תנועת הנוער העובד והלומד החליטה להעתיק את טיול פסח המסורתי לחניכי שכבה ח' בצפון הארץ לאזור הנגב המערבי תחת הכותרת "מסע עוטף ישראל". מטרת השינוי הדרמטי לאחר עשרות שנים של טיולים בצפון הוא לחזק את הקשר בין חניכי התנועה לנגב ולחדש את התפיסה כי ההתיישבות בנגב היא הגשמה ציונית גם בישראל 2016.
בקיץ שעבר יצאו חניכי שכבת המגינים (שכבה ח') מתנועת הנוער העובד והלומד בפעם הראשונה ל "מסע עוטף ישראל", השנה תהיה כבר הפעם השנייה ובכך יהפוך המפעל למסורת ושיא של שנת ח' בתנועה.
החלטנו בתנועה להציב על ראש סדר יומנו את חיזוק הציונות והגברת הסולידריות בחברה הישראלית דרך ההיכרות של החניכים עם סיפורם של אנשי הנגב והגברת המודעות כלפי הקשיים של אותם תושבים. לכן החליטו בתנועת הנוער על החלטה דרמטית – לאחר עשרות שנים, הוחלט "לשבור מסורת" ולהעתיק את טיול פסח של שכבות ח' מצפון הארץ אל אזור הנגב המערבי. המטרה הוא לחזק בקרב החניכים את התפיסה שגם היום – להתיישב בנגב, בדגש על הנגב המערבי, זה מעשה ציוני ונחשב.
החלטנו לקרוא לטיול החדש – "מסע עוטף ישראל", במטרה להשריש את ההמשגה "עוטף ישראל" כלפי מה שלרוב קרוי "עוטף עזה. השם "עוטף ישראל" נועד להדגיש כי מטרתם ויעודם של הישובים שם הינה להיות חלק מהגבולות ה"עוטפים" את מדינת ישראל ושומרים עליה.

אז מה עושים?
מדובר בטיול של שלושה ימים (13-15/4) לשכבה ח' בחופשת הפסח. במסע נגיע לעוטף עזה ונטייל בנחל הבשור שחוצה את המועצה האזורית אשכול. את הלילה נעביר בחניון הלילה היפה שבפארק אשכול שממוקם בלב המועצה. במהלך המסע נפגוש דילמות מעולם הציונות וההתיישבות בנגב, דילמות ושאלות מראשית הציונות ושאלות מהימים שלנו. בטיול ילמדו החניכים לבשל לעצמם את ארוחת הערב, יטיילו ביחד עם הקבוצה במסלולים, ויפגשו חברות וחברים מהשכבה מכל הארץ וגם את חניכי התנועה מהמועצה האזורית אשכול, שער הנגב והעיר שדרות.
ביום האחרון למסע נגיע לעיר שדרות ונעבור סיור בתחנות בעיר. בתחנות השונות נדבר על החיים בקו העימות, על האחריות והאומץ של תושבי המקום, אל הערבות ההדדית, על הבחירה להמשיך ולחיות כאן ועל השאיפה לחיים של שקט ושלום. בסוף הסיור יתקיים טקס מרגש ובסופו נחזור לבתים ונחפש את הדרכים להגשים וליצור את הדברים שהבנו במסע בקנים שמהם הגענו.
המסע יתקיים באופן רב שנתי על מנת לעגנו כאבן יסוד בתהליך החינוכי אותו פוגשים חניכי שכבה ח' בתנועה. חלק נוסף ממטרותיו הינם לחזק את ידי התושבים בבחירתם האמיצה והלא מובנת מאליה, ולחנך לאורה את כלל הנוער בארץ לפעול לעשיה חברתית במקום שהוא חי בו.
טקס הסיום של הטיול בשנה שעברה הוכן ע"י קבוצת חניכי הנוער העובד והלומד ממעוצה אזורית אשכול בשכבה ח'. מתוך דבר החניכים בטקס:
"רצינו לספר לכם על הקיץ האחרון שעברנו. בחופשת הקיץ האחרונה, אם אפשר לקרוא לה חופשה, עברנו המון חוויות קשות, ברחנו מהבית והרבה פעמים הסתובבנו בארץ לבד, ללא ההורים, רק עם החברים מהקיבוץ והמדריכים.
הרעשים והבומים המפחידים שלא נותנים רגע מנוחה, החשש מחדירות והקריאות להישאר במרחב מוגן לא השאירו אותנו רגועים. נשארנו עם חוסר וודאות לגבי מה שיקרה כאן בעתיד.
למרות הכול, זה משהו שמאוד מאחד – היינו הרבה זמן אחד עם השני, הזדהינו זה עם זה ועברנו את כול זה יחד. אנחנו אף פעם לא לבד בקיבוץ, ואנחנו תמיד עוזרים אחד לשני.
חשוב לנו שאנשים יכירו במה שקורה פה אבל עדיין יתייחסו אלינו כאל בני אדם רגילים בדיוק כמוהם ושלא ירחמו עלינו. אנחנו לא מסכנים. אנחנו לא מפחדים.
רבים שואלים אותנו למה אנחנו נשארים לגור כאן. אנחנו חיים בעוטף עזה כי זה הבית שלנו, חשוב לנו להראות לכולם שזה אפשרי וזה טוב וזה לא כמו שחושבים. ברוב הזמן אנו חיים רגיל כמו בכל מקום אחר, זה לא תמיד ככה.
קשה לנו כשיש מלחמה, זה לא מצב פשוט, אבל בימים שקטים אפשר לראות כאן את הטוב, את היופי שבאזור, את הנופים, את השדות הירוקים, את פריחת הכלניות בחורף, את האחדות של כולם, את השלווה ואת כל השאר.
אנו רוצים להודות לכולם על התמיכה, העזרה, האירוח הנדיב. על שהבנתם והושטתם יד.
אנחנו מקווים שלא יהיו עוד מלחמות ומבצעים, ושתשמעו על אשכול בחדשות רק בהקשרים טובים."

