהצד השני, ערימות של טוקבקים הומופוביים שרק מדברים על כך שהשיר תכלס מצחיק ויאללה חפרתם ושככה זה באמת הומואים. לכאורה מאבק אמיתי. אבל אל דאגה, הכל חלק מהתכנית. מסתבר שהחיים שלנו הם בכלל תכנית ריאליטי אחת גדולה שמתאים לה דווקא השם 'הישרדות'.
אז שלא נתבלבל, הנה כמה תזכורות: המטרה של הפקת "הכוכב הבא", היא רייטינג, פרסום וכסף. ערכים כמו שוויון, חברות, ציונות, איכות הסביבה, משפחה ועוד, מקבלים מקום בתכניות האלה רק על מנת להגדיל את הרייטינג (פרסום וכסף) שלהם. הפקת התכנית מורכבת מאנשים אינטליגנטיים במיוחד שמתכננים היטב כל צעד וכל שלב. לא במקרה שודר השיר בסוף השבוע האחרון של השידורים הערוכים מראש, שבוע לפני שעוברים לשידורים חיים, בדיוק הזמן הדרוש על מנת לייצר את הבאז בציבור, לגרום לכולנו להשתפך למקלדת (על הדרך לפרסם את התכנית) ואז להתנצל. וכך הזעם האמיתי שלנו נוצל בשביל עוד כמה דקות פרסומת.
אז עם כל הציניות הזו, מה בכל זאת אמיתי?
הרצון של הרבה מאוד אנשים להיאבק בהומופוביה. רצון שפעמים רבות הוא מנוצל לתככי מסחר ופוליטיקה.
דוגמה טובה לכך היא העצרת שהתקיימה בקיץ, לאחר הרצח של שירה בנקי במצעד בירושלים. אל העצרת הגיעו אלפים מתוך רצון כנה להיות יחד ולהתנגד להומופוביה והאלימות שהתפרצו במלוא עוזם רק יומיים קודם לכן. עוצמת האלימות גררה גם הד ציבורי אדיר ומהר מאד גם פוליטיקאים ואנשי ציבור רבים הביעו לפתע רצון להתייחס לאירועים, או יותר נכון, לנצל את הבמה כדי להגדיל את הרייטינג שלהם. רובם לא מתעניינים בכלל במאבק בהומופוביה, ופתאום ראינו אותם מספרים לנו כמה שהם אוהבים את הקהילה ומתנגדים להומופוביה. בסוף העצרת, כשקיפלו את המחסומים, כך התקפלו גם הבטחותיהם.
מה הקשר בין הדברים? דווקא אחרי שההומופוביה מרימה את ראשה בבוטות, ברצח במצעד או בשידור בפריים-טיים (להבדיל אלפי הבדלות) וכשהכוחות המעוניינים להיאבק בה נמלאים במוטיבציה ועוצמה רבה לפעול – דווקא אז הם מנוצלים כדי לקדם מטרות זרות. פעם אחת לטובת האינטרסים של הפוליטיקאים ובפעם השנייה לטובת אנשי הרייטינג (יש הבדל ביניהם?(. ושוב, מי שסובל מהומופוביה ונאבק בה ביומיום מפנה את הבמה לטובת אותם זייפנים.
אבל יש גם מאבק אמיתי בהומופוביה שאיננו חלק מתכנית ריאליטי מבוימת. המאבק הזה מכיר בכך שהומופוביה קיימת כל הזמן ובכל מקום. הוא מאבק על יצירת מרחב בטוח ופתוח לצד מלחמה עיקשת נגד שנאת להט"בים.
מרחב בטוח ופתוח זה סביבה חברתית שבה אין אלימות או כפייה של נורמות. מותר להיות מי שאני רוצה בלי לחשוש מאפליה או אי-שוויון, כשכולם יכולים להיות חלק. זה סביבה שמקבלת את כל הזהויות המיניות ומתייחסת בשוויון לכל הדתות, המגזרים, הצבעים, המגדרים והשונויות שבין בני האדם.
מלחמה עיקשת נגד שנאת להט"בים מתחילה בלהצביע באומץ על להט"בופוביה כשנתקלים בה. לתקן את החניך שמשתמש ב'הומו' כקללה, לעצור שירים שיש בהם גנאי, להתנגד לאמירות נגד המצעדים. וממשיכה בהגנה מפני בריונות, במאבק נגד אלימות כלפי נשים וכלפי נשיות, היא בלהפגין נגד אפליה על רקע להט"בופובי בכנסת, בתקשורת ובמקומות העבודה, לחגוג את האפשרות להיות שונים זה מזה, לצעוד לכבודה, לרקוד לכבודה.
בוועידת הנוער העובד והלומד בקיץ האחרון הועלו שתי הצעות להחלטת התנועה: האחת לייצר מרחב בטוח ופתוח לנוער גאה, והשנייה להלחם בלהט"בפוביה. שתי ההחלטות עברו ברוב מוחץ במליאת ההצבעה שבה השתתפו 1,500 נציגי התנועה מכל קצוות החברה הישראלית. מבחינתנו זוהי רק ההתחלה. המאבק על חברה שוויונית לצד המאבק בעוני ולשינוי הסדר הכלכלי-חברתי, מהווה אפשרות אמיתית לשינוי החברה.
אנו מקווים שבעתיד נראה מאבקים אמיתיים בהומופוביה – כאלה שקורים במפגש בין אנשים, בעמידה איתנה נגד האלימות. זה מתחיל בנו, בתנועות הנוער, בקינים שלנו, במפגש בין חניך ומדריכה. שנדע להתייצב יחד מאוחדים נגד הכוחות שמנסים לנצל את המאבקים שלנו ולא להוות עוד כלי משחק בידיהם.
אסף פרי, מרכז הדרכה גוונים של הנוער העובד והלומד וחבר תנועת דרור ישראל