"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל." (יגאל אלון).

אלי (עלי) שלוש, היום בן 93, נולד בישראל בשנת 1923, ובילדותו היה חניך בתנועת הנוער העובד. בסוף שנת 1941, גויס לפלמ"ח כדובר ערבית וצורף למחלקת המסתערבים בכפר הגלעדי. רוב אנשי המחלקה היו צעירים מתנועות הנוער הציוניות בעיראק, מצרים, סוריה ולבנון ואלי היה בן הצברים היחידים. אלי שירת ביחידה ועקב נסיבות משפחתיות נאלץ לחזור הביתה. בשנת 1943 גוייס ע"י אנשי הסוכנות היהודית למטרות מיוחדות. בשנת 1944 גויס לצבא הבריטי. עם הכרזת המדינה, פעל במסגרת ארגון "ההגנה" בשמירה ובביטחון וכמפקד אזור בנווה צדק. עם הקמת צה"ל, גויס ונשאר בשירות עד שנת 1953.
אלי המשיך להקדיש את כל חייו לפעילות חברתית למען הכלל ופעל לשם כך במסגרת עמותות שונות. לפני מספר שנים, ביקור מקרי בשוק הפשפשים זימן לו משימה לאומית חדשה.
"לימים בביקורי בשוק הפשפשים, בין ערמות הגרוטאות, תפסה אתעיני תמונה צבעונית מרופטת ודהויה." כך מספר אלי. "הבנתי מתוכנה שזו מגילת העצמאות ושבידי אוצר היסטורי. היא הייתה מעוטרת בצבעים מרהיבים על ידי הצייר המפורסם ארתור שיק. כמתנה לעם ישראל על הניצחון במלחמת ששת הימים."

אלי שלוש, בדירתו בראשון לציון

אלי קנה את התמונה בעשרה שקלים בלבד, שיקם אותה במאמצים רבים והחליט שמציאת המגילה היא כמו סימן משמיים – לוודא כי מגילת העצמאות ותוכנה יגיעו לכל בית בישראל, לכל חייל משוחרר, לכל תלמיד וחניך במוסד חינוכי.
לאחר שיפוץ המגילה, פתח אלי בביתו מפעל לייצור תמונות ובשנים האחרונות הוא פעול נמרצות, ובהתנדבות מלאה כדי להפיץ את המגילה, ובעיקר את הרעיונות הציוניים של חברת מופת, שעומדים מאחוריה. המניע של אלי שלוש, היה הכאב שחש לאור המחשבה שרבים כלכך קיפחו את חייהם בשביל להקים את מדינת ישראל, אך היום ישנם כאלה אשר אינם מכירים כלל וכלל את מגילת העצמאות – את הרעיון המוסרי והחזון שעומד מאחורי המדינה. את מפעלו החינוכי הקדיש לאותם חברים שכבר אינם ולמען זיכרונם.
מוסדות ציבור וחינוך רבים כבר אימצו אליהם את המגילה ולאחרונה, גם תנועת הנוער העובד והלומד רכשה מספר מגילות כדי להפיץ בקרב משרדי וקני התנועה. במידה ותרצו לרכוש מגילה בעבור הקן או הסניף שלכם, פנו אלינו פרטי.
מאחלים לאלי עוד שנים רבות של עשייה ציונית מעוררת השראה.
עלה והגשם!

שלום, אני אורן, קומונר סניף אשקלון והמדריך של קבוצת upgrade, ואני רוצה לספר לכם על הסופ"ש האחרון, שבו יצאנו למסע נחשונים לשכבות י' בשדרות.
בהתחלה הגענו לתצפית על שדרות שם דיברנו על האזורים שאפשר לראות משם כמו אשקלון ומועצה אזורית שער הנגב וגם כמובן על עזה. דיברנו על העובדה שעזה נמצאת רק ק"מ אחד בלבד משדרות ובהקשר הזה – על חיי התושבים בעיר והשגרה במלחמה האחרונה וגם אחריה.
מהתצפית הלכנו לקו הזינוק של "המירוץ לחלוץ" שבמהלכו עברנו בין תחנות באזורים שונים בעיר וביצענו משימות שקשורות לשדרות של פעם והיום.
לאחר מכן נסענו לקיבוץ יד מרדכי, שם דיברנו על חלוצים וחלוצות שהם אנשים ראשונים בתחומם, אשר לא מפחדים להעז והולכים עם האמת שלהם עד הסוף גם היא שונה או מנוגדת לזרם, מעוררי השראה ומשני מציאות, מורדים במוסכמות, סוחפים מובילים מנהיגים! אנשים שעושים מעשים ולא רק מדברים, שחושבים כיצד השינוי ימשך לאורך זמן ולא רק לאותו הרגע.
דיברנו גם על עיירות פיתוח שהיום נתפסות כמקומות שכולם מנסים לצאת ממנו ולא להגיע לשם, במילים אחרות – פשוט לא מקום טוב. הרבה לא יודעים על חשיבותן האדירה של עיירות הפיתוח, שעזרו לעצב את גבולות המדינה, ליישב עולים רבים במקומות לא מיושבים על מנת לפתח את הארץ, והחשוב מכל האנשים שגרים שם הם החלוצים שתרמו להקמת המדינה ופיתוחה ויכול להיות שבלעדיהם המדינה לא הייתה היום!
בין לבין גם עשינו הפסקות פעילות, קבלת שבת, ערב תרבות, בית קפה ופעילויות נוספות.
לסיכום אני רוצה להגיד שלהיות חלוץ זה לא דבר מולד, אלא נבחר. כל אחת ואחד יכולים לבחור להיות חלוצים ולמרות שהמדינה קמה בזכות חלוצים החלוציות עוד לא נגמרה ויש צורך שעוד אנשים ייקחו אחריות על החברה ויובילו אותה למקום טוב יותר. אני חושב שהתנועה נותנת את הכלים להיות חלוץ וחלוצה ב-2016 ושזהו בית לחלוצים וחלוצות מהעבר ומההווה שרוצים להגשים את עצמם.